חייו של סוורוס סנייפ

למחרת קם כמו בכל בוקר רגיל.
בדרך כלל, סוורוס לא זוכר כל כך הרבה דברים.
אך כשפתח את אגרוף ידו המיוזעת, וגילה שם פתק עם הכתובת של לילי, נזכר בכל.
עד מהרה גמר את ארוחת הבוקר שלו, ומיהר לביתה של לילי.
הוא הקיש על הדלת והתחבא מאחורה.
הוא חשש לפגוש את פטוניה.
אך כששמע את הקול המוכר והרך של לילי שואל: "מי כאן?", אז נרגע ואמר: "הפתעה!"
"סוורוס, שלום" אמרה לילי בחיוך.
היא יצאה מביתה וסגרה את הדלת.
"ממה התחבאת?" שאלה לילי בדרכם לשדה.
"פחדתי שפטוניה תפתח" אמר סוורוס לאחר ששאף אוויר רב.
"כן, פטוניה זו בעיה" אמרה לילי.
"אבל היא עדיין אחותי. אני עדיין אוהבת אותה ואני מבקשת לא להתחבא, ולהסביר לה יפה שאתה רק רוצה לדבר איתי ושאתה לא פריק. אני בטוחה שהיא תבין" הוסיפה לילי.
"כן....." לחש סוורוס.
"בסדר. בפעם הבאה אני אעמוד נורמאלי, שלא תחשוד עוד יותר" הוסיף סוורוס.
"סוורוס, זה לא יפה" אמרה לילי ברכות ובלי להרים את קולה אפילו מעט.
סוורוס אהב אותה.
את הרכות בקולה.
את הסבלנות והאיפוק.
היא צחוקה ואת חיוכה.
את איך שהיא אוהבת את פטוניה למרות הכל.
הוא לא הכיר אותה הרבה.
הם היו כל כך דומים.
אז למה, אחרי כל השנים, באמת למה, הם לא ביחד?
זה בפרקים הבאים של הפאנפיק.
בשדה הם טיילו כשפתאום נזכר סוורוס: מחר הולכים להוגוורטס.
"קנית את הדברים?" שאל אותה.
היא הנהנה.
יש לו כבר חברה לבית הספר.
יש לו את בית הספר.
הוא בהחלט הרגיש כמו הבן אדם המאושר בעולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא