מאלף הדרקון

שוב אותה אזהרה (תתרגלו, היא תופיע כאן עד סוף הפיק...): זו קומדיה רומנטית הומואית לחלוטין בשיפ הארי-דראקו. מי שלא אוהב מוזמן לצאת מזה בשלום כל עוד הוא יכול, כי העניינים מתחילים להתחמם כבר בפרק הבא, ומשם זה הולך ממש מהר *התרגשות*. מי שזה הקטע שלו- למה אתם מחכים? תפסיקו עם האזהרה המטופשת ולכו לחלקים המעניינים יותר של הטקסט הזה..... :)

פרק 4

הוגסמיד

בבוקר למחרת הארי התעורר קצת מאוחר, וירד לאולם הגדול לארוחת בוקר. עכשיו שמאלפוי היה תקוע בעסק שחייב אותו להתנהג קצת יותר יפה להארי ולחבריו הוא למעשה כמעט ציפה להזדמנות לבלות איתו יום שלם. הארי תמיד חשב שזו בושה לאנושות שיצור יפייפה כל כך הוא מין שחצן טיפשי ומגעיל כזה, וכעת, בגלל שמאלפוי היה כבול למשהו שחייב אותו בנימוס בסיסי לכל הפחות, הארי חשב שהוא יוכל, אולי, להנות מהיום הזה.

הוא התיישב ליד שולחן גריפינדור הכמעט-לחלוטין-שומם והעמיס מזון על צלחתו. 'רון והרמיוני כבר יצאו להוגסמיד כנראה......' הוא חשב לעצמו בעצלות מסוימת. הוא לעס את ארוחתו בהיסח הדעת כשפתאום הוא שם לב לנוכחות שנעמדה ליד שולחן האוכל, וכשהוא הקדיש לזה את מלוא תשומת ליבו, הוא מצא את עצמו מתבונן בפניו ההו-כה-מהממים של דראקו מאלפוי, שנתן בו מבט קריר מעט.

"היי בלונדי, מה קורה?"

דראקו לא שועשע. "מצחיק מאד, פוטר. מה לעזאזל לקח לך כל כך הרבה זמן?"

"אאוץ'. אתה לא בדיוק חובב את שעות הבוקר, מה דרייק?" הארי לגם בנחת ממיץ התפוזים שלו.

"למעשה, אני בהחלט חובב את שעות הבוקר, מה שאי אפשר להגיד עלייך, חתיכת עצלן מרושל אחד! אתה ממש באיחור, אנחנו צריכים לזוז, יש לי דברים לעשות!" דראקו עשה להארי פרצוף זועף. "ואל תקרא לי דרייק."

"כן, כן" הארי רק חייך אל דראקו והמשיך לאכול. דראקו עטה על עצמו פרצוף זועף יותר והתיישב מול הארי. הוא שילב את ידיו ונתן בהארי מבט מלוכלך.

הארי חייך אליו חיוך גדול. "אתה יודע, אתה ממש, ממש חמוד כשאתה מרוגז". הוא עמד בפיתוי לפרוע את שיערו של מאלפוי.

דראקו היה מזועזע. "אני ממש לא שום דבר כזה, פוטר! אף אחד בהיסטוריה של משפחתי הדגולה מעולם לא היה, וגם לא יהיה, דבר כה מגוחך שניתן יהיה לתאר כחמוד. אנחנו נכבדים מכדי שיתארו אותנו כמשהו עממי כל כך."

"בטח שאתה כן" ענה לו הארי בטון מאד פטרוני. דראקו פתח את פיו כדי לענות תשובה יהירה וזועמת, אבל הארי נעמד ולקח מספר פרוסות של טוסט ומפית.

"קדימה, קרן שמש, אם זה חשוב לך כל כך אני אוכל בדרך. שנלך?" דראקו נעמד גם הוא, עדיין מרוגז למדי, ושניהם יצאו מהאולם והלכו לכיוון העיירה הוגסמיד.

-------------------------------------------------------------------------------------------------

השיחה בין שני הבנים, שלא כמצופה, לא היתה משונה כלל וכלל. בזכות הסידור החדש והמוזר הזה, הם הגיעו להסכמה שבשתיקה להיות מנומסים אחד לשני, פחות או יותר. הם דיברו קצת על קווידיץ', אחר כך השוו רשמים מהשיעורים והמורים, ואז התחילו בלדבר על המשפחות שלהם, בניסיון להכיר קצת יותר אחד את השני. הארי למד הרבה על ההיסטוריה של משפחת מאלפוי, והופתע לגלות שהם בעצם די מעניינים. מאלפוי די חטף שוק כשהארי סיפר לו על הדרסלים, ובמיוחד על העובדה שהם הסתירו ממנו את היותו קוסם ואת היות ההורים שלו קוסמים למשך שנים רבות כל כך.

"אז בעצם, האגריד הגיע לבקתה הקטנה הזו ואתה קיבלת את האמת, מה? ולחשוב שאנחנו כולנו היינו צריכים לשמוע את השם המזורגג שלך כל הזמן! הארי פוטר, המושיע הגדול של עולם הקוסמים, ואתה לא ידעת שאתה קוסם אפילו!"

"אני יודע, זה מטורף, אין לי סבלנות לחכות עד שאגדל ואוכל לעזוב את הבית הזה לתמיד. הם איומים לחלוטין."

"תמיד חשבתי שאתה, מכולם, בהיותך 'הילד שנשאר בחיים' גדלת אהוב ומחובק....."

"או, הלוואי. הייתי מסתדר גם עם פשוט לא שנוא." היה עצב עמוק בקול ובעיניים של הארי, ודראקו מצא את עצמו חש חמלה ואמפתיה כלפיו. כן, אבא שלו היה ממזר מנוול וגם אוכל מוות, אבל הוא פינק את דראקו הכי שאפשר, והוא בהחלט לא הכריח אותו לישון בארון מתחת למדרגות.

הארי התנער וחייך. "סליחה, זה בטח נשמע ממש דרמטי. לא התכוונתי לזה בתור דרמה קווין או משהו. תראה, כמעט הגענו, לאן אתה רוצה ללכת?"

דראקו צפה בהארי ממש מקרוב במשך כל ההליכה. לא הייתה שום דרך להכחיש- הארי היה מהמם, דראקו ידע את זה כבר שנים. השיער השחור המבולגן-תמידית, העיניים הירוקות המבריקות שלו, שהיו אגדה בקרב כל הבנות וגם כמה בנים בהוגוורטס........ השנה האחרונה גם היתה טובה במיוחד בשבילו. הוא גבה מאד והיה עדיין שזוף מהקיץ, והיה מהמם כל כך......ממש ללקק את השפתיים. ואם הוא היה מסתפר, ומרכיב עדשות במקום המשקפיים שלו, ולובש בגדים שיתאימו לו, הוא היה יכול להיות הורס כמעט כמו דראקו עצמו.

דראקו התבונן בבגדים של הארי. הארי כבר הסביר לו שכל בגדיו היו שייכים פעם לבן הדוד שלו, שהיה פשוט ענקי, ובגלל זה הם נתלו עליו כמו שקים. ולפתע דראקו נעשה מאד סקרן לגבי הגוף שמתחת לבגדים האלה. והארי הרי חייב להיות ממש בכושר, כי הוא הקפטן של נבחרת הקווידיץ' ומתאמן הרבה וכל זה, נכון? אז דראקו החליט.

"הגלימה העליזה-בגדי קוסמים. אני צריך לקנות כמה דברים, אז אולי נוכל לסיים עם זה קודם ואז נלך לשתות משהו בשלושת המטאטאים?"

"נשמע מגניב." אמר הארי בשמחה. לא היה לו מושג למה הוא מכניס את עצמו.

------------------------------------------------------------------------------------------------------

"מאלפוי, באמת, אני לא מאמין שהוצאת עלי כל כך הרבה כסף. באמת לא היית חייב לעשות את זה, אתה יודע." הארי ודראקו ישבו ליד שולחן צדדי נעים בשלושת המטאטאים, ושתו בירצפת. הם היו מוקפים בשקיות קניות, רובן של הארי.

"פוטר, כמה פעמים אני אצטרך להגיד לך את זה, אני כן. אתה יוצא-לכאורה עם בן למשפחת מאלפוי עכשיו. אני שוחה בכסף, ואני לא אתן לך להסתובב בציבור כאילו אתה איזה פרחח-קבצן מהרחוב. זה גורם לי להיראות רע בהיותי קשור אלייך חברתית. ואל תגיד שלא היית זקוק לתספורת, השיער שלך היה נוראי."

הארי זעף. הוא לא היה רגיל לכך שאנשים דאגו למראה החיצוני שלו, ודראקו בדיוק סיים לבלות בוקר שלם בלצחצח את הופעתו. הוא קנה לו המון בגדים חדשים, ממש הכריח אותו להסתפר ואז הפתיע אותו בעדשות מגע.

"אני מרגיש כאילו אתה השוגר דדי שלי."

"מה?"

"ביטוי של מוגלגים. שוגר דדי זה מישהו שמוציא המון כסף על מישהו אחר, בדרך כלל כזה שאין לו הרבה משלו, ובדרך כלל בתנאים של קבלת טובות הנאה מיניות בתמורה."

"המממ. טוב, לא נראה לי שזה הולך במקרה הזה, כי אני במקרה יודע שיש לך די הרבה כסף משלך, פוטר."

"כן, ואתה לא ממש מצפה לטובות הנאה מיניות בתמורה לכל זה."

"איך זה שאתה כל כך בטוח בנוגע לזה?" דראקו הרים לעבר הארי גבה רומזנית. הארי נחנק קלות מהבירצפת שלו.

"מאלפוי!"

"אני רק מתגרה בך קצת, פוטר. אני חושב שהבנו שאני לא השוגר דדי שלך. אבל" וכאן דראקו הנמיך משמעותית את קולו בצורה סקסית ביותר "אתה עדיין יכול לקרוא לי 'דדי' אם אתה  באמת רוצה."

הלחיים של הארי האדימו "מאלפוי, תשלוט בעצמך." מאלפוי חייך חיוך עקום.

"אתה מסמיק עכשיו, פוטר? האם יורשה לי להזכיר לך שרק אתמול אתה פרקטית הודעת לכל בית הספר, ולאבא שלי, ששנינו מחוברים אחד לשני ע"י כמויות גדולות של סקס קינקי ביותר? אל תגיד לי שההערות הפלרטטניות הקטנות שלי מביכות אותך."

הארי זעף עוד פעם. האמת היא, שההערות הפלרטטניות של מאלפוי כן הביכו אותו, כי עכשיו שהוא ומאלפוי היו מחוברים באותה מערכת-יחסים-לכאורה וממש בילו זמן יחד בלי לריב, הוא התקשה מאד להתעלם מכמה מדהים למראה הוא דראקו. היו לו עיניים אפורות זרחניות שהיו יפיפיות, במיוחד כשהן לא היו עסוקות בללגלג עליו ולהעליב אותו. השיער שלו היה כל כך רך למראה ומבריק, והוא נח בשקט בדיוק במקומו, כל כך האנטיתזה המושלמת לשיערו שלו, והארי פשוט מת להעביר בו ידיים ולבלגן אותו לגמרי. והגוף הזה- דראקו לגמרי ידע איך להתלבש כדי להדגיש את הנכסים שלו, ולא היה קשה להבחין בחזה מאד שרירי מתחת לחולצה שלו.

ואז נכנס הקטע של דראקו מאלפוי שמעיר הערות פלרטטניות, אפילו מזויפות, בקול חדר המיטות הסקסי הזה..... תשתלט על עצמך, הארי. זה דראקו מאלפוי, הוא לא מחבב אותך אפילו, והוא ממש לא ייתן לך לזיין אותו. הארי נשם נשימה עמוקה וניסה להתעלם מההורמונים שלו.

הוא הסתכל רגע מסביב על שלושת המטאטאים. הפונדק היה עמוס ודחוס כרגיל, אבל הארי ודראקו ישבו מאד קרוב אחד לשני ולא היתה בעיה להנמיך את הקול. נראה היה שזה הזמן הנכון לברר כמה פרטים לגבי מערכת היחסים שלהם, אמר הארי לדראקו, והוא הסכים.

"פוטר, לפני שנתחיל, אני חייב לשאול אותך- למה אתה ממשיך עם זה? אין בזה שום רווח בשבילך, ולא ממש נתתי לך סיבות לעשות משהו נחמד בשבילי בזמן האחרון."

משהו נחמד בשבילו, מה? הייתי יכול לעשות משהו ממש נחמד בשבילו.... אם הוא רק היה מוריד את המכנסיים האלה.... לא! הארי ילד רע! הוא משך בכתפיו בנונשלנטיות. "תאמין או לא, לא אכפת לי במיוחד. ויש לי אמפתיה מסוימת אלייך, הייתי שונא את המחשבה להתחתן עם בנאדם שאני אפילו לא מחבב."

"זה עוד לא חצי מהסיפור אפילו. כולם יודעים שאני גיי, אבל ידעת שפנסי גם? זאת אומרת, שהיא לסבית?" הארי סימן 'לא' עם הראש, נדהם. "טוב, היא לסבית. תאר לך איזה נישואים אלה היו....... שנינו היינו אומללים מאד. אתה ממש עושה לשנינו טובה כאן".

הארי הניע את ידו בביטול. "זה כלום, באמת, זה לא כזה קטע. וחוץ מזה" הוא המשיך בחיוך גדול ומתגרה "בכל הנוגע לבני זוג לכאורה, יש גרועים ממך, לא? הרגע הוצאת עלי ערימה של כסף, וגם די נעים להסתכל עלייך, אתה יודע."

דראקו לא האמין למשמע אוזניו. "הרגע נתת לי מחמאה, פוטר?"

"אל תתרגל לזה או משהו, מאלפוי. בוא נחשוב. מה הסיפור שלנו? איך יצא שאנחנו ביחד בכלל?"

דראקו העמיד פנים שהוא חושב, עדיין מרוצה מהמחמאה שהארי נתן לו כבדרך אגב, ובמקום לחשוב הוא מצא את עצמו בוהה בהארי עוד פעם. התספורת החדשה שלו נראתה נהדר. השיער שלו עדיין נראה מבולגן, אבל בצורה סטייליסטית כזאת, והוא נראה כל כך רך ומבריק שדראקו ממש רצה להעביר בו ידיים.העיניים הירוקות של הארי נצנצו מאחורי המשקפיים שלו, ולדראקו חלפה מחשבה בראש שמישהו יכול ללכת לאיבוד בעיניים האלה ולא לחזור. ממתי נהייתי כזה קיטשי? אם אתה חייב לחשוב על העיניים של פוטר, דראקו, תפסיק לחשוב מחשבות קיטשיות על ללכת בהן לאיבוד. תחשוב איך הן ייראו כשהוא יתחרמן. או מה אם הוא היה שוכב על המיטה שלי בלי בגדים? האם הצבע היה מתאים לצבע הסדינים? כן. זאת מחשבה הרבה יותר טו- לא! די עם זה! אתה חושב עכשיו על פאקינג הארי פוטר! די!

"אוקיי, מה לגבי זה?" הארי החל לדבר ודראקו הכריח את עצמו להתרכז. "בתחילת השנה, שנינו נדלקנו קשות אחד על השני, אבל אף אחד לא חשב שהשני ילך על זה."

"מסיבות ברורות והגיוניות. למשל העובדה שאנחנו אויבים מאז ומתמיד ולנצח."

"טוב כן, בדיוק. ואז, רבנו מריבה ענקית באיזה מקום, נניח מגרש הקווידיץ', והתחילה קטטה בינינו, והדבר הבא שקלטנו הוא שאנחנו יושבים ומתנשקים כמו זוג פסיכים."

"כל השנאה הפכה לתשוקה?"

"כן. ואז, איפשהו שם באמצע, התאהבנו אחד בשני ואז בום! הנה אנחנו. פשוט, אבל די אמין, כן? ז"א, עד כמה שסיפור על התאהבות ביריבך-עד-המוות יכול להיות אמין."

דראקו הנהן. "לא רע, פוטר. חמים ונעים, סיפור גריפינדורי טיפוסי. אני משוכנע שכל החברים הנפלאים שלך יקנו את זה בלי בעיות, אבל טוב שהסמור יודע את האמת, כי הוא בחיים לא היה מאמין לזה ובטח היה מתחיל איזו מריבה".

"מאלפוי" וכאן הארי נתן למאלפוי מבט נוקשה מאד. "התכוונתי למה שאמרתי אתמול. אתה חייב להיות נחמד לחברים שלי."

מאלפוי גלגל את עיניו.

"אני רציני, מאלפוי! אני יודע שהתחת האריסטוקרטי שלך לא רגיל להתרועע עם פשוטי עם כמונו, אבל אני לא אקבל שום גסות רוח מצדך, ברור?"

"פוטר, אתה באמת תיפרד ממני בגלל הערה עוקצנית מדי פעם לגבי גריינג'ר או הסמור?"

הארי נתן בו מבט זדוני. "אולי. ואולי לא. אולי אני אחליט ללמד אותך לקח במקום זה."

המילים האחרונות גרמו לדראקו עצבנות קלה, אך הוא הסתיר זאת היטב. הוא לגלג. "זה אמור להיות איזשהו איום? מה בדיוק זה אמור להיות?"

העיניים של הארי הפכו זדוניות יותר. "זה בהחלט איום. לעזאזל, זה איום. והכוונה היא שאני לא אהסס להביך אותך בציבור. זוכר שהרבצתי לך בתחת אתמול, באולם הגדול, כי אמרת את המילה 'בוצדם'? מה שאני אעשה לך יגרום לזיכרון הזה להיראות כמו פיקניק."

דראקו האדים. פוטר הדפוק.

"זה התנאי היחידי שלי, מאלפוי. אתה צריך להיות נחמד לחברים שלי. אם לא תהיה, אני לא אחראי למעשי. ראה הוזהרת."

דראקו לא הצליח להחליט אם הוא רוצה לגחך, לרטון או לזעוף. "אני לא פוחד ממך, פוטר."

"אז אולי כדאי לך."

דראקו בחר לזעוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא