החיים על פי הרמיוני

הי! אני יודעת שמאז חנוכה לא העלתי פרק אבל עכשיו אשתדל להעלות יותר💓

ובקשר לויכוח הקטנטן שהיה בפרק הקודם, " אתה בטוח שזה הקסם?" אמרה הילדה. "הוא לא במיוחד יעל, מה? אני ניסיתי להתאמן בכמה קסמים פשוטים, והם כולם הצליחו לי"... זה ציטוט מהספר הראשון סוווו...

טוב לא משנה🤷🏻‍♀️ ועכשיו לפרק🙂

-----

עליתי לרכבת, הורי נשמו את אוויר הרציף, הם היו נראים מאושרים וגאים במיוחד. נפרדתי מהם (אבא קצת בכה) ועליתי לרכבת.

נכנסתי לתוך תא שלא היה בו אף אחד, ובעצם, אף אחד גם לא היה ברכבת, הרי מי יבוא ארבעים וחמש דקות לפני?!. בכל מקרה פשוט ישבתי וחיכיתי, בסופו של דבר פתחתי ספר ושיננתי אותו שוב למקרה שאשכח. ואז סוף סוף מישהו הצטרף לתא שלי, או יותר נכון, מישהי, היא הציגה את עצמה כלבנדר בראון, הצגתי את עצמי גם, ופשוט דיברנו, היא דיברה בעיקר על דברים שבנות בבית הסםר שלי דיברו עליהם, דברים דאני בדרכ לא מדברת עליהם, אתם מבינים, בגדים לא כלכך מענייינים אותי, כשאמא שלי הולכת חחנות בגדים, אני כל הזמן שואלת אותה מתי הולכים לחנות הספרים.  בסופו של דבר שאלתי את לבנדר איזה ספרים היא מכירה היא אמרה לי שהיא כמעט ולא פותחת ספרים, השתחררה ביננו שתיקה, את השתיקה הפר ילד שאמר שקוראים לו נוויל לונגבוטום, הוא שאל אם ראינו פה קרפד, ענינו שלא, והצעתי לעזור לו לחפש, הוא הסכים. וכך יצאנו לחפש. עברנו תא אחר תא עד שלבסוף נכנסתי לתא האחרון, ישבו בה ילד עם שיער שחור פרוע ומשקפיים, ילד עם שיער ג'ינג'י, עכבר, כריכים והמון ממתקים. נכנסנו לתא

הפרק הקודם