סולאנג'לו- ההתחלה

כשניקו פקח את עיניו הוא מצא את עצמו עומד באמצע חדר חשוך

בעצם, החדר לא היה חשוך כי הוא יכל לראות הכל בבירור, אבל הקירות היו שחורים, וגם התקרה והרצפה

החדר היה שחור כאילו ניקו עמד באמצע החלל
באמצע הריק

לחישה נשמעה מסביב, אבל זו גם לא הייתה בדיוק לחישה
יותר כאילו מישהו הפעיל הקלטה על ווליום מאוד מאוד נמוך

"ניקוווו" אמרה הלחישה בקול מוכר

מוכר מדי, הבין ניקו למרבה הזעזוע

"ניקווווו" הלחישה אמרה שוב, יותר מוכרת, יותר אומללה "תעזור לייי"

בוב

אלים אדירים, ניקו חשב, זה בוב

צמרמורת חלפה בגבו של ניקו כשניסה למצוא את מקור הקול

אבל הוא לא מצא שום דבר
נות'ינג
נאדה
שום דבר מזויין (הערת כותבת: מצטערת על בדיחת הסכר, זה היה בהחלט נחוץ)

לא משנה לאן פנה להסתכל, לא משנה לאן הלך, לא משנה כמה הלך
הכל נשאר שחור

בעצם, אין בכלל דרך לתאר את השחור הזה חוץ מ"ריק"

אפשר להגיד שחור ונטה, אבל זהו
אלו שתי הדרכים היחידות לתאר את השחור הזה

ולמרות שניקו היה משוכנע שעיניים שלו פקוחות, הוא בכל זאת לא ראה שום דבר

"ניקווו" אמרה הלחישה פעם נוספת "תעזור ליייי"

"אני מנסה!" קרא ניקו לחלל הריק, לחשיכה הכבדה שנמצאת בכל מקום

"תעזור ליייי" הלחישה מתחננת שוב

ניקו שיחק בטבעת הגולגולת הכסופה שעל אצבעו כשהסתכל מסביב, מקווה שאולי ימצא משהו

את בוב

אל שיראה לו את היציאה

מתג כדי להדליק את האור

פנס רחוב

אלים אדירים, אפילו כפתור השמדה עצמית יהיה יותר טוב מכלום!

הוא הרגיש תחושה מוזרה מאחוריו, כאילו מישהו מתבונן עליו, וכשהסתובב כדי להסתכל מה זה, הקרקע נשמטה תחת רגליו

הלב של ניקו, בדיוק כמו הקרקע, צנח כשניקו התחיל ליפול

***

כשניקו פקח את עיניו, הוא מצא את עצמו יושב על מיטה במרפאה אחרי שהזדקף בבהלה

זה היה רק חלום, הוא חשב לעצמו, נאנח בהקלה

כי זה כל מה שזה היה
חלום
חלום רע, סיוט
אבל רק חלום.

הוא חצוי, היו לו חלומות רעים כל הזמן

זה שהוא היה בנו של האדס - אל העולם התחתון, איפה שהסיוטים גרועים יותר בדרך כלל - לא באמת הועיל במצב הזה

אז ניקו פנה להסתכל מחלון המרפאה כדי לנסות לפענח מה השעה.

הזמן עובר שונה בחלומות.
אתם יכולים להרגיש כאילו ישנתם חמש דקות כשאלו היו שלושה ימים.
אתם יכולים להרגיש כאילו ישנתם שלושה ימים, רק כדי להתעורר ולגלות שעברו מאה שנים, ושאין לכם מושג מה אתם עדיין עושים בין החיים, ולמה בכלל התעוררתם, סטיקס!

