חייו של סוורוס סנייפ

"מותר לי לצאת לשדה! אמא כל הזמן מרשה לי!" אמר לילי.
"טוב, ואני לא!" אמרה פטוניה.
"בואי הנה!" הוסיפה פטוניה.
"פטוניה, למה?" שאל סוורוס.
"כי אתם פריקים. זה פשוט. אף אחד לא רוצה להיות עם פריקים! בגלל זה לילי ילדה בודדה כל כך!" צעקה פטוניה.
"אני לא בודדה!" צעקה לילי.
"אז את מי יש לך? את השדה? את הפריק?" שאלה פטוניה בגיכוך.
"או את החנונית של בית הספר שלכם?" הוסיפה פטוניה וממש צחקה אחרי משפט זה.
"בבית הספר שלי רק ילדה אחת מסכימה להיות איתי. אבל רק בגלל שהיא חכמה, זה לא אומר שהיא חנונית!" אמרה לילי לסוורוס.
"אני מאמין" השיב לה.
"האמת, גם לי יש רק חבר אחד. אך אין לו הרבה זמן אלי" אמר סוורוס.
"גם לחברתי אין הרבה זמן אלי! היא רוב היום בספריה!" אמרה לילי בהתלהבות.
"מצטערת שאני קוטעת את שיחת הפריקים, אבל הפריקית צריכה ללכת הביתה" אמרה פטוניה תוך כדי שהיא מצחיקה את עצמה.
סנייפ הבחט בפניה של פטוניה במבט של תיעוב עז.
לילי צללה לתוך האגם.
פטוניה חזרה בעצבים לביתה.
לילי הוציאה את ראשה מהנהר.
"זו הדרך היחידה לברוח, וזה מנקה דמעות מצויין!" אמרה לילי והחיוך שב לפניה.
"אז אני אשתמש במכשיר הזה הרבה" אמר סוורוס, חייך וצלל לתוך האגם.
אחרי שעה קלה שעברה לילי וסוורוס יצאו וישבו על שפת הנהר.
"אמי אמורה לחזור עכשיו. כל עוד אני לא אהיה עם פטוניה, אין לי בעיה לחזור" אמרה לילי.
"טוב, ביי" אמר סוורוס בעצב קל.
"חכה סוורוס" אמרה לילי בחיוך.
"תן לי את הכתובת שלך" אמרה.
הוא חייך גם הוא.
עכשיו גם היא וגם הוא יודעים היכן כל אחד מהם גר.
הוא חזר בשמחה לביתו, גמר את ארוחתו ונכנס למיטה בהרגשה טובה שמחר יוכל לבוא לבקר את לילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא