היומן של ג׳ורג׳ ופרד

שלום קורות חיי,

אני כותב עכשיו באמצע שיעור תולדות הקסם במקום בערב, כי משעמם לי בשיעור. נו, אתה יכול להבין! אני מבטיח לך, אני לא סתם מתלונן.

אתמול, אחרי הסעודה, המדריך קאלם ברון הוביל אותנו לחדר המועדון של גריפינדור.

יש לנו ססמא. נקווה שאף אחד לא מסתכל בך… הססמא היא ״לטאות אבטיח״. לא ממש מקורי, אבל אני גדול ואתמודד.

לי ג׳ורדן, מהבית שלנו, פנה אלי והראה לי איך יורקים מיץ תפוזים בצורת פרח, ואני הראיתי לו את טיטולי הופלה שלי ושל ג׳ורג׳.

אחר כך הראיתי לו עוד כמה דברים, כמו כדורי הלא רוצה וקפה הלא אכפת לי. חוץ מזה, הראיתי לו איך משתעלים במבטא יווני, אחת ההצלחות הכי גדולות שלי ושל ג׳ורג׳, ואת קנקן הבלעכס שלנו, זה שאם שותים ממנו הוא הופך אותך לאבטיח בלי גרעינים, ואם מישהו אוכל אותך אז צריך לשתות שוב ולדגדג לו בגרון. (כמובן, אם מערכת העיכול פועלת. אם לא- ביי ביי לך).

בדיוק כשלי הראה לי את ארגז הסירחון שלו ואת התמונה של היפופוטם המחמד שהיה לו כשהיה בן שלוש, ג׳ורג׳ סיים לכתוב בך עם העט נוצה המכוסה זעת פילפיצים שהכנתי אתמול ונאבד לי (מעניין איך הוא מצא אותו), ופנה ללכת לישון בפיג׳מת פילפילונים.

״היי, תאום יקר! תכיר,״ אמרתי לו, ״זה לי ג׳ורדן, זוכר?״

״אה!״ הוא אמר, ״הזה מאתמול?״

״כן, כן,״ הנהנתי בשביעות רצון, ״הזה מאתמול.״

דיברנו עוד קצת עם הזה מאתמול, ובסוף הלכנו לישון.

בלילה חלמתי שאני עומד על קצה צוק, ומדבר עם לי. פתאום לי התחיל להתנפח, והוא צעק אלי, אבל לא יכלתי לעזור לו, כי הוא התרומם גבוה יותר ויותר, ויותר ויותר…

והתעוררתי.

ראיתי שעוד חושך בחוץ. התהפכתי וחלמתי חלום אחר.

ישבתי ליד חדר המועדון. המוני משרתים היו סביבי וצעקו ״הידד למלך וויזלי פרד! בוז ל וויזלי ג׳ורג׳! בוז ל וויזלי פרסי! בוז ל וויזלי ביל! בוז ל וויזלי רון! בוז ל וויזלי ג׳יני הקטנטונת! בוז ל וויזלי צ׳ארלי! בוז ל…

ואז ראיתי את ג׳ורג׳. הוא זחל על הרצפה בבגדים קרועים ועיניים אדומות ורעבות. מתגנב… מתגנב… וחוטף לי את עט הנוצה המכוסה זעת פילפיצים!

התעוררתי בצווחות של ילדה קטנה. כמה מבייש…

כבר היה בוקר והיו שיעורים. חחח… פששש… השיעור היחיד המעניין היה שיקויים, שבו לפחות אפשר לצחוק על הסלית׳רינים האלה...

מסתבר שמרתה, ילדה שהתמיינה לסלית׳רין, בכלל לא רצתה להיות שם. היא בכתה רוב השיעורים, הסתובבה בעיניים מושפלות אם בכלל הסתובבה, ושיחקה רק עם איזו ילדה מרייבנקלו...

אני לא נוהג לרחם על אנשים, ובכל זאת, מסכנה.

טוב קורות חיי, נגמר השיעור. להתראות מחרותיים!

הפרק הקודם		הפרק הבא