לילי וג'יימס לעולמי עולמים

למחרת בבוקר, לילי התעוררה בפתאומיות, השעה הייתה מוקדמת וכולם עדיין ישנו, היא החליטה להתקלח מהר לפני שכל האחרים יקומו. השעה הייתה 6:30 בבוקר וארוחת הבוקר עוד לא הוגשה בשעה כזאת. היא לקחה ספר ממזוודתה שנקרא 'משפטיו של שייקספיר', היא הייתה שקועה בספר עד שלא הבחינה במי שיתיישב לידה.

"אלוהים, לילי! את לא מוותרת, הא?" הדמות אמרה, לילי הרימה את מבטה מהספר וחייכה כשראתה שזאת אווה פוטר, אחותו הקטנה של ג'יימס. היה לה שיער שחור וגלי שעבר את כתפיה, עיניה דמו לעיניו של ג'יימס; עיניים אגוזיות בצבע חום-אדמדם שירשו מאביהם.

"שלום אווה. איך היה הקיץ שלך? שמעתי שבילית בדרום צרפת." היא חייכה.

"ביליתי נהדר." אווה חייכה.

"כמה בחורים חמודים?" לילי צחקה.

"מלא. אחד היא פשוט בלתי יאומן." אווה אמרה בחולמניות, היא צחקקה.

"אל תיתני לג'יימס לשמוע אותך אומרת את זה." היא חייכה. ג'יימס הגן יותר מדי על אחותו הקטנה; לפני שנה הוא הרביץ לסלת'רני בגלל שנישק אותה, הוא לא אהב שאווה התיידדה עם סלת'רנים.

"אל תזכירי אותו. איך היה הקיץ שלך?" אווה שאלה אותה.

"היה כיף. נסענו לאיים הקריביים לשבועיים, ואז הצטרפתי לקבוצת דרמה." היא חייכה.

"עשית משהו מיוחד?" אווה שאלה מושכת בכתפיה.

"לא, לא ממש." לילי אמרה מביטה בה. למה היא התכוונה?

"אה, אז ארוחת ערב עם הורי זה לא מיוחד?" היא חייכה אליה בשובבות.

"איך את יודעת על זה?" לילי שאלה בבהלה.

"כשחזרתי, אמא פטפטה על נערה שג'יימס יצא איתה במהלך הקיץ, היא דיברה על כמה שהיא נחמדה ומתוקה, ואדיבה, ושהיא טובה בשביל ג'יימי," אווה אמרה ברצינות. "ובכן, לא הייתי מופתעת לגלות שזאת גברת אוונס הצעירה, שלא יכולה לעשות משהו רע כמו לבגוד בחבר שלה." היא המשיכה עם אותה הבעת צחוק אופיינית שהייתה לג'יימס.

"זה לא הולך ככה. את לא תביני, אווה." לילי אמרה, משפילה מבטה.

"ובכן, אני מניחה שאת צודקת. אני לא מצליחה להבין למה את עדיין יוצאת עם ג'ורדן כשאת וג'יימס משחקים את הזוג השמח ליד הורי." אווה אמרה ברצינות.

"הסיבה שאני עדיין יוצאת עם ג'ורדן היא בשביל לשמור את המשחק המטומטם, שאני נערת שלום שלעולם לא תתאהב בבחור הרע." לילי אמרה.

"את אוהבת את ג'יימס?" היא שאלה בהפתעה.

"אני לא יודעת." לילי אמרה, מביטה בה. "תראי, אני מצטערת על זה שאני עדיין יוצאת עם ג'ורדן. פשוט הכל מבולגן אצלי בראש עכשיו." לילי אמרה, מושכת בכתפיה.

"לילי, עם מי את מעדיפה להיות, עם ג'ורדן או עם ג'יימס?" אווה שאלה.

"עם ג'יימס, ללא ספק." היא השיבה ללא מחשבה.

"אז תיפרדי מג'ורדן ותתני לי אותו." אווה צחקה.

"זה לא כזה פשוט. אם אני אזרוק אותו, כולם יתהו למה ואני לא מוכנה לספר על מערכת היחסים של עם ג'יימס." לילי חייכה בחולשה, מתביישת. "בנוסף, אני לא יודעת עם ג'יימס רוצה לספר."

"ובכן, אני יודעת שהוא משוגע אלייך." היא חייכה.

"איך את יודעת?" לילי שאלה בסקרנות.

"מאז שחזרתי הביתה מצרפת, הוא נחמד אלי, וזה נדיר. הוא במצב רוח ממש טוב בזכותך, את בטח ממש טובה במיטה!" אווה צחקקה. לחייה של לילי קיבלו ברק ורדרד.

"ובכן, האמת שאנחנו... עוד לא ישנו ביחד..." לילי לחשה במבוכה. אווה נדהמה.

"עדיין לא קיימתם יחסי מין?!" היא שאלה בקול מופתע.

"שקט, מישהו עוד ישמע אותך!" לילי שמה את אצבעה על שפתיה של אווה.

"אני מצטערת. אני פשוט לא מאמינה. ג'יימס חייב לאהוב אותך מאוד אם הוא עדיין איתך למרות זאת." היא אמרה.

"אני מקווה," לילי הסתכלה על הרצפה. "אווה, את מוכנה לא לספר לאף אחד עלינו?" היא ביקשה.

"בטח, אבל אני עושה את זה רק בשביל שאני אוכל לסחוט את ג'יימס." היא ענתה, צוחקת.

"את לא יכולה להשתמש בזה כדי לסחוט אותו! זאת לא אשמתו, זאת אשמתי." לילי אמרה ביאוש.

"בסדר." היא אמרה כשמבט חמוץ על פניה. שתיהן סובבו את ראשן כשאחת מהדלתות נפתחה; מתוכה יצאו חברותיה של אווה.

"עדיף שאני אלך עם הבנות לעסקינו." היא אמרה, קורצת. לילי נענעה את ראשה בשעשוע. כמו האח, כך גם האחות.

היא נזכרה בערב בו אכלה עם ג'יימס והוריו. היא הייתה אמורה לצאת עם ג'יימס למחצית היום, אך היא קיבלה את הזמנתה של אימו להישאר לארוחת ערב. היא בילתה בנעימים. . .

לילי ישבה בסלון הבית שלה מחכה לג'יימס. אמצע היום עמד לחלוף ואמה של לילי עסקה בניקיון הבית. לילי לא ידעה מה היא וג'יימס יעשו, הוא שאל אותה אם היא רוצה להצטרף אליו לנסיעה. היא התרגשה; היא אהבה את מכוניתו של ג'יימס, וכמובן, גם אותו. לילי הביטה בשעון, שהראה שהשעה שתיים- עשרה בדיוק. פעמון הדלת צלצל; היא קפצה במהירות לפתוח, אך היא הופרעה על ידי אמה שפתחה את הדלת לפניה. ג'יימס עמד שם, לובש זוג מכנסי ג'ינס שחורים וחולצת טריקו צבעונית. היא חייכה אליו.

"ג'יימס יקירי, כמה טוב לראות אותך פעם נוספת. הכנס בבקשה." אמה של לילי פתחה את הדלת הצידה.

"אמא, אנחנו חייבים ללכת, אנחנו נאחר." לילי שיקרה. היא תפסה את תיק היד שלה, נישקה את אמה על לחייה, אחזה בידו של ג'יימס ופסעה לעבר המכונית.

"להתראות, גברת אוואנס." ג'יימס חייך בזמן שהתרחקו; הוא פתח הוא הדלת הקדמית כדי שלילי תוכל להיכנס, והלך לצד השני. חלון האוטו היה פתוח ולילי נופפה אל אמה שעדיין עמדה בפתח ביתם, צופה בהם. כשהם היו מחוץ לטווח הראייה שלה, לילי כרכה את זרועותיה סביבו והחלה לנשק אותו.

"לילי, אני מנסה לנהוג..." ג'יימס אמר בשעשוע. לאחר 10 דקות ג'יימס עצר את המכונית. לילי הביטה סביבה; הם היו באמצע יער.

"אם אתה מנסה לחטוף אותי, זה לא דבר טוב להראות לי לאן אתה לוקח אותי." היא אמרה, מרימה את גבותיה; ג'יימס צחק.

"זה נשמע מוזר, אבל תני לי לשים על העיניים שלך את המטפחת הזאת." ג'יימס חייך, מוציא חתיכת בד שחור מכיסו. לילי הביטה בו.

"בסדר. אבל אני עושה את זה רק בגלל שאני סומכת עלייך." לילי נתנה לו לשים את המטפחת סביב עיניה. ג'יימס לקח משהו מתא המטען של המכונית ופתח את דלתה של לילי.
היא יצאה החוצה, לא יודעת מה היא עושה. הוא סגר את הדלת ונעל את המכונית. ג'יימס הניח את ידו סביב מותניה של לילי כך שיכלה לעקוב אחר תנועותיו, לאחר חמש דקות הליכה לילי נאנחה; הם סוף סוף הגיעו.

"אני יכולה להוריד את המטפחת עכשיו?" היא יללה.

"לא. עכשיו תפסיקי לילל." ג'יימס אמר, משועשע. לילי החמיצה פנים. "המבט הזה לא עובד עלי." ג'יימס צחק. הוא שם את ידיו סביב מותניה ונישק אותה על שפתיה. לילי חייכה אליו כשהתרחקו.

ג'יימס נעמד מאחוריה והסיר את המטפחת מעניה. לילי נאנחה מעונג כשראתה מול מה היא עומדת; מולם היה אגם קטן ולידו סל פיקניק. ליד הסל היה עץ אלון גדול שהטיל עליהם את צלו והסתיר אותם מפני השמש. היא יכלה לראות את השתקפות העצים הירוקים והשמיים התכולים באגם. קבוצות פרחים צצו בכל מקום. זה היה המקום היפה ביותר שלילי אי- פעם ראתה, היא הסתובבה, חיבקה את ג'יימס ונשקה לו בתשוקה.

"זה כל-כך חמוד," היא אמרה, "לא היית צריך." היא הביטה חזרה על הפיקניק.

"אני חייב להגיד שאני שמח שעשיתי זאת." ג'יימס אמר נוגע בשפתיו. לילי חבטה בו בבטן בשעשוע.

שניהם התיישבו על השמיכה הפרוסה ופתחו את סל הפיקניק. היו שם ערימות של פירות, עוגיות ומיני מאפים. ג'יימס ישב, נשען על העץ ולילי ישבה בין רגליו, נשענת על חזהו. הם בילו שם שעות, מפטפטים ומבלים.

אם מישהו היה עובר על פניהם ורואה אותם, ככל הנראה הוא היה חושב שהם זוג חמוד ביותר. ללילי הייתה מצלמה בתיקה והיא צילמה תמונות שלה ושל ג'יימס.
לאחר זמן מה, לילי הביטה בשעונה שהצביע על השעה ארבע. היא לא רצתה לעזוב אבל החל להיות לה קר.

היא לבשה רק חצאית קצרה וגופייה, היא שכחה את הסוודר שלה בביתה. ג'יימס יכל לחוש שהיא רועדת ועטף את זרועותיו סביבה; היא חייכה אליו במתיקות.

לאחר עשר דקות הם החליטו לעזוב. ג'יימס אסף את הדברים ונשא אותם אל מכוניתו כשידו בידה של לילי. בתוך המכונית, ג'יימס נתן את הסוודר שלו לילי, שישבה במושב האחורי. לילי חייכה אליו.

"תודה, אבל לא עדיף שתסגור את החלון?" היא שאלה, לובשת את הסוודר. הוא היה גדול עליה בכמה מידות, אך לילי אהבה זאת.

"הייתי, אבל פיטר שבר אותו לפני כמה זמן." ג'יימס חייך ומשך בכתפיו.

"איך הוא עשה את זה?" היא שאלה בזמן שהוא התניע את המכונית.

"הוא התעסק עם זה איכשהו וזה נשבר. אבא שלי השתגע. זה היה בדיוק לפני שבועיים." ג'יימס השיב, יוצא מהיער. לילי נישקה את ג'יימס שוב.

