הארי פוטר ואדון הערפל

בקצה הסמטה הופיעו שלושה גובלינים שמנמנים ונמוכי קומה. הם התקדמו כשמחגורותיהם משתלשלות פגיונות ומוטות ברזל ויצרו רעש רב.
במבט ראשון היה נראה שהסמטה ריקה. היה שם פח עקום ואופניים ישנות שעונות עליו. מספר שקיות זבל נחו על יד פתחי הבתים. דלתות העץ המתקלפות בצידי הסמטה הובילו לבניינים גבוהים שגהרו מעליהם, עד לחזית הבניין האחרון שהושחת בציור גרפיטי של איזה להקה לונדונית.
"הם חייבים להיות פה!", נחר אחד הגובלינים ורץ אל הסמטה.
שני האחרים גילגלו עיניים והסתובבו.
"הוא עקשן כמו קנטאור", מילמל האחד לחברו תוך כדי שהוא משחק בידו בפטיש ממוסמר. הפטיש הסתחרר הלוך ושוב בין ידיו. "זה כבר על סף פרנויה - הוא רץ לתוך סמטה ריקה. ואני לא יודע איפה פיספסנו אותם".
מאחוריהם נשמעו רעש וצילצולים. "תפסתי אחד!".
הם הסתובבו וראו את חברם גורר לכיוונם ילד רזה וממושקף עם שיער שחור ופרוע. הוא נראה צעיר מאוד - בערך בגיל תיכון.
"הוא הסתתר מאחורי הפח", חייך הגובלין ההוא, "זה הילד שצדנו קודם, כשהוא עופף בשמיים על המטאטא שלו".
"איך קוראים לך?", שאל הגובלין עם הפטיש.
"הארי פוטר", ענה הילד, " תעזבו אותי, לא עשיתי לכם כלום".
"נכון. זה באמת לא משהו אישי נגדך", גיחך הגובלין השלישי והנמוך מבינהם. "אולי ניתן לו לעבוד במכרות."
"אנחנו לא הולכים לחטוף אותו, אדיוט", סינן ההוא עם הפטיש. "לילד הזה יש הורים שידאגו לו. אני רואה על הפנים שלו. נוכל לסחוט ממנו כסף".
"עוד יותר טוב".
"אז תגיד ילד", מילמל הגובלין הראשון, "יש לך כספת בגרינגוטס?".
הארי ניסה לשתוק. הבחור שהציל אותו קודם יכול גם להציל אותו עכשיו. הוא רק צריך למרוח זמן.
"תעקם לו את היד."
"איי, איי", ידיו של הארי נמעכו, "מה אתם רוצים?".
"שאלתי שאלה".
"לא, אין לי כספת בגרינגוטס. אני גר ברחוב."
"אה!" ענו שלושתם בהפתעה. לקח להארי כמה שניות להבין את חומרת הטעות שלו.
"ניקח אותך למכרות."

הפרק הקודם		הפרק הבא