איזה מין מתנה זו מראה?!

פרק 2

 כשהגעתי לבית הספר עצרו כולם בבת אחת את הנשימה. יכולתי לשמוע, ידעתי שהם לא מבינים איך זה שהילדה החנונית הפכה לילדה הכי יפה בכול העיר.

ליאן רצה אלי אבל לא היה אכפת לי ממנה לכן נופפתי אותה ממני ידעתי שהיא נעלבה, זה צבט לי בלב אבל מה אכפת לי ממנה. עכשיו יהיו לי מלא חברות ואני לא צריכה אותה יותר.

כל היום ביליתי כמו שלא ביליתי בחיים שלי עם כול הבנות המקובלות, הבנים החתיכים והרכילויות על ליאן .זה עיצבן אותי שאני מרכלת על חברתי הטובה אבל הם יחשבו שלא השתנתי וישאירו אותי שוב לבדי.

בסוף היום הלכתי לליאן  בלי שאף אחד יראה אותי, דפקתי בדלת, ראיתי את ליאן פותחת את הדלת, מסתכלת עלי וטורקת את הדלת.

היא מעולם לא עשתה לי דבר כזה! מה עשיתי?!

רצתי הביתה, עליתי לחדרי ולא יצאתי יומיים חוץ מאשר לארוחות.

ביום שלישי יצאתי סוף סוף מהחדר. ראיתי את אימי את אחי ואת ליאן!

"ליאן!"

היא  סובבה את ראשה אלי, ראיתי אותה עם דמעות.

"ליאן, אני מנסה לתפוס אותך כול יום!"

" את לא חברה שלי! חברה שלי לא הייתה מתעלמת ממני כול יום!!"

"לא ליאן, לא התכוונתי! אל תלכי, לא!!!!!!!"

תפסתי אותה בידי, "ליאן, אל תלכי אני מתגעגעת אליך, בבקשה"

"אם את כול כך מתגעגעת אלי למה את מפחדת להראות את עצמך איתי?! למה את כבר לא נפגשת איתי?! ולמה נהיית יפה ומגעילה?! את כבר לא חברה שלי. אני רוצה את החברה הישנה! "

ראיתי את ליאן למחרת בבית הספר, אני ממש נהנית להיות מקובלת אבל אני מרגישה יותר בודדה.

זה כאילו אין לי בכלל חברות, אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי פעם !!!!!

כשהגעתי הביתה הלכתי לאמא," יש אפשרות שאוכל להשתנות בחזרה? שאלתי אותה.

"בבקשה תגידי שיש".

"אין חמודה, יש רק דרך אחת".

"מה ?!".

"את צריכה להרגיש חרטה גדולה,  בזמן שאת מרגישה שמחה לא תוכלי להשתנות חזרה, אך עם תרגישי חרטה תוכלי."

רצתי למעלה, בכיתי, רציתי שהכול יחזור לקדמותו. השיעורים עם ליאן,  הישיבות ביחד והריכולים על המקובלים.....

עכשיו היא מצאה לה חברה חדשה, הם בטח מרכלות על איך שהשתנתי, על איך שאני כבר לא מצליחה כלום...

אני מרגישה יותר בודדה מתמיד!

הפרק הקודם		הפרק הבא