"לאן אתה נוסע?" היא שאלה לאחר מספר דקות.

"רוצה ללכת אלי הביתה? אמא ואבא שלי יצאו, אווה בצרפת למשך הקיץ וסיריוס הלך אל רמוס לבדוק את המטאטא החדש שלו." הוא חייך.

"בטח." לילי אמרה מנשקת אותו על לחיו. "שכחתי שסיריוס גר איתך. אתם די קרובים, נכון?" לילי אמרה.

"אני מניח. הוא הבנאדם היחיד שמצליח לשמור אותי מרותק לשבועות." ג'יימס צחק.

לאחר זמן מה ג'יימס נכנס לתוך חנייה של בית מפואר. לילי נתקפה בפרץ של קנאה. הבית היה גדול מביתה כמעט ארבע פעמים. הייתה שם חצר ענקית עם הרבה פרחים ובאמצע הייתה מזרקה. הוא נכנס אל תוך החנייה ועצר את המכונית. לילי הייתה נדהמה לראות שאפילו החנייה ענקית. היו שם עוד חמש מכוניות וכון נראו מאוד יקרות. הוא פתח את דלתה ועזר לה לצאת. ברגע שהם הלכו אל הבית, לילי הרגישה חיבה רבה כלפי הבית וכמה שהיה יפה. ג'יימס פתח את הדלת ולילי בדיוק עמדה להיכנס, אך לפתע הוא סגר אותה במהירות.

"מה קרה?" לילי שאלה, מבולבלת.

"אממ-" ג'יימס החל.

"ג'יימס?" קול נשמע מתוך הבית.

"ההורים שלי בבית." ג'יימס השיב. לילי החלה להילחץ.

"ההורים שלך? לא בדיוק תכננתי לפגוש את הורייך היום. אני נראית בסדר?" לילי שאלה מיישרת את חצאיתה.

"את מהממת, אבל אנחנו לא חייבים לעשות את זה." ג'יימס אמר.

"לא. זה עכשיו או לעולם, נכון?" לילי חייכה בחולשה. ג'יימס נישק אותה על לחייה בזמן שהדלת נפתחה. אביו של ג'יימס עמד בכניסה וחייך אליהם, לילי קפאה מתדהמה; אביו של ג'יימס הוא שר הקסמים. היא ארגנה את עצמה במהירות בזמן שג'יימס הנחה אותה אל הסלון הענק. אביו של ג'יימס סגר את הדלת אחריהם, והלך להתיישב ליד אשתו.

"אמא, אבא זאת לילי, לילי אלו אמא ואבא שלי." הוא הסתובב, מתכוון לעזוב את החדר, מושך את לילי אחריו.

"ג'יימס, חכה. בואו, שבו." מר פוטר חייך. ג'יימס הנהן והנחה את לילי אל אחת מהכורסאות הענקיות. היא חייכה והתיישבה.

"אז לילי, ספרי לנו עלייך. מה שם משפחתך?" מר פוטר שאל.

"אממ... אוואנס." לילי אמרה.

"זה שם נחמד. את במקרה קרובה של סם אוואנס?" מר פוטר שאל, לילי חייכה אליו.

"כן. זה אבא שלי." היא השיבה.

"באמת? פגשתי אותו באוניברסיטה של המוגלגים בלונדון. לקחתי כמה קורסים לאחר שעזבתי את הוגוורטס. כמובן שהוא לא ידע שאני קוסם." מר פוטר חייך.

"זה מוזר." לילי חייכה בחולשה.

"אז לילי, מה התוכניות שלך לאחרי שתעזבי את הוגוורטס?" גברת פוטר שאלה.

"הו, אני רוצה להיות מעצבת אופנה. הורי כבר ארגנו לי עבודה מיועדת אבל אני מעדיפה לעשות משהו בעולם הקוסמים." היא חייכה.

"מעצבת אופנה? כמה נחמד. לך כבר הכל מאורגן למרחק. חבל שג'יימי לא חושב כך." גברת פוטר חייכה. ג'יימס גלגל את עיניו ונעמד.

"לילי ואני נהיה בחדר המשחקים." ג'יימס אמר, לילי נעמדה. גם הוריו של ג'יימס נעמדו. שניהם לחצו את ידה וחייכו.

"היה נחמד מאוד לפגוש אותך, לילי." גברת פוטר חייכה.

"ואותך." לילי חייכה. ג'יימס הנחה אותה אל מחוץ לחדר ולקח אותה במסדרונות ענקיים. כשהגיעו לחדר המשחקים, ג'יימס לקח אותה פנימה וסגר את הדלת. היא עמדה שם והביטה בו.

"למה לא סיפרת לי מי זה אביך?" היא שאלה, הוא משך בכתפיו.

"חשבתי שידעת." הוא אמר מניח את ידיו סביב מותניה. הוא התקרב אליה ונישק אותה בתשוקה. הדלת נפתחה; הם התרחקו אחד מהשני במהירות.

"מצטער שהפרעתי. לילי, תהינו אם תהיי מעונינת להישאר לארוחת ערב." הוא שאל. לילי הסמיקה במהירות.

"בסדר." היא חייכה אליו. "אני רק צריכה להודיע להורי."

"יופי, אני אגיד למיני לארגן עוד מקום ליד השולחן. ג'יימס, תראה ללילי היכן נמצא הטלפון." מר פוטר עזב את החדר, ג'יימס בלגן את שיערו.

"את לא חייבת להישאר; אני אמציא בשבילך תירוץ או משהו." הוא אמר.

"אל תהיה טיפש. לא אכפת לי להישאר." היא חייכה; הוא לקח את ידה.

"בואי, אני אתן לך לטלפן אל הורייך." ג'יימס חייך. הוא הנחה אותה אל המטבח, איפה שהטלפון היה. היא חייגה להוריה.

"היי אמא. אני לא אהיה בבית עד מאוחר, בסדר?" לילי אמרה אל השפופרת. היא הביטה בחצר האחורית, שהייתה ענקית כמו שאר הבית. "כן, הכל בסדר. אני נשארת לאכול אצל ג'יימס... אני מבטיחה שאני לא אאחר, בסדר... גם אני אוהבת אותך." לילי ניתקה את הטלפון.

"הכל בסדר?" ג'יימס שאל. לילי חייכה.

"כן. אני צריכה להודות להורייך שהזמינו אותי, החבר של אחותי מתארח לארוחת ערב אצלנו, ובגלל שאני פה, אני לא חייבת להיות שם." היא אמרה באושר בזמן שהוא חייך.

"רוצה שאני אעשה לך סיור?" ג'יימס צחק.

"בטח." היא חייכה. הוא לקח את ידה והראה לה את הבית. לילי נדהמה מגודל המקום, היו שם בערך עשרה חדרי אורחים וארבע - עשר חדרי שירותים. בנוסף, הוא הראה לה את חדרו של סיריוס, שלתדהמתה היה נקי ובעל מראה ביתי. החדר האחרון שג'יימס הראה לה היה חדרו. היא נכנסה לחדר בציפייה לראות כרזות קווידיץ' בכל מקום. במקום זאת, היא ראתה חדר מסודר ויפה. קירותיו היו צבועים באדום בוער במקצת ורהיטיו היו בצבע חום-אדמדם כאצטרובל. הייתה לו מיטה ענקית ששלושה אנשים יכלו להכנס אליה. לילי התיישבה על המיטה והביטה סביבה. באחד מצדדי החדר, עמד שולחן; מעליו מדף ספרים. לילי נעמדה והביטה בהם. היא הלכה לעברם וקראה כמה מכותרות הספרים. 'פסיכולוגיה קסומה', 'האלף החדש לקסם', 'שינוי צורה- כולל הסברים ואיורים'. לילי נדהמה לראות את כל הספרים האלו, אך עוד יותר, היא נדהמה מכך שג'יימס קרא ספרים.

"אל תראי כל כך מזועזעת." הוא חייך; לילי הסמיקה.

"מצטערת, פשוט מעולם לא חשבתי שאי פעם פתחת ספר." היא אמרה.

"זה בסדר." הוא אמר, פוסע לקראתה ומלפף את זרועותיו סביבה.

"אתה יודע, אני אוהבת את הצבע של הקירות. מאוד נאמן מצדך לבחור את הצבעים של ביתך." היא חייכה מרימה את גבותיה.

"אני מהסוג הנאמן." הוא ענה,לפני שנישק אותה על שפתיה. פעם נוספת הם הופרעו, אך הפעם על ידי גמדון בית. ג'יימס התרחק מלילי.

"כן, מיני?" ג'יימס חייך אליה.

"הארוחה מוגשת, אדונילי ועלמלתילי לילי." מיני צייצה.

"תודה מיני; תגידי להוריי שכבר נרד." ג'יימס חייך. מיני הנהנה ועזבה את החדר. "אני לא חושב שנהיה אי פעם לבד." ג'יימס אמר בעצב.

"הו, אל תתרגש." היא אמרה, מחייכת. לאחר שנישקה אותו, גם הוא חייך.

"עדיף שנלך. אני גווע." הוא חייך מנחה אותה מחוץ לחדר. כשהגיעו לחדר, לילי התיישבה מול גברת פוטר; ג'יימס התיישב מול אביו.

"אני מאוד שמחה שיכולת להצטרף אלינו לארוחת ערב, לילי." גברת פוטר חייכה. הארוחה הייתה טעימה מאוד. השיחה התגלגלה מאיך ג'יימס ולילי נהיו ביחד לדרך שבה ג'יימס מתנהג בבית הספר. כמובן שלילי הייתה צריכה לשקר ולומר שג'יימס מאוד 'שקט' בשיעורים. ברגע שהארוחה הסתיימה, הם עברו לשבת בסלון. לילי וגברת פוטר דנו בכוונותיה של לילי לעבודתה העתידית בזמן שמר פוטר שאל את ג'יימס על לילי.

"אז אתם קיימתם..." מר פוטר החל.

"אבא! זה מביך מספיק מבלי שתשאל שאלות כאלה." הוא לחש. לילי ואימו היו בצד השני של החדר ולא שמעו זאת.

"אני רק מסוקרן, ג'יימס. לילי נראית בחורה ממש נחמדה, והראש שלה על הארץ. בנוגע לשלך..." מר פוטר אמר, ג'יימס גלגל עיניו.

"אל תתחיל שוב, אבא." הוא אמר.

"ג'יימס, אני רק אומר..." מר פוטר השיב.

"אני יודע, אבא. אבל אני עברתי את הגשר כשהגעתי לזה." ג'יימס אמר, אביו הנהן בראשו.

"עכשיו, הקטע עם לילי, זה רציני?" מר פוטר חייך; ג'יימס הביט בנעליו.

"לא רציני כמו שאני רוצה." הוא פלט קצרות.

"למה? היא לא מחבבת אותך כמו שאתה מחבב אותה?" מר פוטר שאל בסקרנות.

"היא כן, פשוט יש לה חבר." ג'יימס אמר מביט בלילי.

"או. מי זה?" מר פוטר שאל בתדהמה.

"ג'ורדן קינגסטון."

"אה. ג'יימס, אתה יודע שאנחנו לא יכולים עכשיו להסתכסך עם הקינגסטונים." מר פוטר אמר.

"אני יודע, אבא. אני יודע שאביו מאוד חשוב בממשלה ואני יודע שהוא משפיע על הרבה דברים שם, ועם אני אלך נגד הקינגסטונים החיים בעבודה יהפכו לסיוט בשבילך." הוא גלגל את עיניו.

"אני שמח שאתה מבין את הנקודה שלי, ג'יימס. רק תוודא שאתה ולילי לא תהפכו את הקשר לפומבי בזמן שהיא יוצאת עם ג'ורדן, טוב? אני חושב גם עליך, ג'יימס." מר פוטר אמר.

"אני יודע אבא." ג'יימס חייך בחולשה. באותו הזמן, לילי פטפטה עם גברת פוטר על רעיונות אופנתיים.