אז ניקו הסתכל החוצה מהחלון ו…
שמש אחר הצהריים סינוורה אותו ואילצה את ניקו לצמצם את עיניו

ניקו לא הסכים עם תאליה
אפולו לא לוהט
אבל הוא בהחלט מסנוור מאוד

ויל סולאס, לעומת זאת… לחש לו מוחו
"תשתוק" לחש ניקו בחזרה, מסמיק

הוא לא היה בטוח לאן המחשבה הזו הלכה או איך הייתה אמורה להיגמר, אבל המחשבה על המחשבה על ויל סולאס גרמה לו לחוש אי נוחות

טוב, אי נוחות היא לשון המעטה
כי כשניקו חשב על המחשבה על ויל סולאס הוא רצה לקבור את פניו בכרית כדי להחביא את הסומק שהופיע על פניו מסיבה שלא הבין.

ניקו צנח לאחור במיטה

למה בכלל התעוררתי? הוא שאל את עצמו

היה לי סיוט, הוא ענה לעצמו

אה, נכון

לרגע נאבק ניקו במחשבה האם לחזור לישון, אבל כשעצם את עיניו וניסה לשקוע בשינה הוא שמע את דלת המרפאה נפתחת

כשאחרי קול חריקת הדלת נשמע קול סגירה ואז קול של צעדים המתקרבים אליו, ניקו ידע שהוא צריך לפקוח את עיניו

אבל עוד רגע, ממש עוד רגע, השינה אמורה ליפול עליו
ואז הוא לא יצטרך להתמודד עם בני תמותה מציקים

אבל קול שונה נשמע מעליו, קול מוכר שאמר "ניקו, אתה ער?"

הנשמה אליה הגעת אינה זמינה כעת, אנא השאירו הודעה אחרי הביפ. בייייייייפ. הוא חשב, אבל לבסוף פקח את עיניו ושדה ראייתו היה מלא בפרצוף שזוף עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני

כמה חבל שניקו הכיר רק… כמה? שלושה אנשים שעונים לתיאור הזה? ארבעה? הוא כבר איבד את הספירה

הוא מצמץ כמה פעמים, ורק אז הבין מה הוא רואה

ממש מעליו עמד ג'ייסון גרייס.

כשניקו סובב את מבטו הוא ראה את שאר המרפאה, ולמרות שהוא כאן רק… מספר כשהו של שעות שניקו לא היה בטוח כמה מהן היו, הוא החליט שהוא כבר שונא את המקום.

אז במקום לענות לג'ייסון בצורה המקורית שחשב - למרות שזה היה גאוני, אתם חייבים להודות - הוא אמר "לא, מתתי בשנת 1863 ומצאת את הרוח שלי. מזל טוב, זכית במסע חיפושים"

ג'ייסון העביר אצבעות בשיערו הבלונדיני הקצר ואמר "פרס די מדכא, יש גם פתק החלפה?"

ניקו הזדקף במיטה וסימן לג'ייסון לתיישב "מה קורה?" הוא שאל.

ג'ייסון התיישב ונשם עמוק לפני שהתחיל לדבר "פייפס ואני חשבנו היום בבוקר להתחיל לחפש את…" קולו של בן יופיטר נשבר והוא ויתר על הניסיון להגיד את שו של ליאו ואלדס "אתה יודע, לשרוף את הגופה כדי שהנשמה שלו תוכל למצוא מנוחה בעולם התחתון וכל זה"

עכשיו ניקו התחיל להתעניין

לא, לא בגלל הקטע של ההלוויות

זה פשוט ש… מאז המלחמה, מאז הפיצוץ הגדול שסיים אותה, ניקו ידע שליאו ואלדס מת
הוא ראה את זה, הוא שמע את זה, הוא הרגיש את זה
אבל גם הייתה לו הרגשה שבן הפייסטוס לא לגמרי מת, שהתפקיד שלו בעולם לא נגמר, ושליאו יחזור

מי יודע, אולי הוא יחזור בדיוק בזמן לחג המולד כשכולם יהיו שוב במחנה ויוכלו להרביץ לואלדס על זה שהדאיג את כולם

ניקו בהחלט רצה לראות את זה קורה.

אבל הוא לא אמר אף אחת מהמחשבות האלו בקול
הוא גם לא יגיד כל זמן שהוא לא בטוח בזה במאה אחוזים
הוא לא רצה לגרום לג'ייסון לפתח ציפיות ואז לגרום לו להתאכזב.

"מצאתם משהו?" הוא שאל במקום

ג'ייסון נשך את פנים הלחי שלו ועם אצבעותיו עקב אחר אחד הקווים בקעקוע שעל זרועו
הוא שתק עוד כמה שניות, ואז אמר בשקט "לא מצאנו שום דבר. אפילו לא הריסות של פסטוס או משהו כזה"
הוא מצמץ כמה פעמים ודחף את משקפיו המוקפים מסגרת זהובה על גשר אפו "זה פשוט…" הוא מצמץ שוב "כבר היינו אמורים למצוא משהו, נכון?"

"אולי פשוט חיפשתם במקום הלא נכון" ניקו הציע

או שליאו בכלל לא שם, המוח שלו לחש, ובאותו הרגע ניקו החליט שהוא צריך למצוא דרך להשתיק אותו אחת ולתמיד.

ג'ייסון הנהן האיטיות, כאילו הוא מעבד את דבריו של ניקו כמו מחשב ישן, ואז הוא הנהן במרץ רב יותר "אתה צודק, ניקו" בן יופיטר אמר "בטח נמצא אותו בקרוב".

ניקו רצה להגיד משהו נחמד וחיובי כדי לנסות לשפר את המצב רוח של ג'ייסון, אבל חיוביות מעולם לא הייתה הצד החזק של ניקו.

אז הוא הסתפק בלתקווה שההנהון שלו מעודד, וכשהוא פתח את פיו כדי להגיד משהו נוסף הוא נחנק

כי דלת המרפאה נפתחה, ודרכה נכנס ויל סולאס

ניקו אפילו לא היה בטוח מה קרה
גם לא כשוויל הסתובב לכיוון בן האדס ובן יופיטר ונופף אליהם בחביבות
גם לא כשוויל פנה ללכת וג'ייסון הסתכל על ניקו בחיוך שהוא לא הבין, ואמר ישירות "אתה מחבב את ויל סולאס"

טוב, עכשיו ניקו נחנק
אבל הפעם מצחוק, כי לא

ניקו מחבב את ויל, זה נכון
אבל הוא מחבב אותו בתור… ישות… חצי אלוהית…

הוא לא מחבב אותו בצורה שאליה ג'ייסון התכוון

"אחי, אתה מחבב את ויל סולאס" מתעקש ג'ייסון "אתה ממש קראת לו 'ישות חצי אלוהית'"

סטיקס, הוא אמר את זה בקול

"אני לא מחבב אותו, אני לא מחבב אף אחד!" ניקו התעקש בניסיון לשמור על קול נמוך כי, טוב, זו אחת הדרכים הכי גרועות שאחרים יגלו
רכילות
המצאה מהאולימפוס, בדיוק כמו יין ויותר מחצי משיטות הרצח.

"טוב, אני חושב שאולי הוא גם מחבב אותך" ג'ייסון אמר

"אלים אדירים, אני לא מחבב אותו!" התעקש ניקו "וגם, נגיד שכן, אין שום סיכוי שהוא מחבב אותי"

"למה?" ג'ייסון נראה באמת ובתמים מבולבל.

כל מה שנדרש לניקו לעשות היה לנעוץ בחברו מבט כדי שג'ייסון יגיד "אההה" ואז יוסיף "אתה חושב שהוא סטרייט?"

"אה, כן?"

ג'ייסון הנהן בצורה כזו שהייתה כנראה גורמת למורים להגיד "זהו זה, זה התלמיד המועדף עלי!", אבל לניקו זה רק גרם להגיד שוב "אני לא מחבב אותו!"

"אוקיי" הסכים ג'ייסון, על שפתיו חיוך שניקו החליט באותו הרגע שהוא שונא אפילו יותר מאשר את המרפאה "אתה לא"

הפרק הקודם		הפרק הבא