הלב של לילי

ליבה של לילי התערפל מרוב כעס ובילבול.

מה לא ברור בלא? חשבה בזעם וסרקה שוב את המכתב.

לא אותו נער בן 15?! היא התעצבנה. זה רק עושה אותו יותר פוץ!

פליטיק רכן לעבר צלחת הטוסטים שהייתה בצד שלה.

"בוקר מצויין", הוא מילמל ושם בצלחתו מספר טוסטים.

"גם לך", היא השיבה והביטה בו נותן ביס בטוסט.

"אז, לילי," אמר. "למה הסכמת ללמד פה?"

היא הופתעה מהשאלה.

"מז'תומרת למה הסכמתי?"

"נו, את יודעת. את צעירה. למה לבזבז שנה שלמה בללמד?

כלומר, אישה בגילך צריכה למצוא גבר ולהתחתן, לא?"

הוא נתן בה מבט משועשע.

"ומה עם ג'יימס פוטר? שהייתם נעריים הוא היה דיי דלוק עלייך, לא?"

היא הזעיפה פנים.

"כן, הפוץ."

הוא צחק.

"את מדברת כמו ילדה. למה שלא תתני לו הזדמנות?"

"הזדמנות.." היא חזרה אחריו. "כן, יכול להיות שאתה צודק."

"נו, נו," הוא ציקצק בלשונו. "וממי קיבלת את המכתב, אם יורשה לי לשאול?" הוא הסתקרן.

"אממ..." היא היססה. "ממנו, מפוטר."

הוא צחק שוב.

"אהה! אז זה מכתב אהבה!" קולו רעם והיא מיהרה להשתיק אותו.

שני הוויזלים הקטנים שלחו אליהם מבטים חומדים.

"סוג של," מילמלה.

"תאמיני לי, אף פעם לא מאוחר להתחתן." הוא ציין.

"אה, כן? אז מה איתך, פרופסור?"

הוא הסמיק בגוון שתאם לדגלי גריפינדור.

"הו, לא! אני כבר מבוגר!"

והוא קם בדאגה שמא תעלה שוב את הנושא..

...

תגובות?

בבקשה?

הפרק הקודם		הפרק הבא