מורים,פרפסורים

היישיר מבית הספר שלי אל האתר

שימו לב שיש לה שני אחים אך הם לא מוזכרים פה,וטכנית היא גילתה את קסמיה כבר שהייתה תינוקת.

פרופסור מקגונגל או בשמה החדש מינרווה,

הייתה ילדה נמוכה ורזה בעלת שיער חום שטני עם פסים שחורים שהיא חלק עד מאוד ועיינים ירוקות,מינרווה הייתה חצוית דם והייתה גאה להיות מכשפה.

היום היה ה-4 באוקטובר 1965 ,מה שאומר שזה יום ההולדת שלה!

היא קמה באיטיות מפליאה והסתכלה על השעון:7:50!

"ביפ,ביפ" אמר השעון והודיע לה שהיא מאחרת(איזו הפתעה).

"ביפ,ביפ,בופ,ביפ".

בעוד היא מתלבשת בבגדי הספורט שלה,ואז נזכרת שהיא צריכה ללבוש את הבגדים הבית ספריים שלה(המוגלגיים),טייץ עד מתחת לברך ומטה(בנות,זה הזמן למחות! המבין יבין) וחולצה עם סמל בת ספר(שאין לי כוח לתאר).

היא הסתכלה שוב על השעון:7:59,היא עוד תאחר.

"זה הזמן שלך להפגין יכולות קסומות!"היא אמרה לעצמה בקול רם,ועצמה את עייניה חזק כל כך שכל העולם היה יכול להפוך שחור.

מה שאמר לה שהיא לא הצליחה היה הישמע "הביפ" של שעונה הדיגיטלי,וכאשר היא פתחה את עייניה לגלות את עצמה עומדת בחדרה המבולגן בין ערמת בגדים מלוכלכים,אבל במקום זה היא עמדה בערמת העלים בגווני האש שאספה אתמול לפיצוי הבלגאן שעשתה בכיתה,היא רק ביקשה ללכת לשירותים!

ועכשיו כל הערמה המסודרת הייתה מבולגנת,בעוד היא מתעלמת מהערמה,היא רצה אל בית הספר בעל הקומה האחת שבמרכזו על הגג היה שעון מטוטלת גדול,היא נכנסה לשער ורצה אל כיתתה במהירות שיא.

שאותו רגע כיתתה למדה שיעור משעמם של היסטוריה(כן,כן כבר בהתחלתו) על מלחמת העולם השנייה מצד הרפובליקה הצרפתית,היא כל כך רצתה לא להיכנס לשיעור,אבל אז היא ראתה את המנהל מר גרניק,והחליטה שעם היא לא רוצה ריתוק ביום הולדתה כדאי לה להיכנס לתוך הכיתה ולהשתמש בטריק הפשוט של:''הייתי בשירותים''.

בית הספר נגמר באותו יום ב-14:00,והיא הייתה אמורה לקבל את המכתב ב-11:00,כך שאו שהיא הייתה הולכת הבייתה כי המכתב היה מגיע לבית הספר(היא הייתה ממציאה תירוץ ואומרת שיש לה כאב בטן),או שהוא היה מגיע ובייתה,והיא הייתה רואה את ההינשוף על עדן החלון.

אך כאשד חזרה אל בייתה הריק ואל חדרה לא היה שום מכתב(אני ברגע זה+מוהאהאהאהאההההה),היא הניחה שהוא איפשהו בחדרה המבולגן והיא אפילו סידרה את החדר ובדרך מצאה כמה עוגיות ג'ינג'ר,שהיא טרפה במהירות.

עברו 20 דקות וכבר היה 14:50(עד שהיא הגיעה לבית שלה,סידרה את החדר שלה וגם כל הזמן שהיא חיכתה).

היא כבר חשבה שהינשוף מאחר.

או שזה יום אחר,ושהיא תעטה ביום הולדתה.

עד שינישוף שחור משחור סמוק ומזיע(מוזר נכון?!)הגיע בתעופה איטית אל עבר חלונה.

מרוב התרגשות היא רצה לעבר החלון,ובדרך מעדה על רגלה עצמה,וכאשר פתחה את החלון,הינשוף קיבל מכה מענף וצנח אל גינת שכנתה.

היא רצה במדרגות,פתחה את הדלת אל בניין מגוריה,דחפה את הדוור שבדיוק שם מכתבים בתיבות הדואר,ורצה אל בית שכנתה.

היא עברה את הדשא הסינטטי המטופח ואת העציצם עשויים פלסטיק במהירות ראויה לשמה.

היא ראתה את הינשוף שוכב על הדשא ואז היא ראתה יד שמנמנה לוקחת את המכתב מהינשוף המעולף,המכתב לא נועד בשבילה הוא נועד למרגרט בתה של גברת קרמל.

היא חזרה באיטיות ובעצב אל בתה והלכה אל הטבח ולקחה את הכריך שאמה הכינה לה ואז היא התיישבה על הספה הלבנה והחלקה.

22:00.

סלינה מילן מרוין(שם משפחה קודם)מקגונגל,נכנסה אל הבית הקטן שבסוף הרחוב בשקט.

היא עבר יום נוראי בעבודתה כעוזרת של שר הקסמים.

ביתה הקטנה מינרווה הייתה שקועה בשינה על הספה ונחרה בקול קטן,

כריך חמאת בוטנים היה מונח בחיקה,ועוד ביס אחד והיה יכול להיות גמור.

סלינה כבר הייתה מבוגרת ולא יכלה עוד לסחוב את בתה הקטנה אל מיטתה ולכן העירה אותה בקול קטן.

''מינרווה,חמודה תתעוררי,קיבלת מכתב''

יצא לי קצר ואין לי זמן לחפור כי יש לי מחר מבחןןןןןן

כל מי שלא הקדשתי היום אני אקדיש בפעם הבאה 

הפרק הקודם		הפרק הבא