נוויל לונגבוטום- הנבחר

לחדר של נוויל נכנס הסנדק שלו, רוי.

רוי היה בחור צעיר, בן 25 לערך.

הוא היה גבוה קומה, בעל עור שזוף במקצת, שיער שטני בהיר, ועיני תכלת שובבות במקצת.

בדרך כלל הוא עטה הבעה עליזה על פניו, אך היום כלל וכלל לא.

הוא היה אחיה של אמו, אליס.

" דוד רוי?" שאל נוויל הקטן, מכיוון שהרבו להתראות.

"נוויל!" קרא רוי, הרים אותו מהרצפה, והניח אותו על כתפיו.

זה היה בידור לכל דבר.

רוי החל לשוטט בחדר.

הוא עבר על הגופה של פרנק והשתנק (שכן הם חיבבו מאד זה את זה),

וכאשר הגיע לגופתה של אליס, פרץ ביבבות.

" דוד רוי? למה אתה בוכה?" שאל נוויל בהפתעה. הוא אף פעם לא ראה את דוד רוי בוכה.

דוד רוי תמיד היה האדם העליז ביותר במשפחה. חוץ מעכשיו.

רוי תפס את עצמו בידיים.

אסור לתת לפעוט הקטן לראות אותו בוכה.

" בוא נוויל, בוא חמוד", הוא אמר." אתה עובר לגור אצלי".

הוא תפס את נוויל בזרועותיו החסונות, והם חמקו בשקט החוצה.

הוא הכניס את נוויל למכונית, חגר אותו והתלוצץ איתו כרגיל.

אבל משהו בעיניו של רוי כבה.

הוא לא יחזור להיות אותו רוי של תמיד.

היוש!

אני מצטערת שהפרק קצר....

ככה רציתי שהוא יהיה.

ובכללי, פרקים קצרים זה יותר נחמד, כי יש מתח וטעם של עוד.

תגובות??

הפרק הקודם		הפרק הבא