אוצר המוות הרביעי

רוז יצאה בבוקר מחדרה, וירדה לארוחת הבוקר. במטבח כבר ישבו אביה ואימה עם עוד כמה מבני דודיה. "בוקר טוב." אמרה לאימה, מתיישבת לצידה ומתחילה לטרוף ברעבתנות מצלחתה. סבתה הופיעה מאחוריה והניחה במרכז השולחן קערה מלאה בטוסטים, ואז לחשה לרוז: "מה שלומך היום? התאוששת כבר?" קרצה לה לפני שהיא הספיקה לענות והלכה להביא עוד אוכל. "היא קרצה לך?" שאל בהלם רון וויזלי, "כן." ענתה רוז נהנית לראות את פיו פעור בתדהמה. רון ישב המום לעוד מספר שניות, מנסה לעכל את המצב הזה, בו אמו נהנית עם מישהו, ומתייחסת אליו באופן חברי. לאחר הארוחה יצאה רוז מהמחילה בתירוץ של לשוטט בגינה, כשכוונתה לנסות לברר מה קורה עם החבר שלה. היא הקיפה את הבניין וכשהייתה בטוחה כי היא נסתרת מעיני כל סקרני המחילה שלפה את שרביטה ואמרה ארבוספרה. מתוך השרביט ניתז חטיף לינשופים, לאחר כמחצית הדקה הגיע אליה הינשוף של ג'ק, חובט בכנפיו בכוח. הוא נחת לידה, נותן לה לקשור על רגלו גליל קלף כשבאותו זמן ניקר במרץ בחטיף לינשופים שהיה על הרצפה. רוז כתבה: ג'ק, מה קרה לך? תבוא היום בערב לאותו מקום. רוז. קשרה את הינשוף לרגלו של הינשוף, ניערה את בגדיה מעפר, כדי להעלים ראיות מפלילות, וחזרה אל המחילה.

לאחר יום מתיש, שכלל משחק קווידיץ' ארוך, ולאחריו עזרה במחילה, יצאה רוז אל הגבעה בה נפגשה תמיד עם חברה- ג'ק. כשהתקרבה אל הגבעה ראתה אותו כבר יושב שם, אך הוא נראה עסוק במגילת קלף שהחזיק בידו. לפתע הרים את ראשו וראה את רוז, שחשבה בצער על כישורי ההתגנבות הלקויים שלה. לאחר רגע כבר לא היה אכפת לה מכלום, והיא רצה לזרועותיו של ג'ק. היא התנשקה איתו, לא מסוגלת לזוז מזרועותיו, כשאושר עילאי מציף את גופה. לאחר כדקה ג'ק והיא התנתקו, רוז הסתכלה עליו, ולרגע הרגישה מאושרת לחלוטין. לאחר מספר שניות נוספות שאלה "מה כתוב במגילה הזו?",  "אממ... זו לא בדיוק מגילה שכתוב בה." ענה ג'ק. לרגע ניסה להוסיף עוד משפט, נעצר ואז צנח על העשב, מסמן לה לשבת גם היא. "אתמול לא הגעתי," פתח. "כי מישהו עצר אותי." רוז הביטה בו בפליאה, והוא המשיך, "את מכירה את קריין, הקבצן שליד המכולת, ההוא שכל הזמן שותה מבקבוק מוזר ומייבב לעצמו?" "כן."  ענתה רוז, מחכה להמשך הסיפור, שאכן הגיע. "ובכן, אתמול הייתי בדרך לכאן להיפגש אתך, ובדרך ראיתי אותו, מדמם ופצוע בכמה מקומות בגופו. כשהוא ראה אותי הוא ביקש ממני לעזור לו להגיע לכפר איפה שאני גר, ושם הוא הביא לי את הקלף הזה, משורטטת עליו מפה עם הסבר ברונות, ואין לי מושג מה זה אמור להביע." סיים. "אבל מה הקשר שהוא הביא לך את זה?" שאלה רוז. "הוא אמר לי רק שזה לא יהיה בטוח אצלו." ענה ג'ק, מהורהר. "וחשבתי אולי יש סיכוי שתיקחי את אחד מהספרים של אמא שלך, בשביל לבדוק מה הפירוש של הרונות." סיים בהיסוס, מחכה לתגובתה של רוז בציפייה. "בסדר, אבל אתה חייב לי, אה לא מתאר לך מה אמא שלי תעשה לי אחר כך בשביל שאני אלמד גם בבית הספר רונות." ענתה רוז לאחר הרהור קצר.

הם נפרדו בנשיקה, ורוז פסעה מהורהרת למחילה, כשרשה טרוד בדרך לקחת ספר בלי שאמה תשים לב לכך, אך לא הצליחה לחשוב על דרך מספיק טובה. לבסוף החליטה לעשות את המעשה שאותו רצתה פחות מכל לעשות, והלכה לאמה, הרמיוני. "אמא, אפשר לקחת ספר מהארון שלך?" שאלה. "איזה ספר?" ענתה לה אמה בעודה מנקה את הסלון של המחילה בתנועות שרביט קלילות. "אה... הספר עם התרגום לרונות." ענתה רוז במגומגם. הרמיוני הסתובבה כאילו נורתה מתותח, "מה?  בשמחה חומד." ענתה מסתכלת על ילדתה בפליאה, והטילה לחש מורכב .באויר, מסירה את הגנות הלחשים שעל הארון שלה. לאחר רגע ריחף מתוך החדר ספר עב כרס והוטח לחיקה של רוז, שהתנודדה לאחור מעוצמת החבטה. "זהו זה." אמרה הרמיוני בסיפוק. "תיהני." "תודה אמא." ענתה רוז גוררת את עצמה בקושי לקומה השלישית, לחדר השינה בו ישנה עם בת דודתה המעצבנת לילי ועם בת דודתה הקטנה בת החמש, ריאן. היא התחילה לתרגם את המגילה, ואחר תרגום ל משפט אחד, נעצמו עיניה והיא נרדמה על הספר, וכך מצאה אותה אמה שבאה לראות איך היא מסתדרת, והעירה אותה שתלך לישון במיטתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא