הנשף

"בוקר טוב, רוזי."

"בוקר טוב, אמא.

"איפה הוגו?" אני שואלת.

"הוא נשאר לשחק במשחק כל הלילה!" צועקת אמא, שהוגו ישמע. "אני לא מאמינה, הילדים בימינו... ניסיתי לשכנע אותו לעזוב את המשחק - אבל הוא לא שומע כלום. ממש חירש, כל היום במשחק. הוא אפילו לא רוצה לאכול ארוחת בוקר."

אבא מתהלך מתוך שינה לתוך המטבח.

"רון?" אמא קמה והוא לא מתעורר. היא עוצרת אותו.

"רונלד?" הוא לא מתעורר. היא נותנת לו סטירה, הוא לא מתעורר. היא נותנת לו נשיקה קטנה, הוא מושך אותה אליו ואני רוצה להקיא. היא עוצרת אותו ואומרת:

"אתה הולך לעבודה היום, רון."

"מה? רוזי חזרה הביתה! צריך לעשות מסיבה!"

תבינו, אבא שלי כל הזמן מחפש תירוצים למה לא ללכת לעבודה. ואמא אף פעם לא מוותרת לו. היום זה היום החופשי שלה, והיא הייתה שמחה לבלות את היום עם רוני שלה, אבל הוא צריך ללכת לעבודה.

"הייתי שמחה לבלות יום אחד איתך, אבל לא היום. "

"אני מתעקש." אומר אבא בהחלטיות. "אני נשאר פה."

"טוב, מה שתרצה." אומרת אמא בחיוך ערמומי. "אבל אתה הולך היום לעבודה. אני אמצא דרך. מחר נעשה מסיבה. מחר אתן לך חופש. מחר תהיה חולה. חוץ מזה, אני ורוזי צריכות קצת 'זמן בנות'." מוסיפה.

"מה שתגידי! אז אני הולך!" הוא מביים בכי. "לא צריכים אותי כאן!" מוסיף בדרמתיות והולך להכין קפה. הוא גומר איתו תוך דקה, שותה שלוק והולך לסלון.

"הוגו וויזלי, קום עכשיו!" אומר אבא, ומנתק את המשחק מהחשמל.

"לא!!" צועק הוגו בדרמתיות. מי ישמע, כאילו שרוצחים אותו.

"כן! עכשיו, אני ואתה הולכים לסרט!"

"כן!" צועק הוגו. "אני הולך להתקלח!" 

"אני הולכת לאנשהו." אני אומרת ומניחה את התה שלי.

"לאן?" שואלת אמא.

"למישהו." אני לוחשת. אבא הולך עם הקפה שלו לחדר שלו.

"ואני הולכת לעודד מישהו שהולך עם הבן שלו לסרט אימה מפחיד." אומרת אמא והולכת לאבא.

אני יוצאת לחצר האחורית ומתעתקת למאלפוי. אני מגיעה תוך רגע. הוא רואה אותי בחצר ואומר לי להיות בשקט. אני הולכת אחריו לחדר מאחורי הבית. הוא פותח את הדלת ונמצא ארון קטן שם.

"אז אתה כזה? "

"מה?"

"אתה אומר לי שאנחנו אחד מהזוגות האלה שמתמזמזים בארונות קווידיץ׳?" אני צוחקת.

"למה לא? זה לא רומנטי? זה ממש רומנטי,"

"זה בכלל לא רומנטי." אני מצהירה. הוא דוחף אותי לארון המטאטאים ומנשק אותי. הוא מניח את ידיו בעדינות על מותניי. אני כורכת את ידיי סביב מותניו. אנחנו עוצרים ונושמים עמוק.

"נגד כל הסיכויים, הא?" אני מצחקקת.

"ברור," הוא לוחש. 

"אני מרגישה ממש חרא עכשיו."

"למה?"

"כי לקחתי אותך מבנות בהוגוורטס שחושבות שאתה אל,"

"אני אל."

"לא, אתה לא אל." אני אומרת ומנשקת אותו. "אתה רק עוד בלונדי. "

"אני לא מאמין. ג׳ינג׳ית ובלונדי זה שילוב מנצח, אז מה יותר טוב מזה?"

"הו, שום דבר." אני אומרת. הוא מנשק אותי שוב ואני נאנחת. הוא מרגיש את פעימות ליבי המהירות, מרוב שהוא קרוב אליי.

"אתה שומע את זה?"

"כן, את הלחישות האלה... בואי נצא." הוא אומר. אנחנו יוצאים ושומעים לחישות.

"אמרנו לכם להיזהר, פוטר... אני ארדוף אותך... אני יודעת שאתה יכול להרוג אותי...אני אמצא אתכם... כדאי שתסתתרו ולא תמותו..."

אנחנו מנסים לסתום את אוזנינו אל הקול חודר. ואז מפסיק. 

"אנחנו צריכים למצוא את אלבוס וג׳ונאס," אני אומרת. "עכשיו."

הפרק הקודם		הפרק הבא