אמת (המשך לאהבה אסורה)

"הארי, אני יודע שאתה פה."

דראקו חיפש את חברו בצריף המצווח, מאחר שראה אותו רץ לכיוונו.

"הארי, מספיק! אנחנו לא ילדים קטנים, צא כבר!"

"מה אתה רוצה?!" הנער השני יצא ממחבואו באיטיות. "מה אתה רוצה?!"

שני הבנים התיישבו על המיטה הרעועה. 

"אני דואג לך." הבלונדיני ליטף את ראשו.

"זה פשוט ממש קשה," הארי נאנח. "לא ציפיתי שכל כך הרבה אנשים יפנו נגדנו, כאילו הם לא מכירים אותנו."

"אתה מצטער על זה שיצאנו מהארון?"

"לא, ברור שלא, אני פשוט עצוב שהנפילה הייתה כל כך חזקה."

"היי," דראקו חייך ונשק בעדינות לשפתיו של חברו. "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח."

* * *

באותו ערב, ישבו הארי וחבריו בחדר המועדון והכינו את שיעורי הבית, כשלפתע הקיפה אותם חבורה של תלמידי שנה שביעית.

"הארי..." הם חייכו בזדוניות. "אולי אתה ודראקו תעשו לנו מופע קטן?"

'תתעלם.' הארי חשב.

"נו, בבקשה! רק נשיקה, או מזמוז קל, אתה יודע, בשביל השואו."

'תתעלם.' הוא חשב חזק יותר.

"תמיד רצינו לראות זוג מתרוממים-"

"מה אמרת?!" המילה האחרונה הייתה הקש ששבר את גב הגמל, ותוך שנייה התנפל עליהם שחור השיער והיכה אותם בחוזקה.

"תפסיקו!" צעק דראקו ויחד עם חבריו ניסה להפריד בניהם.

"מה נסגר איתך?!" הרמיוני הביטה בהארי במבט זועם, לאחר שהקטטה נפסקה.

"נמאס לי מהם!!" הוא ענה לה בכעס.

"אוו! אנחנו ממש מפחדים! מה תעשה לנו? תנשק אותנו?" החבורה צחקה, אך הרצינה לאחר דקה. "עוד מעט נגמור אתכם, את שניכם, ואתם עומדים להצטער על היום בו נולדים, קוקסינלים."

הם הלכו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא