אליזבת ריין לירווי

"פיטר!" קראה בשמחה ליז. קריאות שמחה של תלמידים אחרים נשמעו. זוהי הפעם הראשונה בשנים האחרונות שכול תלמידי שנה ראשונה מצליחים לעלות על המטאטאים בנסיונם הראשון. התלמידים הבוגרים מבית גריפינדור עודדו, וזרקו לעבר הילדים כדורים קטנים. חלק תפסו, וחלק לא. תלמידים מבתים אחים עלו גם הם על מטאטאים. הם עפו על המטאטאים בכל רחבי החצר בהוגוורטס. פיטר התמסר בכדור אדום גדול עם עוד ילד בן גילם. מדאם הוץ' הביאה לארבעה תלמידים מחבטים, והם חבטו בכדורים. ליז עפה מעלה מטה, שמאלה ימין, ולכל מיני כיוונים. היא פשוט הייתה מאושרת. היא הסתכלה למטה, והסתכלה על התלמידים המאושרים. ענייה קלטו עוד מישהו, שהיא לא שמחה במיוחד לראותו. פרייס. הוא עף לכיוונה. היא עלתה למעלה. ופרייס תפס במטאטא שלה. היא לא הבינה מה קרה. עד שהבינה שהיא נופלת. היא צרחה, וכל התלמידים הפסיקו לנוע. המטאטא נפל אחריה, ופגע בראשה. היא התעלפה, אך המשיכה לצנוח. תלמיד בית הפלפף, תפס את גלימתה, ובלם את נפילתה. היא נחתה על הדשא, ומאדם הוץ' רצה לכיוונה. כל התלמידים התאספו סביבה. תלמיד שנה שביעית מבית גריפינדור הרים אותה. "אני אקח אותה למדאם פומפרי. תמשיכו." מלמל. מדאם הוץ' הנהנה. והתלמיד המשיך ללכת. הוא נכנס לטירה, וליז התעוררה. "אה. את בסדר?" שאל אותה. היא לא הבינה. "את נפלת מהמטאטא. האם את בסדר?" חזר על דבריו. "אה. כן. אני חושבת." מלמלה. "אפשר לרדת?" שאלה. התלמיד העמיד אותה. "אני בוב. ואת?" שאל. "אליזבת." מלמלה, עדיין מבולבלת. "לאן הולכים?" שאלה. "למרפאה. כמובן." ענה.
"לא! רגע, אני לא צריכה ללכת למרפאה. אני מרגישה מעולה!"
"מה? למה?" שאל מופתע. ליז אחזה בידו של בוב, וסובה אותו לכיוון דלתות הטירה. "רגע-" מלמל בוב. ליז לא הקשיבה. היא פתחה את הדלתות, ורצה החוצה למדשאות. "שבי בצד. את לא עולה שוב." צחקה מדאם הוץ'. ליז התיישבה בכעס על הדשא.

"אליזבת." קרא פרופסור דמבלדור. ליז בדיוק רצה לכיוון בית גריפינדור. היא עצרה במקומה, והסתובבה. "המצנפת אמרה לך שלפי עברת את שייכת לסלית'רין. חשוב שתדעי שסבא וסבתא שלך היו קוסמים רעים מאוד בעבר. בגלל אביך נשלח לסלית'רין, למרות שלפי האופי שלו השתייך לרייבנקלו."
"אז למה אני בגריפינדור?"
"כי את אמיצה."
"איך אתה יודע?"
"את לא מפחדת שיקחו ממך את הליבה."
"כי לא יעזור להם אם יקחו. הליבה תושמד, לא?"
"כן. אבל את תמותי."
"זאת בעיה שלהם." צחקה. פרופסור דמבלדור חייך. אבל החיוך נעלם מהר מפניו, ופתאום הוא נראה עצוב. הוא הסתובב והלך. ליז הלכה גם כן.
פיטר חיכה לה ליד האש. הוא אכל צפרדע שוקולד. "ליז." מלמל. ליז התיישבה לידו. "מה פיטר?"

הפרק הקודם		הפרק הבא