מחשבות אחרות

כמה ימים לפני חופשת חג המולד של שנת הלימודים החמישית.

הארי ישב בחדר המועדון ושיחק עם רון טאקי מתפוצץ.

"רון.." אמר הארי בחשש. "אתה לא אוהב את לבנדר באמת, נכו?"

"כן.." אמר רון "אבל אני לא יודע איך להיפרד ממנה, אני אוהב את הרמיוני."

"מה?" אמר הארי בתדהמה וירק את מיץ הדלעת שהתחיל לשתות. "נו אז תציע לה ואז לבנדר תעזוב אותך."

"כן" התחיל רון להגיד. "אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. איך אתה וצ'ו נפרדתם?"

"אנחנו לא" אמר הארי. "זה פשוט התפוגג לבד."

"הלוואי שגם אצלנו זה היה ככה" נאנח רון.

"יש לי רעיון" אמר הארי. "מחר יש יציאה להוגסמיד, בוא נתחמק מוקדם בבוקר ואני אעזור לך לבחור להרמיוני את המתנה המושלמת."

"רעיון מעולה" הסכים רון. "אז בוא נלך לישון עכשיו כדי שנתעורר מוקדם בבוקר."

הארי הנהן והם עלו לחדר השינה ונרדמו.

ג'יני שכבה במיטתה וחשבה.

"אני התחלתי לצאת עם דין, אבל לא מתוך אהבה." היא חשבה. "אני מקווה שהארי ישים לב אליי בקרוב, קשה לי להמשיך עם המשחק הזה."

"הרמיוני". היא צעקה.

"רגע, אני כבר יוצאת" אמרה הרמיוני.

הרמיוני יצאה מהמקלחת עם מגבת לראשה. "מה רצית?" שאלה את ג'יני.

"מה דעתך" התחילה ג'יני. "שמחר נקום מוקדם ונצא להוגסמיד ואני אעזור לך לבחור מתנה לרון, ואת תעזרי לי לבחור מתנה להארי."

"רעיון מעולה" הסכימה הרמיוני בשמחה. "אז קדימה למיטה".

ג'יני שמחה שהרמיוני הסכימה ללכת איתה.

"אה הרמיוני..." אמרה ג'יני.

"הממ.." אמרה הרמיוני בעייפות.

"אני צריכה כבר להיפרד מדין, הוא כבר מתחיל לעלות לי על העצבים."

הרמיוני צחקה ושתיהן הלכו לישון עם חיוך על הפנים.

למחרת בבוקר ג'יני התעוררה ונזכרה במה שהרמיוני והיא תכננו.

"הרמיוני" היא לחשה וניערה אותה. "קומי צריך ללכת להוגסמיד, זוכרת?"

הרמיוני התעוררה במהרה וחייכה. "קדימה להתארגן" היא אמרה. "עוד עשר דקות אנחנו זזות.

שתיהן התארגנו במהרה וכעבור עשר דקות נפגשו בחדר המועדון.

"בואי נזוז" אמרה ג'יני והן יצאו מבית הספר להוגסמיד.

כעבור כמה שעות, אחרי מסע קניות גדול שבוא כל אחת בחרה מתנה לאהוב ליבה הן פגשו את פווארטי.

"אתן יודעות מה קרה?" שאלה אותן פווארטי בהתרגשות. "רון נפרד מלבנדר, היום בבוקר!"

הרמיוני נדהמה. היא לא האמינה שרון באמת עשה את זה.

"אני שמחה שהוא עשה את זה" אמרה ג'יני להרמיוני כשפווארטי התרחקה מהן. "עכשיו לא תרגישי רגשות אשמה כשתביאי לו את המתנה."

הרמיוני כל כך שמחה עד שהיא לא יכלה לענות ורק הנהנה בראשה.

כשחזרו להוגוורטס הן פגשו את דין.

"תני לי את השקיות שלך, אני אשאיר אתכם לדבר" אמרה הרמיוני ועלתה לחדר המועדון לשים את השקיות.

"איפה היית?" התחיל דין לשאול. "רציתי לשאול אותך אם את רוצה לצאת איתי להוגסמיד".

"תודה רבה" אמרה ג'יני. "אבל כבר הלכתי עם הרמיוני, הרגע חזרנו."

דין התאכזב הוא הרכין את ראשו ופנה לחזור על עקבותיו.

"ודין.." אמרה ג'יני. "אני לא יכולה יותר. אתה יותר מידי שחצן ומתנשא ואני לא יכולה לסבול את זה יותר".

"אז... זה אומר שאת זורקת אותי?" שאל דין מהוסס.

"כן.." אמרה ג'יני. "אני מצטערת אם הייתי יותר מידי גסה אבל זה לא ילך בינינו."

"זהו אמרתי את זה" חשבה לעצמה. "וזה לא היה נורא כל כך".

דין חזר לחדר המועדון וראה את הארי ורון יוצאים ממנו.

"סליחה דין אבל אנחנו חייבים למהר" אמר רון. "בזבזתי יותר מידי זמן בשביל להיפרד מלבנדר."

"ג'יני נפרדה ממני" הוא אמר הקול חלול. "היא זרקה אותי".

"אנחנו מצטערים בשבילך" אמר רון אך ראה שהארי לא מצטער בכלל, להפך ליבו רקד מאושר.

הם הלכו במהירות להוגסמיד והמשיכו לדבר על ג'יני ודין.

"אני שמח בשבילך" אמר רון לאחר שהארי סיפר לו בחשש שהוא מאוהב בג'יני. "זה מוזר לי, אבל אם זה מה שאתה באמת רוצה , מי אני שאעצור אותך.

הם חזרו להוגוורטס עם המתנות והסתירו אותן.

"היום בערב שכולם ילכו לישון נשים את המתנות שלנו" אמר הארי.

"בסדר" הסכים רון. "אבל בינתיים בוא נשחק קצת קווידיץ' בא לי לקלוע כמה חישוקים.

למחרת בבוקר הרמיוני התעוררה ראשונה. היא הסתכלה סביבה וראתה ערמה גדולה של מתנות. היא החליטה לפתוח אותן ביחד עם ג'יני ולכן העירה אותה.

"ג'יני, ג'יני" היא לחשה. "ג'יני קומי, יש מתנות!"

ג'יני התעוררה. "בואי נלך לשים את המתנות שלנו אצל הבנים." אמרה ג'יני.

הן התעטפו בחלוק שלהן וכל אחת לקחה את המתנה עם הברכה שלה ושמה ליד המיטות של הארי ורון.

כשחזרו לחדר המועדון הן החליטו להעיר את שאר הבנות.

"מתנות!!!" צרחה ג'יני ורצה לפתוח את המתנות שלה.

"זו מאמא, זה מג'ורג' ופרד, זה מפרסי,  ו.. הרמיוני!!!!" ג'יני צעקה. הרמיוני באה במהירות.

"תסתכלי" אמרה לה ג'יני. "תסתכלי ממי זה"

על העטיפה של המתנה היה כתוב:

ג'יני,

סוף כל סוף הבנתי את מי אני באמת אוהב.

אשמח אם תפגשי אותי במגרש הקווידיץ'

ליד יציע השיפוט.

5 דקות לפני סעודת חג המולד.

מחכה בקוצר רוח לפגוש אותך.

"יואו" צעקה הרמיוני. "מעניין מי זה יכול להיות, יכול להיות שזה את יודעת מי?"

"הלוואי" התחננה ג'יני. "אני כל כך רוצה שזה יהיה הוא."

הבנות בחדר לא התייחסו אליה, הן היו עסוקות מידי בפתיחת המתנות שלהן.

"ג'יני" צעקה הרמיוני. "גם אני קיבלתי אחד כזה."

במכתב של הרמיוני היה כתוב:

הרמיוני,

אני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך

מאז הפעם הראשונה שראיתי אותך על הרכבת.

אשמח אם תפגשי אותי בספרייה

ליד מדור המשפטים.

5 דקות לפני סעודת חג המולד.

מחכה בקוצר רוח לפגוש אותך.

"אני ממש רוצה לדעת מי זה" אמרה הרמיוני. "אני ממש מקווה שזה את יודעת מי."

"אני גם מקווה בשבילך." אמרה ג'יני.

"אנחנו צריכות להיפגש באותה שעה אז לא נוכל להיות אחת עם השנייה" אמרה ג'יני.

"אז לפחות תלמדי אותי את המילים של לחש מגן."

"בסדר" צחקה הרמיוני. "את צריכה פשוט להגיד פרוטוגו"

"פרוטוגו" אמרה ג'יני ויצרה מגן בלתי נראה בינה לבין הרמיוני.

"מעולה" אמרה בסיפוק הרמיוני. "בואי נלבש את הסוודרים שקיבלנו מאמא שלך ונלך לבדוק מה קורה עם הבנים."

באותו הזמן רון התעורר.

"מתנות" צעק רון והעיר את הארי משנתו.

"יש" אמר הארי. "סוף כל סוף".

"הארי תסתכל," אמר רון. "קיבלתי מתנה מהרמיוני, היא קנתה לי... היא קנתה לי את ההיסטוריה של התותחים מצ'אדלי!"

"נראה לך שזה רומז משהו?" אמר הארי. "כי ספר כזה עולה המון כסף."

"אני מקווה" אמר רון. "נראה לך שהן יבוא לאן שרשמנו להן בפתק?"

"אני באמת לא יודע" אמר הארי. "אבל אני מאוד מקווה שכן כי אני לא רוצה לעמוד בשלג לבד, זה לא הכי כייף."

"בררר..." אמר רון. "אני מסכים זה לא ממש נחמד.

"היי רון" קרא הארי. "תסתכל מה אני קיבלתי מג'יני." הוא החזיק ביד תמונה שלו תופס את הסניץ'.

"וואו" התפעל רון. "איזה תמונה מושקעת, מעניין איך היא יכלה להרשות לעצמה את זה."

"טוב, נרד למטה לבנות?" הוא שאל.

"כן" אמר הארי. "ואל תשכח הכיסוי שלנו לזה שלא קנינו להם מתנות הוא ששכחנו, ברור?"

"ברור, הארי" אמר רון. "הן רגילות שאנחנו שוכחים דברים כאלה."

כשהם ירדו לחדר המועדון, הם פגשו את הרמיוני וג'יני.

"ולמה אתם לא קניתם לנו מתנות" אמרו ביחד נעלבות.

"אוי באסה" אמר רון. "היום זה חג המולד?"

"אנחנו ממש מצטערים" אמר הארי. "עד הערב אנחנו נקנה לכם מתנה."

"מבטיחים" הסכים איתו רון.

"טוב, אין מה לעשות עם זה עכשיו" אמרה ג'יני, שקיוותה בכל ליבה שהארי רק בכאילו שכח והוא בעצם יחכה לה ליד מגרש הקווידיץ', כמו שהיה כתוב בפתק.

"בואו נרד לאכול" אמרה הרמיוני, שקיוותה שרון הוא זה שכתב לה את הפתק והוא יחכה לה בספרייה, והוא לא באמת שכח לקנות לה מתנה.

הרמיוני וג'יני הסתכלו אחת אל השנייה בתקווה.

הארי ורון בדקו שהבנות לא מסתכלות והסתכלו אחד בשני בחיוך של צחוק.

בסביבות  השעה 17:00, שעתיים לפני סעודת חג המולד נפרדו הבנים מהבנות.

הבנות אמרו שהן הולכות להתארגן לנשף שיהיה לאחר הסעודה והבנים הלכו בתירוץ שהם הולכים לישון כדי להשלים מאגרי אנרגיה.

כשהארי ורון נכנסו לחדר השינה הם התחילו מיד להתארגן.

הם התקלחו היטב, סידרו את שערם, לבשו בגדים חגיגיים ומעליהם את גלימות הטקס הפרוותיות שלהם ונעלו את נעליהם.

הם שמו דורדוראנט ובפעם הראשונה בחייהם, בושם.

כשהסתכלו במראה הם חשבו שהם באמת נראים טוב.

בשעה 18:45 הם היו מוכנים והחליטו ללכת לעמדות שלהם, כדי שלא יאחרו.

הם נפרדו בחשש קטן ואיחלו אחד לשני בהצלחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא