אשפית בזמן

לוסי התעוררה בוקר מתוסכלת. המצנפת יודעת עליה הכל. והיא לא מספרת לה. למה? היא רוצה רק לדעת מי היא. מאיפה היא. מי ההורים שלה. למה היא הייתה צריכה להיות במקום ההוא, שנראה כי בזבזה בו 11 שנים מחייה?
והמצנפת לא רצתה לענות.
היא ייחלה לרגע שבו המצנפת תציין את שמות הוריה, שתיתן לה קצה חוט.
ומה היא תעשה עכשיו?
היא קמה וטמנה את פניה בידיה. לילי כבר התייאשה ממנה וירדה לאולם הגדול, לאכול ארוחת בוקר. היא ירדה במדרגות המעונות והגיעה לחדר המועדון. ישב שם הנער הג'ינג'י שראתה אתמול, טוניו, היא נזכרה. ככה קראו לו. היא התיישבה על אחת הספות. לא היה לה תיאבון.
אך לאחר כמה דקות לוסי הייתה חייבת לרדת למטה. והתחושה לא נעלמה. הדמעות זלגו על לחייה. היא כבשה את פניה בידיה וניסתה לנשום עמוק.
זה לא הצליח לה.
"מה קרה?" לפתע הרגישה לוסי יד מונחת על כתפה.
"א-אני..." מלמלה לוסי. היא הרגישה כאילו משהו יושב לה בגרון, משהו שמונע ממנה לדבר.
"זה בטוח משהו עם המצנפת. אבל גריפינדור זה בית האמיצים. את לא יכולה לבכות ככה," הוא ניסה להצחיק אותה. "בואי, תספרי לי מה קרה, אולי אני אוכל לעזור,"  הציע.
"המ-המצנפת לא מוכנה להגיד לי מי ההורים שלי," אמרה לוסי. יפה שהוא מנסה לעזור לי, חשבה. הוא היה יכול ללכת לאכול, הרי בגללי הוא מאחר.
"אבל את יודעת מי ההורים שלך, לא?"
היא הנידה בראשה. "אני הובאתי לבית שלי. אחד ממי שאימצו אותי הם קרובי משפחה שלי. אבל המצנפת לא מוכנה 'לשנות את הגורל'."
הדמעות חזרו לזלוג על פניה.
טוניו חייך אליה בעידוד. הוא הושיט אליה יד. "ההורים שלי אמרו לי שאני מאומץ," הוא אמר. "זה לא מפריע לי. כמובן, הייתי שמח לדעת מי הייתה המשפחה הקודמת שלי, אבל אני חושב שאם תינתן לי הבחירה אני לא אחזור אליהם. אם הם נטשו אותי, שידעו שאני נשאר עם אלה שהשקיעו בי."
לוסי חייכה. טוניו סיפר לה כרגע סוד כמוס. היא לחצה את ידו. "תודה טוניו," היא חייכה. "עכשיו בוא נרד מהר, אני לא רוצה שתאחר בגללי."