"זה נשמע נהדר, לילי." מרת פוטר חייכה. "העבודה שלך נשמעת כל כך טוב שאני רוצה לארגן לך פגישה ב-'ביתו של מרלין ללבוש קוסמים'." מרת פוטר חייכה, פניה של לילי נפלו.

"ת-תודה רבה לך, אני לא יודעת איך להודות לך." היא אמרה בחולשה.

"על לא דבר יקירה. בזכותך בני שמח, זה כל מה שאני צריכה." מר פוטר חייכה אליה. לילי הביטה בג'יימס ושניהם לכדו מבט.

"ג'יימס!" קול הגיע מהמסדרון. הוא במהירות הסיט את מבטו, הוא הכיר את הקול זה; זה היה סיריוס. הוא קפץ במהירות.

"תסלחו לי שנייה." הוא אמר, לפני שעזב את החדר. במסדרון, סיריוס הלך לקראתו עם רמוס ופיטר.

"היי ג'יימס, איפה היית? אתה צריך לראות את המטאטא החדש של ירחוני!" סיריוס חייך.

"אממ אתם לא יכולים להיות כאן עכשיו." הוא אמר דוחף אותם בחזרה מאיפה שהגיעו.

"למה לא?" פיטר שאל בחזיריות.

"בגלל-" הוא החל, לא יודע מה הוא עומד לומר. דלת הסלון נפתחה ומר פוטר הלך אל עבר החבורה.

"אה בחורים, נחמד לראות אתכם. ג'יימס לא יכול לדבר איתכם כרגע; יש לו עסקה חשובה מאוד לסגור כרגע." מר פוטר חייך, ג'יימס הביט בו.

"עכשיו, סיריוס, אני חושב שאתה חייב לי משחק חוזר בכדורגל שולחן. כמה עכשיו? 9 לכל?" מר פוטר שאל.

"למען האמת, זה 10-9 לי." סיריוס חייך.

"ובכן, אני רוצה משחק חוזר." מר פוטר הנחה אותם אל חדר המשחקים.

"אני חוזר עוד מעט. אני קופץ רק לדקה!" ג'יימס צעק אחריהם וצעד חזרה אל הסלון. "הם הלכו למעלה, לחדר המשחקים עם אבא."

"אני חושבת שזה הזמן שאני אלך." לילי חייכה.

"אני אסיע אותך." הוא חייך אליה.

"היה נחמד לפגוש אותך, גברת פוטר." לילי חייכה ולחצה את ידה.

"התענוג היה כולו שלי. ובבקשה תקראי לי ג'יין." היא אמרה; לילי חייכה אליה.

"אני לא אחזור מאוחר." ג'יימס אמר, מנשק את לחיה.

"תנהג בזהירות, ג'יימס!" גברת פוטר צעקה כשהם הלכו בחזרה לחניה.

"איזה מכונית לקחת? את של אבא שלי, הרגילה או את הג'יפ?" הוא שאל; לילי משכה בכתפיה.

"אוקי את של אבא שלי. קר בחוץ ואני לא יכול לסגור את החלון בשלי." ג'יימס אמר מנחה אותה מחוץ לחנייה. היא נעצרה.

"חכה רגע, כל אלה שלך? אבל אמרת לי באותו הלילה, שבאת למחזה שלי (פרק 1), שהמכונית הזאת של אבא שלך." היא אמרה.

"היא הייתה של אבי. אז עוד לא הייתה לי את שלי." הוא משך בכתפיו.הוא לקח את הסוודר ממכוניתו והניח אותו על לילי. הוא חייך אליה והוביל אותה לחנייה אחרת. היו שם המון מכוניות. לילי הייתה אחוזת תדהמה, הם נכנסו למכונית ונסעו. לאחר חצי שעה הם נעצרו בביתה של לילי. ג'יימס התנהג כג'נטלמן כשהוא ליווה אותה לדלת. בזמן שהיא נישקה אותו נישקת פרידה, פטוניה פתחה את הדלת הקדמית. לילי שמה לב שפטוניה צפתה בג'יימס נוסע, ואז נכנסה, עדיין לובשת את הסוודר של ג'יימס.

הפרק הקודם		הפרק הבא