אהבה מעבר לפינה

ח'ברה לקח לי הרבה זמן ליכתוב אז תגיבו ואני כתבתי את הפיק הזה למי ששואל ! 

הוא היה גבוה ממנה, הבחינה אמה כאשר עמדו שם.

"אמה סופסוף, את לא יודעת כמה חיפשתי אותך." אמר, "דארקו.." לחשה אמה בקול רך ממה שרצתה. "תגידי, בשביל שבפעם הבאה לא ייקח לי מלא זמן למצוא אותך, באיזה בית את?" אמר וחייך את אותו חיוך כובש.

 "אממ.." מה היא תגיד לו עכשיו? אם היא תגיד שהיא בגריפינדור הוא בטח לא ירצה לראות אותה יותר.. אז אולי היא תגיד בית אחר?נו.. מה היא אמורה לעשות כעת? "גריפינדור." אמרה בביטחון שאין לה מושג מאיפה הצליחה לגייס. "סליחה דראקו, אבל גיליתי שאתה מסלית`רין רק אחריי.. אחריי.. אחריי מה שקרה בנינו.. ואמרו לי שסלית`רין וגריפינדור לא הולכים יחד." אמרה אמה וקולה נשבר בסוף המשפט היא עברה אותו והלכה. היא הסתובבה ואמרה "סליחה דראקו.", הוא הסתובב להביט בה,המום, ורק אמר "כן.. אממ.. את צודקת.." על פניו היה מבט מיואש וקולו נשבר.

היא הייתה בטוחה שהיה שמעה את קולו נשבר, כאילו הוא רוצה בה.

דראקו עמד שם, מסתכל עליה בורחת. היא לא רוצה לראות אותו יותר, אבל היא באמת ניסתה להיות נחמדה אליו.הוא שמע בראשו קול שדמה לקול אביו:

`נוו דראקו באמת?! ממתי נחמדות משפיעה עליך?! אתה טהור דם וסלית`ריני ממשפחה מכובדת! נחמדות זה לא משהו שאמור לעבוד עליך! אתה תתחתן עם טהורת דם ממשפחה טובה כמו שיגידו לך!`

דראקו, שלא העיז ללכת נגד משפחתו, שאביו סיפר לו על סיריוס בלק הבוגד שבעיקרון היה קרוב משפחתו, אך לאחר שעזב הוא כבר לא נחשב! שבר את לב אימו ועזב את משפחתו טהורת הדם בשביל ג`יימס פוטר וחבריו הבוצדמים וחצויי הדם. הוא לא יהיה כמו סיריוס בלק הבוגד, הוא אהיה היורש למשפחת מאלפוי.

בקרירות המאפיינת את מלאפוי הוא הסתובב וירד למרתפים,לחדר המועדון של סלית`רין. שנכנס דרך דלת האבן ראה את בלייז,גויל וקראב יושבים בכורסאות ליד האח. הוא הלך לכיוונם כאשר פנסי פרקינסון קפצה מהספה אל דראקו.

היא משכה אותו בידו לכיוון הספה מול בלייז, קראב וגויל, התיישבה והושיבה אותו לידה. "מה קורה מותק?" שאלה פנסי. משום מה היא תמיד הייתה בטוחה שהם זוג, היא מאוהבת בו.

"בסדר פנסי."אמר באדישות.  "תראו מה כתוב כאן." אמר בלייז שהחזיק בעיתון `הנביא היומי` והתחיל לקרוא בקול:

"אתמול בשעה 10:00 בלילה נמצאו אנה וג`ק סמית` מתים בביתם החדש בלונדון. ככל הנראה הם נרצחו ע"י צבאו של אתם-יודעים-מי. המוזרות במקרה זה מתמקדת בכך שאנה וג`ק סמית` הם משפחה טהורת דם. ואידיאולוגית אוכלי המוות היא דגילה בטהורות הדם, מה שגם רוב המשפחות טהורות הדם נמצאות בשירותו של זה-שאין-להגיד-את-שמו. למרות שכעת, איננו בטוחים שמשפחת סמית` היו בשירותו.

ידוע שלאנה וג`ק סמית` יש ילדה שכרגע בשנתה השישית בהגוורטס. ידוע שעברה מבובאטון שבצרפת השנה..."סיים בלייז להקריא.

 דראקו החוויר `לא.. אין מצב שזה הוריה של אמה. אל תגידו לי שהיא בכלל טהורת דם?!

נו באמת, זה סתם צירוף מקרים מפחיד. אין מה לדאוג...תירגע. תירגע דארקו!`.

"דראקו אל תדאג מותק, למשפחה שלך לא יעשו כלום.. אתם אוכלי מוו- אממ כלומר.. כאילו משפחה טהורת דם מאוד מכובדת.." אמרה פנסי. "אויי סתמי פנסי. אני לא מפחד שיקרה דבר כזה להוריי" אמר דראקו בקור."אז למה אתה כל כך החוורת?" שאלה. "יותר ממה שאתה בדר"כ?" אמר בלייז וגיחך.

 "אני? החוורתי? לא... בכל מקרה אני הולך לסיבוב במדשאות." אמר ומיהר לקום "ולא פנסי, את לא באה איתי." אמר לה כשראה שהיא קמה אחריו, "אווף" היא מלמלה ודראקו יצא מחדר המועדון.

**

אמה ברחה מדראקו, ליבה פשוט נשבר לשניים כאשר ראתה אותו עומד שם בוהה בה בורחת.

 היא רצה לכיוון חדר המועדון של גריפינדור ובדיוק שנכנסה דרך החור מאחורי התמונה, שמעה "העלמה סמית` בואי לפה בבקשה." פרופסור מקגונגל קראה לה. אמה ניגשה אליה  וענתה "כן פרופסור?".

"בואי איתי למשרדי." אמרה הפרופסור ויצאה מהמועדון. אמה עקבה אחריה עד שהגיעו למשרדה.

 "שבי פה בבקשה." אמרה מקגונגל והצביעה על כיסא שעמד מול שולחנה. מקגונגל הלכה אל אחורי שולחנה והתיישבה בכסא מול אמה, כך שרק השולחן חצץ בניהם.

"תקראי את זה בבקשה, הכתבה הזאת...הנה כאן." אמרה הפרופסור והגישה לאמה את עיתון `הנביא היומי` והצביעה על כתבה מסוימת.

 "אני כל כך מצטערת." אמרה מקגונגל שאמה סיימה לקרוא את הכתבה שהגישה לה ושמטה את העיתון בפתאומיות. אמה לא ידעה מה לחשוב, איך זה שהרגו את הוריה? דווקא את שלה? מה הם עשו?! למה!? לא! זו חייבת להיות טעות!! דמעות הציפו את עיניה והיה פרצה בבכי.

פרופסור מקגונגל חיבקה אותה ברכות לא אופיינית ומלמלה "אני כל כך מצטערת אמה." דמבלדור,מנהל בית הספר נכנס בדלת משרדה של מקגונגל ואמר "אני רואה שסיפרת לעלמה סמית` על הטרגדיה הנוראית הזאת." אמר בקול רציני, עיניו הסתכלו עליה ברכות שלא תאמה את קולו.

 "אני מצטער כל כך על האבדה הנוראית, אמה. אל תדאגי,יהיה בסדר." אמר  וליטף את ראשה.

 "אני.. אני.. אני רוצה לראות אותם!" אמרה אמה בקול חנוק מבעד לדמעות.

 "אני מצטער, אבל איני חושב שזה יהיה רעיון טוב." אמר דמבלדור. "אך אני משער שנוכל לסדר לך להיות בהלוויה."

"מה? ילדה כל כך צעירה בהלוויה? אתה בטוח אלבוס?" אמרה מקגונגל ברעד.

"בהחלט" אמר בשקט. "כן.. אני רוצה ללכת להלוויה שלהם" ובמילה `הלוויה` קולה נשבר והיא פרצה בבכי חזק ורעדה בלי שליטה.

אז זהו.. זה בטוח עכשיו.. זו לא טעות...הוריה מתים... אימה לא תחבק אותה יותר, לא תבשל לה יותר את האוכל שכל כך אהבה. אביה לא ישחק איתה קווידיץ` כל שבת בחצר ולא יצא איתה לראות משחקים.

 זה נגמר. אילו רק היו נשארים בצרפת! אולי כל זה לא היה קורה?! למה?! בכייה נחלש, דמעותיה נפסקו

והשאירו שובל של מים מלוחים.

היא חשבה וראשה קדח, "אני כבר אשלח לך מכתב לבוא למשרדי מתי שתתקיים ההלוויה,את יכולה לחזור לחדר המועדון כעת." אמר דמבלדור ליטף את ראשה ויצא מהחדר.

 אמה קמה מלמלה "תודה." חלושה ויצאה מהמשרד, היא רצתה לרוץ. פשוט לרוץ ולא לחשוב על שום דבר. היא רצה, עד שהגיעה למדשאות. היא נשענה על העץ שעל שפת האגם מתנשפת מהמאמץ. דמעותיה התחדשו וחזרו לזלוג בשובל שהתירו.

בעודה נשענת על העץ, היא התפרקה ונפלה על ברכיה כובשת את פניה בידיה, היא בכתה כל כך חזק עד שכאב לה הגרון.

יד נחתה כל כתפה והיא שמעה "הצטערתי לשמוע על הורייך" זה היה קול קר, היא הסתובבה וראתה עיינים אפורות שהביטו עליה בעצב.

"או דארקו!" קראה ונפלה עליו בחיבוק. היא בכתה כל כתפו, והוא חיבק אותה, מנסה להרגיעה.

דארקו אף פעם לא היה טיפוס חמים ואוהב, אבל משהו בה שיחרר את זה ממנו.

היא הרגישה כל כך בטוחה שידיו עטפו אותה, לבכות על כתפו- דווקא עליו. זה ניחם אותה.

דארקו הרגיע אותה ומחא את דמעותיה,היא חייכה אליו חיוך קטן עצוב והוא החזיר לה חיוך מלא ברחמים. עכשיו גם יש לו רחמים?! רגש חדש שלא קינן בו אף-פעם. לאן התדרדרת דארקו מאלפוי? היא.. היא משנה אותו? לא... החינוך של אביו, החינוך הקשה, אי אפשר לשנותו, אי אפשר לשנות את דארקו מאלפוי.

הם ישבו מחובקים על שפת האגם, הוא מנסה להרגיעה והיא בוכה על כתפו. מרגישה שעכשיו היא מוגנת.

**

הארי,רון והרמיוני ישבו בחדר המועדון, הארי ורון שיחקו שח קוסמים והרמיוני קראה ב`נביא היומי` כאשר הרמיוני קפצה מהספה וצעקה "אוי לא!!!"

"מה?!" קראו הארי ורון יחדיו.

"ההורים של אמה.. הם.. הם נרצחו ע"י אוכלי מוות!" אמרה הרמיוני ברעד .

"מסכנה..." אמר רון, מביט בתמונה שבעיתון ברחמים.

 "חייבים למצוא אותה!" אמר הארי ושלושתם יצאו מחדר המועדון.

 "איפה נחפש?! זו טירה ענקית..!!" אמר רון בייאוש. "נראה לי שכדאי לחפש במדשאות, היא כל הזמן סיפרה כמה היא אוהבת להיות בחוץ במדשאות!" אמרה הרמיוני במהירות, "אז בואו! למה אנחנו מחכים?" אמר הארי ושלושתם רצו החוצה.

 הם עמדו בפתח של הטירה מביטים על המדשאות,"אתם רואים אותה?" שאלה הרמיוני בייאוש, ובחנה בחשש את הסביבה. "לא..." אמר רון בעצב.

"הנה היא! שם ליד האגם! מאחורי העץ." אמר הארי שראה צללית כמו של אמה מאחורי העץ.

 שלושתם רצו לכיוון האגם עוברים את העץ ועצרו המומים. "מה?" אמר רון, "לעזאזל?" אמר הארי והשלים את משפטו של רון. "אוי לא!" אמרה הרמיוני...

 הם ראו שם את אמה מחובקת עם דארקו בוכה על כתפו בזמן שהוא מלטף את גבה בעדינות.

 "מאלפוי! אל תיגע בה!" צעק רון ואמה ודארקו קפצו בבהלה, אמה ניגבה את דמעותיה.

"אמה אני כל כך מצטערת, על מה שקרה להורים שלך!" אמרה הרמיוני והתנפלה עליה בחיבוק מוחץ, דארקו התרחק כמה צעדים מאמה. "מאלפוי מה אתה עושה פה?! למה נגעת בה בכלל?!" צעק הארי, "הארי עזוב אותו, דארקו לך." אמרה אמה בכאב מבעד לדמעות, דארקו פנה והלך.

"אני כל כך מצטער אמה." אמר רון, שבכוח התעלם מזה שמאלפוי חיבק אותה לפני רגע, "גם אני.. טוב מי כמוני יודע איך זה בלי הורים... אני כל כך מצטער.. כל דבר שתצטרכי אני לצידך." אמר הארי בהבנה. "כולנו איתך." אמרה הרמיוני ברוך ומחאה את דמעותיה. "תודה.. לכולכם.. אתם החברים הכי טובים שאפשר לבקש!" אמרה אמה,חייכה חיוך עצוב וחיבקה את שלושתם.

 הם נשארו שם, ישבו על שפת האגם, הארי,הרמיוני ורון מנחמים את אמה...

הם הציעו, שאם תרצה ודמבלדור ירשה, הם ילוו אותה להלוויה של הוריה, אמה לא ידעה איך להודות להם על כך שהציעו זאת.

הם באמת הצליחו לנחם אותה. הם ישבו שם כל כך הרבה זמן, הם דילגו על ארוחת ערב ואז בשעת כיבוי אורות עלו לחדר המועדון. אמה הלכה ישר למיטה, אחריי מה שעברה היום, היא רצתה רק לישון, שינה טובה נטלות חלומות. הרמיוני באה איתה.

אמה נשכבה על המיטה ונרדמה מיד. הרמיוני לחשה לה ברחמים "את כל כך מסכנה.. והכי קשה, זה את לא יודעת מה את עושה.. מאוהבת טיפשה."פנתה למיטתה והלכה גם היא לישון.

**

דארקו הלך מהמדשאות לכיוון הטירה,לא מבין איך פתאום הוא ישב איתה שם מבייש את עצמו בכך שהתנהג ברחמים.

הרי זה לא דראקו מאלפוי! דארקו מאלפוי קשוח, קר ומשיג כל מה שהוא רוצה בלי להתאמץ,

דארקו מאלפוי ערמומי, נעלה , הוא טהור דם!

הוא לא רצה ללכת לארוחת ערב, הוא לא היה רעב, למעשה הוא הרגיש שיש לו בחילה.

הוא הלך ישר למועדון סלית`רין היה ריק חוץ מכמה ילדים בשנה רביעית, כולם היו בארוחת הערב.

הוא עלה ישר לחדר אשר חלק עם קראב, גויל וזאביני במגורי הבנים ושמח על כך שהיה ריק.

הוא סגר את הכילות,נפל על המיטה, כיסה את השמיכה עד מעל לראש וטמן את ראשו בכרית.

הוא חשב שראשו עלול להתפוצץ מרוב מחשבות, `מה לעזאזל הוא מרגיש?!` ובמחשבה זו, הוא נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא