אני פוטר ואני וויזלי <גמור>

סליחה שלקח לי הרבה זמן אמא שלי כול היום על המחשב והטלפון שלי דפוק...

נ.ב

אני טובה בתירוצים?

חשבתי על התירוץ הזה:

המחשב נפל לי לשירותים והכלב אכל לי את הטלפון...

לילי עדיין העמידה פנים שהיא הילדה הזאת, ג׳יני וויזלי.

היא עדיין לא יצאה מהמרפאה, אבל הרבה ילדים באו לבקר אותה.
ה'אחים' שלה באו כל הזמן.
אחד עם חבלות ושריטות שהיא זכרה שקוראים לו ביל.
ואחת בלונדינית גבוהה שבאה איתו.
"זאת פלר אישתו של ביל." לחשה הרמיוני באוזנה.
רון היה שם כל הזמן וגם הארי.
היא לא האמינה שזה הבן שלה.
הוא היה כול כך דומה לג׳יימס.
רק העיניים היו העיינים שלה.
היא שמעה את כל הסיפור שלו.
איך היא וג׳יימס מתו.
איך טוני וורנון התעללו בו.
איך הוא הציל את אבן החכמים.
איך הוא הציל את הילדה ההיא, ג׳יני, מהבסיליסק הנוראי.
היא שמעה על פיטר הבוגד.
היא שמעה על טורניר הקוסמים המשולש שהפך למרובע.
איך וולדמורט חזר ואיך הארי נלחם בו.
היא הייתה גאה בבנה.
אבל הילדה ההיא ג׳יני, היא הייתה חברה של בנה.
החברה שלו.
לילי לא יכולה להיות החברה של הארי.
זה הבן שלה.
היא צריכה לחשוב ומהר.
מה היא עשתה?
היא...
ואז היא נזכרה!

















ג׳יני ישבה עם הארי בידיה.
הארי התינוק.
היא חייכה.
היא כל כך התגעגעה אל הארי הגדול...
הארי שלה...
"רך כף, זה משוגע אפילו אני לא מצליח להסביר!"
היא שמעה את ג׳יימס מדבר.
היא ידעה שזה סיריוס.
היא הניחה את הארי הקטנטן בלול וירדה.
היא קפצה על סיריוס בחיבוק מוחץ צלעות.
כשעזבה אותו הוא היה מבולבל.
היא צחקה ואמרה "כמה פעמים בחיים אתם יכולים לראות אדם מת-חי?"
סיריוס פלט "ג׳יימס על מה היא מדברת?"
"אמרתי לך שאי אפשר להסביר. זאת לא לילי, זאת ג׳יני וויזלי. איך שהוא היא ולילי התחלפו בגוף ובזמן." אמר ג'יימס.
"בזמן?" שאל סיריוס.
"זה סיפור ארוך!" אמרה ג׳יני.
"אבל אני רוצה לחזור לגוף ולזמן שלי!" היא קראה.
"אז איך היא תחזור?" שאל סיריוס שעדיין לא בדיוק האמין.
הוא ידע עד כמה ג׳יימס מתחן.
"בגלל זה קראנו לך. יש לך רעיון?" שאל ג׳יימס.
"לא. אולי לדמבלדור יהיה?"
"כן לפרופסור דמבלדור יהיה." חזרה אחריו ג׳יני.
ג׳יימס כבר התחיל לכתוב לדמבלדור את המכתב, שיבוא בשיא המהירות...

הפרק הקודם		הפרק הבא