ג'יני שכבה על המיטה בחדר היולדות, ידיה לופתות את צדדי המיזרון עד שמפרקי ידיה הלבינו. היא חשקה שיניים והרגישה בזיעה המתאגלת על מצחה בזמן שהתינוק העקשן שבבטנה סירב לצאת.
"קדימה ג'יני! תלחצי! אני יודעת שאת יכולה!" אמרה לה המיילדת בעידוד. במקרה יצא שהיו שתיהן חברות פעם בהוגוורטס, בנות אותו גיל. המיילדת נקראה ויולט רוברטס.
ג'יני דחפה בכל כוחה בעודה תוהה איך הגיעה למצב הזה. לפני דקות ספורות היא עוד ישבה ליד הארי וסיפרה לו איך היה היום שלה, בעוד טדי מתחפר בין זרועו וחזהו של הארי כמו שהיו עושים כשהיו צופים בסרטים יחד.
ואז התחילו הצירים...
לבסוף, לאחר כמעט שעה, ישבה ג'יני במיטתה, מותשת ושבעת רצון, כשתינוק קטן וורדרד עטוף בשמיכות ומנמנם בזרועותיה. הרגע היה מושלם.
היא כבר הייתה בסוף החודש התשיעי של ההריון, בטנה נפוחה ועגלגלה, והארי עדיין לא קם. זה הדאיג אותה, אבל היא הייתה שמחה מדי עכשיו מכדי לתת למחשבות מדאיגות שכאלה להטריד אותה.
לפתע הדלת נפתחה, ובפתחה עמד רון.
"איפה האחיין שלי?"הוא שאל בחיוך רחב.
הוא נראה הרבה יותר טוב מאז הפעם ההיא לפני 5 וחצי החודשים הארוכים. כולם נראו יותר טוב.
מפני שהארי הראה יותר ויותר סימני התעוררות. לפעמים חיוך עדין היה נפרש על פניו, או שאצבעותיו היו מתכווצות לרגע. דברים קטנים, אך משמעותיים.
היא הניחה את התינוק בזהירות בידיו של רון, שחיוכו רק התרחב, והוא הביט בו בתשומת לב.
"איך יקראו לו?" הוא שאל בשקט.
ג'יני הטתה את ראשה הצידה. "אני חושבת שאני ישאיר את הבחירה הזאת להארי." היא לא הוסיפה את המשך מחשבתה: אם הוא יתעורר בקרוב.
"וטוב שכך, כי נחשו מי בא!" קרא קולה של הרמיוני מחוץ לדלת.
היא נכנסה בזהירות, מובילה אחריה דמות חיוורת שנישענה עליה. הדמות התרוממה, ו -
"הארי!"
ג'יני חייכה חיוך אפילו גדול יותר משל רון, והייתה יכולה לקפוץ את שלושת המטרים האלו מהמיטה עד אליו אם לא הייתה מותשת כל כך. אבל היא לא הייתה צריכה. הארי עשה זאת במקומה.
הוא זינק אליה, כאילו מישהו מתח אותו על קשת ושיחרר. שפתותיהם נפגשו בדיוק כשהתינוק הקטן פרץ בבכי. הם התנשקו לעוד כמה רגעים ואז ג'יני התנתקה באנחה מאושרת ולקחה את התינוק הבוכה מידיו של רון, מנסה להרגיעו. הארי הבט בו ודמעות בעיניו. "תינוק," לחש. "יש לנו תינוק."
הרמיוני ורון זרחו מאושר. "הוא התעורר לפני חצי שעה," דיווח רון. "עדכנו אותו. הוא היה קצת בהלם, אבל ברגע ששמע שאת יולדת ברגע זה הוא כמעט קפץ מהחלון, כי חשב שזה יהיה מהר יותר מהמדרגות," גיחך.
הארי התיישב על מיטתה של ג'יני, והיא הניחה על ברכיו בזהירות את התינוק שנרגע. הארי ליטף את לחיו ביד רועדת ואז פנה אל ג'יני. "בזכותך אני עוד חי," אמר בהתרגשות.
"מה פתאום," מלמלה ג'יני, שלפתה את ידו בידה, כאילו פוחדת שיעלם.
"זה נכון," המשיך הארי בשקט. הוא פנה אל רון והרמיוני. "סיפרתם שלא הבנתם איך נשארתי בחיים, בקומה. זה היה בזכות ג'יני."
"על מה אתה מדבר?" היא לחשה.
"את. את ניסית להציל אותי. היית מקריבה את חייך בשבילי, כדי שאני אחיה. זה נתן לי הגנה קסומה, כמו שאמא שלי השאירה לי. בגלל שרק רצית, אבל לא היית יכולה באמת לקפוץ, ההגנה שנתת לי לא הייתה חזקה מאוד. אבל היא הייתה מספיקה בשביל לשמור עלי בחיים. בזכותך אני כאן, פוגש לראשונה בבני."
הארי מחה דמעה.
גם ג'יני.
"אז איך נקרא לו?" לחשה אליו.
"מה זה משנה?" השיב הארי בלחישה. "יש לנו את כל הזמן שבעולם לחשוב על זה. ביחד."
"ביחד," הסכימה איתו ג'יני.
|