אנימאגית

"מה לעזאזל זה היה?!" התנשפה קים בשקט, אחרי שיצאו מהבית. שיערותיה האדומות התנופפו בפראות ועיניה הבהיקו בתדהמה עמוקה.

קים קלטה שג'ייק בוהה בה. "מה?!" היא שאלה בכעס. 

ג'ייק התנער. "ג'יימס... את דומה לו, בהתנהגות..." היה הדבר היחיד שהוא מלמל. "מיזה ג'יימס?" שאלה קים הסקרנית.

ג'ייק הסב את עיניו. קלארה חייכה ברכות וניגשה אל קים, שהביטה בה בתקווה למצוא תשובות. קלארה רק חייכה עוד יותר.

"ג'ייק צודק, אתה באמת דומה לג'יימס. ג'יימס פוטר היה האח הנוסף של ג'ייק, מלבד אמך ג'יין", הסבירה קלארה.

קים כבר התחילה להתבלבל מכל זה. "רגע... שם המשפחה של שלושת האחים, לפני שהם התחתנו, לא היה לאק, בהנחה שג'יימס באמת התחתן?" היא שאלה. קלארה הנידה בראשה. "ג'ייק, ג'יין וג'יימס היו שלושת האחים טהורי-הדם לבית פוטר. לאק הוא שם המשפחה שאני וג'ייק החלטנו עליו כשהתחתנו, משום שאף אחד מאיתנו לא הסכים לוותר על שם משפחתו הישן בתמורה לשם משפחתו של האחר. אז שנינו התפשרנו. אני וג'ייק תמיד אהבנו שהמזל לצידנו, והשם הזה היה בהחלט מתאים. ג'יימס התחתן עם קסמת בת מוגלגים - זה אומר שהיא לא טהורת דם - ושמה לילי אוונס. בגלל שהוא היה הבעל, שניהם אימצו את שם המשפחה פוטר... אמא שלך, לעומת זאת, פגשה את סדריק פורטר קוסם טהור דם", הסבירה קלארה.

"זה ממש... מסובך", מלמלה קים. קלארה צחקה. "כן, לפחות תגידי תודה שאת טהורת דם... בעצם היותך כזאת, זה כבר מונע מאיזה מכל טהורי הדם האחרים להתנהג אלייך בבריונות", היא אמרה וקרצה. קים משכה בכתפיה. "אני רגילה לבריונות", אמרה בפשטות, וקלארה הרצינה מיד. "את לא תפגשי את רוהאן, ג'ף וג'ניפר עד להוגוורטס, וללואי יש עוד כמה שנים", היא ניחמה את קים.

"ועכשיו, אני מבטיחה שאענה על כל שאלותיך ברגע שנגיע לבית שלי ושל ג'ייק... אני מניחה שכרמן ופרנקו כבר ישנים. אלה בני הדודים שלך: שני תאומים, בגיל שלך. בכל מקרה, ניאלץ להתעתק", הבטיחה קלארה ועטתה הבעת התנצלות. קים משכה בכתפיה, משום שלא היה לה מושג מה פירוש להתעתק.

ג'ייק וקלארה אחזו בידיה והסתובבו במקום. קים הרגישה כאילו גופה נלחץ פנימה, עיניה נדחפות אל גולגולתה, ברכיה פקות ועור התוף שלה נסתם. ואז הכל חזר להיות כרגיל. קים נשמה בשאיפות ארוכות וטובות את אוויר הלילה הצלול.

אחרי כמה שניות קלטה קים שבמקום שבו הייתה לפני רגע, אין אוויר לילה כזה צלול ומתוק. קים פקחה את עיניה בפתאומיות, ומצאה את עצמה במקום יפהפה:

עיירה או כפר יפהפה, עם בתי אבן גדולים, אפורים ונוצצים לאור הירח והכוכבים, גגות רעפים אדומים וחזקים, חלונות נקיים ודלתות עץ חטובות. את הכפר הקיפה חומת אבן מוצקה, שהייתה אפורה בדיוק כמו הבתים האחרים. שער גדול מברזל היה סגור מולם, אך קצהו של השביל הראשי עוד התגלה. שומרים עירניים שמרו על השער.

"מי שם?!" צעק אחד החיילים כשהשלושה התקרבו, אך כשראה אותם, נרגע.

"חיי נפשי, הדאגתם אותי! אדון וגברת לאק, לעולם אל תבהילו כך חייל במשמרת! אל תשאלי אפילו, גברת לאק! אני בעצמי ווידאתי שפרנקו וכרמן ישנים... מי זאת, העלמה החדשה? היא קוסמת? הזדהי!" קרא החייל. 

קים הביטה בקלארה במבוכה. "תירגע, ארנולד! זאת קים פורטר, אתה יודע - הבת של סדריק וג'יין פורטר..." אמרה קלארה. החייל כמעט שמט את הדבר המוזר שאחז בידו... קים מעולם לא ראתה כדבר הזה... גם החיילים לא נראו כמו חיילים:

הם לבשו גלימות בצבע אפור עם דגל מוזר שקים לא זיהתה. הם חבשו מצנפות מחודדות והחזיקו מקלות ארוכים... קים קלטה בהלם של רגע שאלו שרביטים.

"הבת... של הפורטרים?" גמגם החייל. "בחיי... קודם הארי פוטר, הבן של הפוטרים... עם האגריד בקלחת הרותחת... לפני ימים ספורים בלבד... ועכשיו... הבת של הפורטרים... לא נמאס להם למות?!" הוא התפרץ פתאום, וקים הבחינה בניצוץ של דמעות בין עיניו. "אני רציני! כן, קלארה! מה ששמעת! הולכים ומתפוצצים להם, משאירים שני ילדים לבד בעולם, על מפתן דלתן של משפחות מטורפות עם אובססיה לנורמליות! לפחות לקים יש מזל... הארי פוטר המסכן נתקע עם הדודים שלו... משפחת דארסלי, הכי נוראית שיש! נו טוב, אני מניח שגם משפחת ווילקסון היא לא מי יודע מה, אבל לפחות הם קוסמים! מסכן הארי פוטר..." אמר החייל. 

"ארנולד, אתה מוכן כבר לפתוח לנו את השער?!" כעסה קלארה. החייל ארנולד מיהר למלמל סליחה חפוזה ופתח את השער.

ג'ייק, קלארה וקים נכנסו לעיירה, לא לפני שעיניה של קים נחו על השם שהסתלסל על החומה: "אדוונר".

"בחיי, לפעמים ארנולד חופר... בסך הכל רצינו להיכנס לאדוונר! לא כזה סיפור!" פטפטה קלארה ברוגז. 

"קלארה, הגענו! מרוב דיבורים על ארנולד הצעיר, איבדת לגמרי את הריכוז!" קרא ג'ייק המשועשע. קלארה עצרה וגלגלה את עיניה, אך חיוך התפשט על פניה. הם עצרו מול בית אבן נאה וגדול, שאותו הקיפה חומת אבן קטנה יותר, כמו החומות שהקיפו את כל הבתים. השער הקטן נקבע מולם, וממנו התפצל שביל לגינה, שכבר החלה להתכסות בעלי שלכת של סתיו.

ג'ייק מלמל משהו לשער, וזה נפתח בדממה. "סיסמא", הסבירה קלארה בקצרה, וקים הנהנה. השער נסגר אחריהם באותה דממה מוזרה כשנכנסו לשטח הבית. ג'ייק חזר על פעולותיו גם מול הדלת העשויה עץ הבנה שחור וקשה, רק שהפעם הוא לחש משהו אחר. הדלת נפתחה בלא רחש, והם נכנסו. הדלת נטרקה מאחוריהם, ונשמתה של קים נעתקה מרוב הפתעה.

הבית נראה גדול ושונה הרבה יותר מבפנים. הקירות היו מכוסים שכבת עץ אלון זהבהב ועבה. הרצפה כוסתה בשטיחים, וליד הדלת היה מתלה. נברשת קטנה וזהבהבה נתלתה מהתקרה.  בפינה בערה אח עליזה. וזה היה רק חדר הכניסה.

מולם היה אוסף של דלתות עם שלטים שהצביעו על הכיוונים והמסדרונות הרבים, ממש כמו באחוזה גדולה. 

קלארה הובילה את קים למסדרון ארוך. בתחילתו היו שלוש דלתות עם שמות: "ג'יק וקלארה", "כרמן" ו-"פרנקו". אבל בהמשך היו חדרי אורחים זוגיים ואישיים. קלארה הובילה את קים לאחד מחדרי האורחים האישיים.

"קים, תישני קצת. אם את רוצה, תחממי לך קצת אוכל במטבח. תתקלחי במים חמים - זה ירגיע אותך, ואז תלכי לישון, בסדר?" שאלה קלארה בעדינות. קים הנהנה. קלארה עזבה את החדר.

קים בהתה בקיר חדר השינה בדממה. היא הרגישה מטונפת על אף שבקושי הלכה, הייתה אחרי מקלחת ארוכה ולבושה בשמלה מפוארת. היה לה קר. היא הייתה עייפה ומותשת מהמידע הפתאומי שהועבר אליה. היא הייתה רעבה, משום שלא אכלה ארוחת ערב. מקלחת, אוכל ושינה היו בדיוק הדברים שהייתה זקוקה להם כרגע. 

קים ידעה שעדיף לה קודם לפרוק את המזוודה ואז לפנות לדרישות של הגוף שלה, וכך עשתה:

קים פרקה את המזוודה שלה. היא קיפלה את בגדיה והכניסה אותם לארון, שממילא היה כבר כמעט מלא. היא הוציאה את כרית הלב שסרגה בעצמה, ואת דובון הפרווה שהכינה פעם בשיעור אומנות. היא הניחה את הכספת שלה על שולחן העבודה הקטן שבחדר, הכניסה את נעליה לארון הנעליים הקטן יותר, ואז הוציאה את התמונות היחידות שהיו לה עם הוריה:

התמונה הראשונה הייתה בגיל שלוש, של קים ועוד המון אנשים, חציים בעלי שיער אדום ואחרים בעלי תכונות יופי אחרות.

התמונה השנייה הייתה בגיל שנתיים, כשקים עמדה על רקע השקיעה בים ואחזה בידיהם של ילד שחור שיער בעל עיניים ירוקות ממושקפות, ושני ילדים נוספים, שנראו די שונים: הבן, בעל עיניים ירוקות ושיער בלונדיני, והבת, בעלת אותן עיניים ירוקות, אך בעלת שיער אדום.

התמונה השלישית הייתה בגיל שלוש, ושיערותיה האדומות של קים החלו לצמוח. בפיה צמחו שיניים קטנות ומחודדות, ועיניה הירוקות כיער בהקו באושר כשאמה אדומת השיער ואביה שחור השיער הביטו בה באהבה, על רקע יער.

עכשיו הבנה ים מי כל אלה:

בתמונה הראשונה: היא, אביה סדריק ואמה ג'יין, אף שקים לא הבינה למה דווקא על רקע יער פשוט כזה... 

בתמונה השנייה: קים זיהתה את עצמה, ושני הילדים בעלי העיניים הירוקות, עיניה של קלארה - כרמן ופרנקו. פירוש הדבר הוא שהילד הממושקף הוא הארי פוטר, הבן של הפוטרים.

בתמונה השלישית: קים בהתה בבני משפחתה. היו שם המוני אנשים, שאת המראה שלהם יכלה להעלות בדמיונה בין רגע (אך לא את שמם), משום שהביטה בהם מאז ומעולם. אבל עכשיו היא זיהתה אותם:

ההורים של הארי פוטר - ג'יימס ואשתו הג'ינג'ית היפה. הארי נראה בדיוק כמו ג'יימס, מלבד העיניים. העיניים של הארי היו ירוקות זוהרות כפנסים, ואותן ירש מאמו. לאמא של הארי היה שיער ג'ינג'י, ועיניה היו ירוקות יפהפייות. 

היו גם קלארה וג'ייק, עם ילדיהם כרמן ופרנקו.

הייתה היא, עם הוריה סדריק וג'יין.

היו בתמונה זוג קשישים חבוקים: זקנה בעלת שיער אדום על אף גילה המבוגר, ועיניה הקטנות מנצנצות. הזקן היה בעל שיער שחור-אפור מזקנה, ועיניים ירוקות מיימיות.

היו עוד שלוש זקנות ושלושה זקנים, וקים הניחה שהם הוריהם של אשתו של ג'יימס, קלארה ואביה סדריק.

קים חייכה קלושות אל מראה משפחתה, וקלטה לפתע שגם האנשים בתמונות מחייכים אליה. הם צחקו וחייכו אליה חיוכים מרגיעים. קים הניחה את התמונות על השידה שליד מיטתה החדשה. 

קים התרחצה במשך זמן רב, ולאחר מכן נכנסה למטבח. היא הכינה לעצמה סלט וביצת עין, ולאחר מכן שטפה את הכלים וניגשה לחדר השינה. קים פתחה את הארון, ומצאה שם אספקה שלמה של פיג'מות שלא היו שם קודם לכן. "ארון קסום..." היא מלמלה בהפתעה, ואז לקחה פיג'מה אדומה שנראתה חמה במיוחד, לבשה אותה והתכרבלה במיטתה החדשה, חולמת על הבית החדש והנפלא שלה

הפרק הקודם		הפרק הבא