סגורים

האוויר הקריר חדר אל עורה של קליירי ברגע שיצאה החוצה. היא חיבקה את זרועותיה החשופות, מנסה לשלוט ברעד. ג'ייס הפנה אליה את מבטו "אם היה לי עכשיו ג'קט, הייתי פושט אותו ונותן לך." אמר וחיוך ריצד בזווית פיו "אבל אם את  רוצה – אני מוכן להוריד את החולצה שלי ולתת לך אותה.".

קליירי נעצה בו מבט. "אני מעריכה את זה מאוד, אבל לא תודה." היא שפשפה את זרועותיה , מנסה להתחמם. ג'ייס הביט בה, משועשע "את בטוחה?".

"כן." השיבה קליירי בזעף.

הוא משך בכתפיו "איך שאת רוצה מה בלה דאם*".

קליירי קיוותה שפניה לא מסמיקות "אתה חנפן".

"פאוט אטרה**".

"תפסיק לדבר צרפתית. בבקשה.".

"סורה***?".

"כן.".

"שיהיה" הוא נאנח בתיאטרליות "כול הבנות מתלהבות שאני מדבר צרפתית".

"אני לא כול הבנות".

"אני רואה".

קליירי הסיטה תלתל ממצחה, מחבקת את זרועותיה.

ג'ייס הפנה אליה את מבטו "בואי, זה בערך רבע שעה הליכה מכאן"

קליירי האיצה אחריו מביטה בגבו. הוא היה יפייפה, הוא היה ממש חמוד, הוא ידע לדבר צרפתית. אבל היא אפילו לא מכירה אותו, היא פגשה אותו לפני עשר דקות. והיא עוד הולכת איתו לקפה.

היא נעצרה במקום, חרדה משתלטת עליה. מה עובר עליה? היא הולכת לקפה, עם מישהו שהיא אפילו לא מכירה. מה יהיה אם הוא מתכנן משהו? לתקוף אותו? אולי –

"את בסדר?" הוא הפנה אליה מבט, עיניו הזהובות אדישות, אך מתחת להן שכן משהו אחר.

"מי אתה?" היא פלטה.

הוא היטה את ראשו "מה?".

"שאלתי, מי אתה." קולה התגבר.

"גייס?".

"אני יודעת שקוראים לך ג'ייס, אבל מי אתה?" היא כמעט צעקה.

"וואו כאלומז בואס פיילה****".

"תפסיק לדבר צרפתית.".

"בסדר, בסדר. וואו את ממש קשה.".

היא הביטה בו בזעם.

הוא נאנח. "מה יש לך?".

"מה יש לי? סיימון שוב פעם חטף את ההתקפים, אחרי יותר משלוש שנים שהכול היה בסדר, והוא עכשיו מאושפז במחלקה סגורה ואתה שואל מה יש לי?!" היא גילתה שהיא צועקת.

הוא עצם את עינו ונשף אוויר בקול, ואז פקח את עיניו. הן היו כעת רכות, עדינות. "הי, אני מבין אותך. אבל תאמיני לי, הכל יסתדר. לאט לאט תשלימי עם העובדה הזו, מניסיון.".

"איזה ניסיון בדיוק?".

"איזי.".

הרוך בקולו, האהבה הברורה שנשמעה רק מהגיית השם. הוא בטח חבר שלה.

היא לא הבינה למה גל קנאה מטלטל אותה.

הוא כחכח בגרונו "בואי," הצביע על מבנה קטן ושנראה בשלבי קריסה. "הינה"

"אנחנו עומדים לאכול כאן?" היא שאלה בתדהמה.

"בטח" הוא חייך והתקדם במרץ.

"אבל – המקום הזה עומד ליפול עוד שניה" היא מיהרה אחריו.

"תסמכי עלי, הוא לא." הוא חייך אליה.

"בסדר." היא מלמלה במעט חוסר ביטחון. הוא קרץ ופתח את הדלת, מניח לה לעבור ראשונה.

בפנים ההמקום נראה הרבה יותר טוב, שולחנות מלבניים מעץ, מכוסים במפות נקיות. ספסלים שנראו ממש רכים ונוחים.

"בואי." הוא הוביל אותה לאחד מהתאים הריקים. היא התיישבה על הספסל, הוא באמת היה ממש רך. ג'ייס התיישב מולה, נטל תפריט שהיה מונח על השולחן והושיט לה.

"תודה." היא נטלה את התפריט. "ג'ייס?"

"כן?" הוא הרים את מבטו מהתפריט שלו.

"סליחה שצעקתי עליך מקודם."

"זה בסדר," הוא משך בכתפיו.

היא לא הספיקה להגיב , המלצרית הגיעה.

היא נראתה בת גילם בערך, גבוהה, יפה [אף על פי שלא הגיעה לקרסולי יופיה של האלילה שחורת השיער , איזי] ובהירה, עם שיער בלונדיני חלק – ממחליק- שהגיע את אמצע גבה. עיניה היו כחולות, הקשתית כל כך גדולה עד שהאישון ולובן העין כמעט נעלמו. זה היה די מפחיד.

היא לבשה חצאית צמודה ושחורה – קצרה מידי לטעמה של קליירי וחולצה צמודה שהדגישה את החזה הגדול – מסיליקון. נעליה היו נעלי עקב גבוהות בצבע כסוף.

היא נראתה כמו זונה.

לא היה נראה שג'ייס חושב ככה. או אולי הוא חשב ככה וזה לא הפריע לו. הוא חייך אל הבחורה בלונדינית, שחייכה אליו בחזרה.

"מה תרצו להזמין?" קולה דווקא היה נעים, נחמד.

"המנה הרגילה שלי." חייך ג'ייס וזכה לחיוך מהמלצרית.

"ואת?" המלצרית הפנתה את עיניה אל קליירי, מחייכת בחביבות.

קליירי מיהרה לקרוא מהתפריט. "אמ.. אני – אני אקח – אני אקח פנקייקס וכוס קפה." היא הרימה מבט.

המלצרית קרצה לה והתרחקה משם.

קליירי הפנתה את מבטה בחזרה לג'ייס "יש בינכם משהו?"

"ביני לבין קיילי? לא, אנחנו סתם ידידים."

"בסדר..." מלמלה.

ג'ייס חייך לעברה כאשר זמזום קטע את הדממה שהשתררה, ג'ייס הציץ בפלאפונו "לעזאזל, זה אלק. שכחתי לגמרי –"

"מי זה אלק?" שאלה.

"אח של איז." הוא לחץ על המענה וסימן לה להיות בשקט. "הי אלק." הוא הקשיב במשך כמה שניות. "כן, שחכתי לומר לך, יצאתי לטאקי עם –" הוא הביט בה לרגע, מכווץ את מצחו.

"קליירי." הוא אפילו לא ידע את שמה.

הוא חייך בהתנצלות  "עם קליירי." הוא הקשיב עוד מספר שניות. "נו, הג'ינגית ההיא. כן, אני בטאקי. שכחתי להודיע לך, מצטער." הוא הקשיב דקה בערך "לא, אל תחכה לי. אני אגיע הביתה לבד. כן בטח. תמסור ד"ש לאיזי, ביי." במילים אלה הוא ניתק והניח את הפלאפון על השולחן, מחייך אליה.

היא חייכה במאמץ חזרה כאשר הופיעה המלצרית – קיילי ונתנה להם את המנות שלהם. "תאכלי, אני אומר לך, האוכל שלהם נהדר.".

קליירי הנהנה ונגסה בפנקייק, הוא באמת היה טעים.

הם אכלו כמה דקות שתיקה כאשר קליירי העזה לשאול "ג'ייס... מה יש ל- לאיזי?".

"לאיז?" הוא הרים אלה מבט, הוא לא נראה נעלב או כועס "היא סכיזופרנית".

"אה." היא מלמלה.

"וגם מגלמונית, אבל זה חלק מהסכיזופרניה.".

היא הנהנה, מעכלת את המידע.

"ומה יש ל-" הוא היטה את ראשו מנסה להיזכר "מאט?".

"סיימון" היא תיקנה בלי לשים לב. "לסיימון יש הפרעת זהות דיסוציאטיבית. זה נקרא גם אישיות מרובת פנים ופיצול אישיות.".

הוא הנהן, מביט בה במעט הערכה "וואו, נראה שעשית מחקר יסודי בנוגע לזה."

היא משכה בכתפיה באדישות "קראתי על זה בויקפידה, ובמחקרים רפואיים."

הוא הנהן.

שוב חייכה במאמץ, ולגמה מהקפה שלה.

"טוב אז." הוא חייך אליה, מעבר בקלילות את השיחה למקום אחר. "נכון צדקתי? האוכל הזה פשוט אלוהי.".

"כן. צדקת." היא חייכה, והפעם זה היה חיוך אמיתי.

--------------

*מה בלה דאם - ma belle dame - גבירתי / עלמתי הנאווה

**פאוט אטרה - peut etre - יכול להיות / ייתכן.

***סורה - Sûre - בטוח

****כאלומז בואס פיילה - Calmez-vous fille - תירגעי ילדה

כל המילים האלה בצרפתית. חשבתי שזה ממש מתאים לעשות את ג'ייס מדבר צרפתית :>

הפרק הקודם		הפרק הבא