וואטסאפ בהוגוורטס

רמוס נוסף\ה על ידי דמבלדור

דמבלדור: כמעט שכחתי להזכיר לכם.

דמבלדור: הכירו את המורה החדש שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור לופין.

רמוס: הלו.

הרמיוני: ברוך הבא פרופסור! אתה מוזמן להרגיל את עצמך לטלפון שקיבלת. 

הרמיוני: אולי תתחיל מלפרסם את המטלות הראשונות שלך פה? כלומר, אחרי השיעור הראשון שתעביר.

רמוס: אני חושב שאני אוותר. אני לא חסיד גדול של מטלות.

סוורוס: כמו שחשבתי. לך ולחבורה שהסתובבת איתה היו דברים חשובים יותר בראש הרשימה מביצוע מטלות בית ספריות. אין פלא שאת המסורת הפגומה הזאת אתה מעביר גם לתלמידיך.

רמוס: לא אכחיש, ג'יימס מעולם לא התעניין בכך. אני אומנם, שקדתי יותר על לימודי המקצועות, כשלא נגררתי להרפתקאות שלהם.

את\ה: רגע

את\ה: ג'יימס?

רמוס: אני ואביך היינו חברים טובים מאוד בגילך, הארי.

סוורוס: מצחיק שאתה מזכיר את זה.

דמבלדור: אני בטוח שיש מקומות נאותים יותר לדון בדברים השייכים לעבר. סוורוס, למה שלא תפרסם פה את המטלות שהטלת היום על התלמידים בכיתות השונות?

דמבלדור: אחרי הכול, בשביל זה הקמנו את הקבוצה הזאת מלכתחילה.

סוורוס: אולי מי שלא הסכית את אוזנו בסוף השיעור כשהכרזתי על המטלות לא ראוי להקראה חוזרת.

דמבלדור: סוורוס, אנא ממך.

יואן אברקרומבי: ממש כמו בלילה ההוא.

סיביל: סליחה?

סוורוס: אני מניח שאם זו בקשתך, איאלץ להיענות אליה.

סוורוס: תלמידי שנה ראשונה - עליכם להגיש חיבור באורך 200 מילים על 12 השימושים בדם דרקון.

דמבלדור: היי, אני גיליתי אותם.

סוורוס: תלמידי שנה שניייה - עליכם להגיש חיבור באורך 305 מילים על הרקע לרקיחת שיקוי חסין האש הראשון.

רון: אם הייתי יכול, הייתי מפהק בוואטסאפ.

סוורוס: מאיפה כל האומץ, מר וויזלי? מרגיש יותר חכם מאחורי מסך של טלפון?

רון: כן, מה שתגיד. נראה לי שאני ארד לאולם הגדול לחטוף איזה משהו לארוחת ערב.

ארוחה? לאכול?

הארי מיצמץ. הוא הרים את עיניו וניסה למקד את מבטו על פרט כלשהו בחושך הגמור ששרר במעונות הבנים.

כמה זמן הוא ישב שם? כמה דקות. או שעות. או... ימים? לא יכול להיות. 

הוא לא היה מרוכז עד כדי כך בטלפון. זה לא ייתכן בכלל.

הארי התרומם לאט, ראייתו מסתגלת מספיק כדי לזהות תווים כללים של מיטת אפיריון ו- -

מישהו זז בחשכה! הארי שלח אוטומטית את ידו אל שרביטו. אבל הדמות נעלמה. אם היא הייתה קיימת בכלל?

הארי ניער את עצמו ממחשבות מעיקות והחל לטפס מטה אל חדר המועדון. הוא הציץ בחלון הרחב. שמש הדמדומים האירה את השטיח והכורסאות המזמינות באור אדמדם חמים.

אבל לא נראה כאילו מישהו שהה בחדר כדי ליהנות ממנו. האוויר כמו עמד ללא ניע; הכול היה שקט ודומם - כמעט שקט מדי.

הארי כבר לא זכר מה הוא רצה לעשות. הוא צנח כאובד עצות על אחת מכורסאות העור על יד האח, והניח ללהבות להכניס אותו לטראנס.

מתישהו, אולי אפילו נצח אחר כך, הארי זקף את ראשו. הוא נזכר בדיוק מה הוא רצה.

את\ה: אוקיי, חזרתי. 

את\ה: הלכתי גם לקחת איזה משהו מהאולם הגדול.

רון: באמת? הייתי שם בדיוק עכשיו ולא ראיתי אותך.

את\ה: שתק רון

את\ה: שתוק*

את\ה: כלומר, מי אמר שאתה חייב לראות אותי. יש הרבה תלמידים בארוחת ערב.

הרמיוני: עזוב את זה, הארי. יש לנו משהו חשוב יותר לעשות.

את\ה: אוקיי. מה זה בדיוק?

הרמיוני: לא ראית?

את\ה: ראיתי... מה?

הרמיוני: את המטלה שקיבלנו לשיעור שינוי צורה!

את\ה: אוקיי. מה קיבלנו?

הרמיוני: אנחנו צריכים לשלוח לפרופסור מקגונגל הודעה קולית עם הסבר באורך 70 שניות על אנימגים.

את\ה: מה? איך?

את\ה: למדנו על זה בכלל?

הרמיוני: כן, ברור. אתה מקשיב בשיעורים או מה?

את\ה: ...

את\ה: לא במיוחד.

הרמיוני: \:

הרמיוני: טוב. אני אוכל לעזור לך. זה לא מאוד קשה. כל מה שצריך זה לכתוב לעצמך מה שאתה עומד להקריא מראש.

את\ה: אה, למה? את לא יכולה להגיד פשוט בעל פה?

הרמיוני: מה פתאום!!

הרמיוני: אתה משוגע? מה אם יצא לי לא טוב? מה אם אני אגיד משהו לא נכון או שתיפלט לי מילה לא קשורה?

את\ה: את עונה על דברים בעל פה כל פעם שאת משתתפת בשיעור ועונה על שאלה של המורה.

את\ה: שזה הרבה מאוד פעמים.

הרמיוני: בסדר... אבל עדיין, זה מרגיש שונה כשזה פה. אני משום מה מרגישה פשוט... פחות בטוחה בזה. זה גורם לי להרגיש מוזר, במיוחד כשאני מקשיבה שוב למה שאמרתי.

הרמיוני: כמו לדבר, ואז לשמוע את ההד שלך חוזר אליך.

את\ה: הבנתי.

את\ה: אולי לרון יש הצעות? רון נשמע כמו מישהו שמסתדר עם הודעות קוליות.

את\ה: רון?

הרמיוני: בטח הלך לישון.

את\ה: הוא היה פה לפני רגע. מוזר.

הרמיוני: שחרר מרון. הוא לא ימצא משהו מועיל להגיד לי.

הרמיוני: אני פשוט... אכתוב לי תסריט של כל ההודעה הקולית.

את\ה: זה די ארוך.

נוויל: את זאת שמתלוננת הרמיוני?

את\ה: הו, היי נוויל.

נוויל: את לפחות יודעת מה להקליט. אני לא חושב שהבנתי שום דבר ממה שהמורה הסבירה. וחסר לי עכשיו שכל הבית ספר יוכל לשמוע את מה שהקלטתי.

הרמיוני: אתה יודע שאתה יכול לשלוח לה בפרטי, כן?

נוויל: ...

נוויל: אה.

הרמיוני: טוב. נראה לי שאני צריכה להזדרז עם ההודעה הקולית הזאת. הוואטסאפ ננעל לכולם עוד 40 דקות. יהיה אפשר לחזור להתכתב רק מחר.

את\ה: וואלה? אפילו לא שמתי לב לשעה. תדברי איתי בפרטי, הרמיוני. נעשה את המטלה ביחד.

פרסי: 353 הודעות חדשות. אתם משוגעים או מה?

היאח וגם הידד, אני בן 17 היום

כרגיל יתקבלו תגובות בחום

הפרק הקודם		הפרק הבא