***
לילי אוהבת רומנים. הכי בעולם. וכאשר היא רואה את לוסי מפטפטת עם ילד אחד לאחר שהייתה בדיכאון בערב, היא הייתה בטוחה שזה- ללא ספק רומן. היא התקרבה והתיישבה ליד לוסי. "עם מי את מדברת?" שאלה ונעצה את מבטה בלוסי, עם מבט שאמר: "מי זה בכלל? את חברה שלו?"
לוסי חייכה חיוך מאולץ. היא קלטה את המבט. היא נעצה בה מבט שפירושו היה ברור. "ממש לא. לא עניינך." לאחר מכן היא אמרה: "זה טוניו. טוניו תכיר, זאת לילי. היא מהמשפחה שלי. אתה זוכר מה סיפרתי לך? ההורים שלה לקחו אותי אליהם. אז אנחנו סוג של אחיות."
טוניו הנהן. "היא הייתה קצת במצוקה," אמר. "הייתי חייב לעזור לה."
דבריו גרמו ללילי לחייך. אז זה בטוח רומן.
ואז פרופסור עברה עם מערכת השעות.
"לילי, לוסי וטוניו, נכון?" היא שאלה בחיוך ונתנה לכל אחד מהם דף מערכת. לילי לקחה את הדף ועיינה בו. יהיה כיף השנה, חשבה. רק חבל שיש לנו זמנים משותפים עם סלית'רין. ואז היא הזעיפה את פניה.
 "ראיתם?"  היא הייתה ממורמרת כל כך עד שהיא שכחה מהרומנים שכבר המציאה על לוסי וטוניו.
לוסי נאנחה. "לפי מה שהארי אמר, אנחנו לא נהנה מהן במיוחד, אבל אנחנו לומדים גם עם רייבנקלו בשיקויים, למרות שהמורה שהארי סיפר לנו, שאהב את סתלית'רין יותר כבר מזמן לא מלמד..." היא שתקה, כי לא רצתה ללכלך על השם השני של אלבוס.
לילי הנהנה. לפתע עלה נושא בראשה. "היית רוצה להיבחן לקווידץ'?"
לוסי הנהנה. לא היה אכפת לה לנסות, שתעביר את אחד הצהריים במשהו. אולי היא 'תפספס שיעורים', שלפי מה שג'יימס ואלבוס סיפרו לה- זה הדבר הכי כיף שיש.
"לאיזה תפקיד?" התלהבה לילי.
"לרודפת."
לילי חייכה. "יש," אמרה. "זה אומר שאת לא תהיי חובטת," היא הזיזה את ידיה בתנועת חבטה. "אני אהיה החובטת הכי טובה שיש."
לוסי גלגלה את עיניה. "דבר ראשון: זה יקרה בעוד שנה, שנתיים. ודבר שני, אם בכלל יקחו אותך, שכחת לציין."
לילי הנידה בראשה. "הם לא יפספסו משהו כמוני."
לפעמים יש לה כזה אגו, חשבה לוסי. יכול להיות שהיא בכלל לא תהיה חובטת. אני לא אקח קשה אם אני לא אתקבל כי אני לא חושבת על זה יותר מדי.
"אני מנסה להיות שומר," אמר טוניו. "אין לי סיכוי, אבל אחי הגדול, מרקו, אמר שבגלל שבגלל שהשנה הוא בשנה חמישית ויש לו לחץ לבחינות, הוא לא יכול להיות שומר ושהוא רוצה להעביר  לי את התפקיד, מכיוון שאני אחיו. אני לא יכול לעשות לו את זה, הוא אימן אותי כל החופש ואמר לי שהוא רוצה שאחליף אותו רק ביום האחרון של אוגוסט. הוא אמר שהוא יסדר עם המורים שאני אוכל להיבחן." לוסי שמה לב שהוא לא מזכיר את העובדה שאחיו הוא לא באמת אח ביולוגי שלו.
לוסי הנהנה. עוד כמה מקומות התפנו בדיוק השנה. הרודפת ושני החובטים עזבו את הוגוורטס כי סיימו ללמוד.
רק תפקיד המחפש היה שייך לג'יימס. הוא אמר שהוא בחיים לא יוותר עליו. למרות שגם ג'יימס בשנה החמישית, הקווידיץ' היה חשוב לו יותר מהם, מה שהארי וג'יני העירו לו עליו פעמים רבות.
לילי פתאום פלטה ציוץ. "שמתם לב מה כתוב מתחת?"
ורק אז לוסי הבחינה.
'התפנו מקומות בקבוצת הקווידיץ'. ישנם תלמידי שנה ראשונה רבים שהיו בחוגי קוודיץ' ולכן הבחינות פתוחות לכולם. הבחינות יהיו ב-7.8, בשעה 19:00, במגרש הקווידיץ' המיוחד. בהצלחה!'
לוסי חייכה אל לילי. "ניפגש בשבת," חייכה. ואז הוסיפה, בשביל הנימוס. "ובהצלחה לשניכם."ואז היא נזכרה בסיור. "טוב, הסיור בהוגוורטס מתחיל בעוד עשר דקות. צריכים ללכת."

הפרק הקודם		הפרק הבא