WITCH

"טאטיאה,למה את חיית לבד?"שאלה קתרין הקטנה את אמה המאמצת,אשר הלבישה אותה לשינה.
"לא תמיד חייתי לבד,קתרינה,לפני שנים רבות,היה לי ילד,ילד יפה טוהר אפשר לומר,אך הוא חלה במחלה קשה,המגפה השחורה.
כפי שסיפרתי לך,אפשר להפוך חולים למכשפים אך הם ימותו בכול זאת...."מלמלה טאטיאה וליטפה את ראשה של הקטנה.
"למה אז לא נתת לו למות ואז,כמו שעשית איתי,החזרת אותו לחיים?"שאלה הילדה מבולבלת,
למה היא יותר חשובה לה מבנה שלה?
"אז לא ידעתי על הכישוף הזה,קתרינה" אמרה טאטיאה,
והזיזה את ראשה כדאי שהילדה לא תראה את הדמעות אשר זולגות על לחייה,
אך קתרין ראתה דמעה אחת בוגדנית,נופלת מעיניה של טאטיאה.
קתרין חיבקה בכוח את אמה המאמצת,ודמעות זלגו על לחייה,היה לה קשה לראות את טאטיאה בוכה,
זה כאב לה.
"אוו,כריסטיאן" בכתה טאטיאה,וחיבקה בכוח את קתרין.

קתרין הסתכלה בעינו של הנער,ורצה משם.
זה אינו הגיוני,כריסטיאן אמור להיות מת,
כך טאטיאה סיפרה לה,וקתרין לא האמינה שטאטיאה שיקרה לה.
אבל הייתה לה הרגשה בסתר ליבה שהיא כן שיקרה לה.
אבל קתרין העדיפה לא להאמין בזה.
"היי,את בסדר?"שמעה קתרין כול מאחוריה.
"כן כריסטיאן פשוט..אממ..לאימי המאמצת היה ילד בשמך"אמרה קתרין,ואז קלטה את דבריה.
 "אמך המאמצת?מה היה שמה?"שאל והניח בזהירות יד על כתפה,קתרין לא הורידה את היד,
כי לשם שינוי,זה היה נעים.
"טאטיאה..."מלמלה קתרין,וראתה איך הוא החוויר.
ידו אשר הייתה על כתפה של קתרין,עלתה במעלה צווארה והוריד את הצוורון אשר לבשה,וחשף את הקעקוע הכוכב,אשר מסמל מכשפה.
כריסטיאן הוריד את ידו במהירות,וקתרין חשבה שהוא עומד להסתכל.
אך במקום ללכת,ולעזוב אותה.
רכן מעליה והצמיד את שפתיו לשפתייה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא