נכדו של הזקן

חלק מהדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

״אוכל מוות״ אמר רונלד.

רונלד כיוון את שרביטו לעבר האדם במסכה הלבנה, שכנראה כונה ״אוכל מוות״. 

גם אוכל המוות כיוון את שרביטו. אבל לא אל רונלד, אלא אל ג׳ורג׳.

״תן לי אותו ולא אפגע בך״ אמר האיש.

רונלד הניד בראשו, ובתגובה אוכל המוות צעק משהו, ורונלד נעלם.

ואז זה קרה.

ג׳ורג׳ כעס על אוכל המוות, שפגע במארחו.

הוא דמיין את האיש נעלם כמו רונלד, אבל למקום גרוע יותר.

ופתאום גם אוכל המוות נעלם.

׳וואו...׳ חשב ג׳ורג׳. מסתבר שבאמת היה משהו מיוחד בו...

הוא ניסה שוב. הפעם חשב שרונלד יחזור, וכעבור כמה שניות רונלד באמת חזר.

״תודה.״ אמר רונלד. ״אני חייב לך.״

״לא. אתה אירחת אותי, זאת אומרת שאתה כבר לא חייב לי.״

״טוב. שיהיה. אבל... למה שאוכלי המוות ירצו אותך?״

״לא יודע... אולי משהו שקשור לכוחות שלי?״

״אה, ובקשר לזה, לפעמים כוחות עוברים במשפחה. אתה יודע משהו על אבותיך? אולי הכוח שלך מהם.״

״לא. אבל אני יודע רק על סבא שלי. הוא נעלם מהבית יום אחד, ובא כל חודשיים בערך לבקר. אבל לפני כמה שנים... הוא נעלם, ולא חזר אף פעם.״

״איך קראו לו?״

״אלבוס דמבלדור.״

הפרק הקודם		הפרק הבא