נוויל לונגבוטום- הנבחר

" היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לנוויל שלי!" שר רוי מבעד לדלת חדרו של נוויל.

נוויל פקח עיניים.

" מה???" הוא שאל בבילבול.

" היום יום הולדת אחת עשרה, שכחת??" שאל רוי בתדהמה." סבתא אוגוסטה באה לבקר".

" אה, נכון" גימגם נוויל במבוכה. הוא לא האמין ששכח את יום ההולדת שלו.

"נו, אז בוא החוצה!" קרא רוי." אתה לא רוצה לראות איזה מתנות קיבלת?".

נוויל בהחלט היה להוט לראות מה קיבל, ולכן זינק מהמיטה.

חדרו של נוויל היה חדר מלבני, עם קירות צבועים בכחול.

בפינת החדר היתה מיטה קטנה, ולידה שידה.

היה ארון בגדים צמוד לדלת, וכוננית ספרים עמוסה בפינה אחרת של החדר.

הוא התמתח והלך אל המראה שבארון.

הוא יכל לראות נער שמנמן, עם שיער חום בהיר ורך ועיני אגוז מתוקות.

פוני כיסה את מצחו.

על ידו,( וזה היה סימן ההיכר שלו), היה כתם שחור כפחם, שבמרכזו נקודה אדומה.

בעולם הקוסמים היה נוויל מאד מקובל, אך בעולם המוגלגים לא.

דודו רוי, שהוא סקיב, החליט שהוא מתחבר יותר לצד המוגלגי של העולם, וחי שם.

בנוסף על כך ידע על הקסם, מכיוון שהוריו קוסמים וכן אחותו.

בעולם המוגלגים היה נוויל דחוי, עזוב, ובכלל לא מקובל.

נוויל הפנה בחדות את ראשו.

כאב לו לחשוב על עולם המוגלגים.

הוא העדיף בהרבה את עולם הקוסמים.

הוא פנה , ועבר את דלת החדר.

בשנייה שעשה את זה, הנקודה האדומה זרחה, ונוויל התעלף על הרצפה בגלל הכאב.

הפרק הקודם		הפרק הבא