אסופת פיקצרים - האחיות בלק

החושך ירד על השכונה המוגלגית השקטה, עוטף אותה בצללים. אורות הפנסים הופיעו בזה אחר זה בבתים, ממלאים אותם בתחושת חמימות וביטחון. בבית קטן בקצה השכונה נדלק אור בקומה השנייה, ואם הסתכלת מקרוב יכולת לראות צלליות של דמויות זזות על הוילון המוסט, מספרות בתנועות את הסיפור שהקריאה האישה שישבה על כיסא ליד המיטה שבחדר. 
קולה של אנדרומדה טונקס מספר על גיבורים, נסיכות, אלים ומפלצות. דמויות הצללים שיצרה אנדרומדה בקסם נעות על הוילון, ממחישות את המילים. טדי, שיערו הקצר כתום בהיר מהתלהבות, צופה בהן בעיניים כחולות גדולות. אנדרומדה מחייכת והקמטים בצידי עיניה מעמיקים כתוצאה מהפעולה. טדי מזכיר לה את אימו.
כשנימפדורה הייתה קטנה ופחדה מהחושך, טד שלה היה יושב לידה עד שנרדמה וקורא לה מהספר שממנו הקריאה עכשיו אנדרומדה לטדי, ממלא את הפחד בתיאורים צבעוניים וסיפורים מרתקים. אנדרומדה הייתה צופה בהם מדלת החדר, חיוך רך על שפתיה, נהנת פשוט לצפות בהם ולהקשיב לסיפורים שהוקסמה מהם שנים קודם.

אנדרומדה ממצמצת, מחזירה את תשומת הלב שלה להווה. טדי נרדם, שיערו, כחול עכשיו, מפוזר על הכרית הבהירה ועיניו עצומות. היא תוהה לרגע באיזה צבע יהיו כשיקום בבוקר, של נימפדורה היו בדרך כלל סגולות. 
היא מסיימת לקרוא משפט וסוגרת את הספר הבלוי בעדינות, ואז קמה בשקט ויוצאת מהחדר, מכבה את האור.
הזיכרונות של טד ונימפדורה ממשיכים לרדוף אותה, למרות שכבר עברו שלוש שנים. נדמה לה שהיא רואה אותם בכל פינה בבית, שמרגיש לה ריק. אנדרומדה מרגישה בודדה. טדי מגרש את הבדידות כשהוא מגיע, אבל הוא נמצא אצל הארי וג'יני רוב הזמן. אנדרומדה מוצאת את עצמה מבלה עם הספרים את רוב זמנה, ממלאת את ראשה בסיפורים עם סוף טוב.

לפני הרבה שנים, כאשר רק פגשה את טד, היא הרגישה כמו דמות מהאגדות. נערה יפה שמצאה את אהבת האמת שלה ובחרה בה על פני משפחתה האפלה, עוזבת לנצח את בית ילדותה מלא הצללים. היא הייתה חכמה, נועזת, חייכנית. מאושרת מתמיד בבועה הקטנה שלה עם טד ואחר כך גם עם נימפדורה ורודת השיער. 
אבל כל בועה סופה להתפוצץ בשלב מסוים, ואנדרומדה מצאה את עצמה בלי טד ונימפדורה. סיפור האגדה לא מסתיים אחרי הקרב שבו המשפחה שרדה ללא פגע, החיים של הדמויות ממשיכים באושר לזמן מה, עד שפורצת מלחמה והגיבור יוצא ולא חוזר והבת שהתבגרה רודפת אחרי אהבת האמת שלה לקרב ומוצאת את סופה שם. 
והנערה החכמה והנועזת שברחה מביתה כבר לא צעירה. היא מבוגרת, שיערה מתחיל להכסיף והעצב נמצא דרך קבע בעיניה, והיא לבד. רוב בני משפחה כבר מתים ואין לה מישהו שיבין אותה ושתוכל להישען עליו ולהרפות. 
אין אגדות במציאות, מחליטה אנדרומדה, והולכת לקחת קלף ודיו כדי לכתוב מכתב לנרקיסה.

הפרק הקודם		הפרק הבא