חייו ושקריו של טום רידל

תודה לאליס 7777 הבטאית שלי.
מקווה שתאהבו את הפרק.

ג'יניפה

פרק 3- סימטת דיאגון

עבר יום מאז נודע לטום שהוא עומד ללמוד בבית ספר לקסמים.
הוא קם בשעה שבע בבוקר בדיוק, אכל את הארוחה המוגשת בבית בבית היתומים ויצא לכיוון רחוב צ'רינג קרוס לפי הוראותיו של דמבלדור.
לאחר זמן מה של הליכה הוא מצא את הפונדק הקטן שתיאר לו דמבלדור, עם השלט "פונדק הקלחת הרותחת" שהיה תלוי עליו.
הוא נכנס אל הפונדק.
"אני יכול לדבר עם טום הפונדקאי?" שאל טום, מבטא את השם בלעג מסויים.
איש קשיש חסר שיניים מיהר אליו. "אני הוא טום הפונדקאי," אמר הקשיש. "איך אפשר לעזור?"
"פרופסור דמבלדור אמר לי לבקש ממך שתראה לי איך אני מגיע לסמטת דיאגון" אמר טום.
"אה, כמובן, אתה הוא טום רידל," אמר הפונדקאי. "אתה תגור כאן עד לאחד בספטמבר, כך דמבלדור אמר."
טום הלך בעקבותיו אל חצר אחורית קטנה.
לא היה שם משהו מיוחד שיכול להיות פתח לאיזו סמטה, היה שם רק קיר לבנים וכמה פחי אשפה.
הפונדקאי הוציא מכיסו מקל דק וארוך שטום הניח שהיה שרביט, ונקש בעזרתו על לבנה מסויימת בקיר.
הלבנים התחילו לזוז ולהסתדר, עד שלבסוף נוצר פתח רחב בקיר הלבנים.
טום התקדם אל סמטת דיאגון, משאיר את הקשיש מאחוריו.
הוא החליט לחפש קודם כל מקום שבו יוכל לקנות לו שרביט, ומצא חנות קטנה בהמשך הרחוב.
אותיות מתקלפות יצרו את הכתובת "אוליבנדרס, יצרני שרביטים מובחרים מאז 382 לפני הספירה".
פעמון צלצל כשטום נכנס לחנות, הוא ראה סביבו מאות קופסאות צרות מסודרות בטורים ארוכים ממש עד התקרה.
"אחר צהריים טובים," אמר קול עדין. מולו עמד אדם קשיש, עיניו הכחולות הבהירות בהקו בחלל האפלולי. נראה שזה היה בעל החנות, אוליבנדר.
"שלום," אמר טום.
"ובכן, איזו היא יד השרביט שלך?" שאל אדון אוליבנדר.
"אממ... אני שמאלי," אמר טום בהיסוס.
אוליבנדר הוציא סרט מדידה שהתחיל למדוד בכוחות עצמו מרחקים משונים בגופו של טום.
מכתף עד לקצה האצבע, ואז מפרק יד עד למרפק, מכתף עד לרצפה, ברך עד לבית השחי וסביב הראש.
"לכל שרביט של אוליבנדר יש גרעין של חומר רב עוצמה." סיפר אוליבנדר.
"אנחנו משתמשים בפרוות חד קרן, נוצות זנב של עוף חול ונימי לב של דרקונים. אין שני שרביטי אוליבנדר זהים בדיוק כמו שאין שני דרקונים, עופות חול או חדי קרן זהים. וכמובן, לעולם לא תגיע לתוצאות הכי טובות עם שרביט של קוסם אחר."
אדון אוליבנדר שלף כמה קופסאות מהמדפים.
"זה מספיק," הוא אמר, וסרט המדידה ריחף אל הדלפק בחזרה.
"נסה את זה," אדון אוליבנדר הושיט לטום קופסה ראשונה. "עץ אשוח ונימי לב של דרקון. פשוט תן לו הנפה"
טום לקח את השרביט, למרות שהרגיש קצת טיפשי, והניף אותו באוויר. אדון אוליבנדר חטף אותו מידו כמעט מיד.
"ערבה ופרוות חד קרן, עשרים וארבע סנטימטרים. נסה"
טום הניף את השרביט, אבל אדון אוליבנדר לקח אותו שוב מידו.
"לא לא, בהחלט לא. אבל הנה, נסה את זה - שלושים וארבעה סנטימטרים, טקסוס ונוצה מזנבו של עוף חול. יעיל לכישופי הגנה והתקפה."
טום הניף את השרביט וזרם של גיצים ירקרקים פרץ מקצה השרביט.
"מצוין!" צהל אדון אוליבנדר.
הוא הניח את השרביט בקופסה והושיט אותה לטום, טום שילם על השרביט ויצא מהחנות.
כשיצא, ילד בעל עיניים שחורות כמו שלו פנה אליו ואמר "אריק נוט", ואז הסתלק.
טום משך בכתפיו בתהייה ונמשיך בדרכו.
הוא קנה את שאר הציוד להוגוורטס וחזר לקלחת הרותחת.

הפרק הקודם		הפרק הבא