נס חג המולד

כשהארי הגיע לאולם הגדול, לבוש בחולצה לבנה וג'ינס, קיבלו אותו כולם בשמחה רבה.

"הארי, נערי!" חייך דמבלדור וקם לכבודו. הארי חייך והתיישב לשולחן.

"כפי שאתה רואה, עדיין חסרים כמה אורחים." אמר הפרופסור הזקן וקרץ. "אך אין דבר! נוכל לחכות להם!"

עברו עשר דקות, והשולחן היה מלא כמעט לגמרי, רק דמות אחת הייתה חסרה בעיניו של הגריפינדורי.

לפתע, נפתחו דלתות האולם, ודראקו מאלפוי נכנס לשם, מתנשף. הארי כמעט ונשנק למראהו: שיערו הבלונדיני משוך לאחור בג'ל; חולצה לבנה עם קפלים בצורת איילים בצווארון; ג'ינס בצבע בז' מיוחד, שבאופן יוצא דופן נראה מדהים עליו.

"סליחה שאיחרתי." הוא מלמל והביט בפוטר, שנעץ בו מבט.

הסלית'ריני התיישב מולו, והשני קילל את הרגע שבו התיישב איפה שהתיישב. איך הוא אמור להתרכז באוכל כשמולו יושב מאלפוי?

דמבלדור מחא כף, והשולחן התמלא במטעמי חג המולד.

הסועדים החלו לאכול, כשפתאום נשמעה צרחה מצידו השני של השולחן: תלמידת שנה ראשונה מרייבנקלו הייתה אפופה בעשן ורוד, וכאשר התפזר היה ראשה מעוטר בכובע של גמדונים ובידה שלושה בלונים.

"נפצי קסם!!!" נשמעה צעקה מעליהם. כולם הרימו את ראשיהם והספיקו לראות את פיבס לשנייה בודדה, לפני שהכל היה עטוף בעננים צבעוניים.

מתוך הבלאגן נשמעו קולות צחוק, ביניהם הארי ודראקו, שמבלי לדעת התנגשו אחד בראש השני.

הצבע לאט לאט התפזר, ומתוכו נגלו הפתעות בכל אחד מהיושבים: חלקם שינו את צבע שערם; לחלקם ישב ארנב בין הרגליים; חלקם קיבלו שרביטים מזוייפים או טריקים אחרים. לא משנה מי ישב ליד השולחן -אפילו הפרופסורים!-, כולם כושפו על ידי נפצי הקסם.

"הו! הו! הו!" צחקה ספראוט, שהייתה לבושה לפתע בתחפושת של סנטה קלאוס. 

הארוחה המשיכה ללא כל הפרעות, מלבד קערת פונץ' שהתפוצצה בטעות על השרת המסכן.

כשגמרו לאכול, ליווה דראקו את הארי לחדרו.

"זאת הייתה חתיכת ארוחה." אמר הסלית'ריני.

"נכון." ענה פוטר. "וכשפילץ' התכסה בפונץ' דובדבנים?!"

"אל תזכיר לי!" קרא מאלפוי והתחיל לצחוק. "אני מחייך רק מהמחשבה על זה!" 

שני הנערים התגלגלו משמחה לזכרון האירועים הקודמים. 

"צמח דבקון." מלמל הארי והפורטרט נפתח.

"אז..." דראקו נשען על הקיר.

מבלי ששם לב, מצא את עצמו הנער שחור השיער מול גופו של האחר, כשרק אינצ'ים ספורים מפרידים ביניהם.

"אז..."

"זה יותר נחמד ככה, אתה יודע? כשאנחנו לא רבים כל הזמן.."

"הממ..." מלמל הגריפינדורי. עיניו של השני, שהיו נעוצות בשלו, הפנטו אותו משיוכל להגיד משהו.

למשף כמה רגעים אף אחד מהם לא אמר מילה, הם פשוט עמדו שם, בוהים בעיניו של השני.

לא ידוע מי מהם התקדם ראשון, אך לפתע, המרחק הזעיר נסגר, ושפתותיהם נפגשו. ידיהם טיילו על גופו של האחר, לשונותיהם סקרו את הפיות, מוחיהם התנקו מכל מחשבה...

מבלי להתנתק, נכנסו שניהם לחדר המועדון ומשם לחדרו הפרטי של הארי. הפורטרט נסגר אחריהם, מסתיר סודות מתחת לשמיכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא