אי-לין

הפרק שלך

פרק שלישי

שהתעוררתי מצאתי את עצמי במקום לא מוכר, ניסיתי לקום אך כול שרירי כאבו כאבי תופת, הסתכלתי סביבי וראיתי שאני לבד, ואז נזכרתי באירועי אתמול, ואז היא נכנסה הילדה ואחריה נכנס גם הילד, אגרתי את כול הכוח שנשאר בי ושאלתי:" מה קרה לי, אני מתה?", ראיתי שפניו של הילד אדומות ועיניו נפוחות מבכי, ואז הוא ענה לי:" כמעט, נורת בחץ הרעל הכי חזק של הסוהרים, היה בו, (הוא החל לגמגם)", "היה בו את שיקוי המוות", השלימה הילדה את המשפט הקור רוח ואז חזרתי לתרדמת.

במשך שלושה ימים קמתי והתעוררתי לפרקי זמנים קצרים, כול פעם כזו זכיתי להצצה בילד הבוכה.

יום אחד התעוררתי, הילדה ישב בחדר וחייך, הוא ישב ליד סיר גדול ודיבר עם הילדה, ששמו לב שהתעוררתי רצו אלי שניהם וחיבקו אותי, לא הבנתי מה קורה פה, קמתי בבת אחת, העפתי אותם ואז הוצאתי את כול העצבים שלי:" אני רוצה הסברים, איפה אני?, מי אתם?, איך הגעתי לפה?, מי זאת אי-לין, הכול את כול ההסברים עכשיו, אחרת אני בורחת ולא חוזרת, ואני אלך ישר לידיהם של הסוהרים", כנראה שצעקתי יותר מדי כי הילדה החלה לבכות, הילד ניגש אליה וניחם אותה והחל להסביר:" קוראים לי רוברט, רוברט איזלמר, הילדה הזו זו ניקול, ניקול זמירגד, את נמצאת בממלכת אורקדנו, או הממלכה הירוקה יש לנו הרבה מכרות של אזמרגד, אמרה בשקט ניקול, לך קוראים אי-לין או לפחות כך קראו לך, אלין, קוראים לי אלין, אוקיי אילן המשיך ואמר, אני אסביר לך מי את, ואז החל רוברט לספר:" לפני כחמש שנים, נבחרת ללכת למשחקי היקום, השנה המשחקים התקיימו במקום הנקרא: אסיה, הממלכה הרחוקה והמסוכנת מכולן, במשחקים האלה נדרש ממך להסתגל לחיים מזוייפים, כול זיכרונותייך האמיתיים הושתלו בתחילת המשחקים, נשלחת למדינה הנקראת ישראל, משם כול זיכרונותייך, אך ישנם כמה אמיתיים, כול שנה מוגרלים עוד שלושה נציגים מבוגר שמשמש כאחראי ושני ילדים, השנה הוגרלו העלמה ליעם, שהייתה בעצם מורתך, עלמה, אני ועוד ילדה הנקראת נועם, אנחנו היינו נועם ורון, אנחנו חיינו בשני היקומים בו זמנית והקפדנו לכתוב את הספר שיחזיר אותך אלינו, היית אמורה לקבל אותו, ביחד עם כול ההסברים אך כול זה נקטע, מסתבר כי מי שנקראת בישראל אלינה, שהייתה שם אימך החורגת היא ראש יושבת הסוהרים, היא שינתה את זיכרונותיך פעמים נוספות והפכה אותך לעבד שלה, ותוך כדי גנבה את הספר, נועם השיגה את הספר, אך שילמה על כך ברגליה ובעין אחת, הכול השתבש נועם הגיעה גוססת לליעם או עלמה וחזרה לתוך עולמנו והלכה ישר לבית החולים, לאחר מכן, את דיברת עם ליעם והתחלת לקרוא בספר, ואז נכנסת לתוכו, בעצם בספר כתוב הכול, אבל הכול השתבש היית אמורה להיות עכשיו בארוחת ערב עם הוריך האמיתיים, עם ליעם, נועם אני וניקול, אך אלינה שבעולמנו נקראת הסוהרת שיבשה הכול, שלחה אחרינו סוהרים ונאלצנו לברוח, וזה לא נגמר, אנחנו נמצאים 50 קילומטר מן הטירה, עכשיו אנחנו חייבים למצוא דרך לחזור לשם בתוך שבוע, עד שהירח יהיה מלא..                      

מה זה משנה אם עד שהירח יהיה מלא?, שאלתי.

"חוקי המשחק אומרים, אם לאחר 5 ירחים מלאים לא יחזור הנציג למקום התחלת המחשקים, ישלח לארץ האבדון, שם יושתלו בו זיכרונות חדשים והוא ישלח לארץ התחתונה, ליקום מקביל לשארית חייו, כיתום בודד שמשפחתו מנצלת אותו לעבד", מרוב תדהמה הייתי חייבת לשבת, רק אז שמתי לב לכך שאני רעבה כי לא אכלתי כמעט שבוע, לפחות יש פה משהו לאכול, בתגובה לכך רוברט חייך ויצא החוצה.

לאחר חצי שעה כבר ישבנו מול השולחן שעליו הייתה מונחת המנה הראשונה מרק עגבניות רותח עם חתיכות אמיתיות של עגבנייה, ואז נזכרתי שבזיכרונות המושתלים שלי לא אכלתי אף פעם משהו טרי רק לחם וחמאה כול יום לארוחת בוקר, לארוחת צהריים הייתי מקבלת מרק נענע תפוח וכיכר לחם ריקה, ולארוחת ערב הייתי מקבלת חזה עוף עם רוטב צ'ילי חריף, (כדי שאני לא ממש איהנה מהאוכל), מרק נענע (שוב) וכיכר לחם ריקה עם ריבת תות.

 המרק היה מצוין, כול לגימה הייתה מעדנת, למנה שנייה היו לנו מבחר גבינות כחולות, ירוקות, אדומות בריחות שונים, וכול זה הגיע עם לחם והחמאה הכי משובחת שטעמתי בעולם, הבטן שלי התפוצצה אך שראיתי מה היא המנה העיקרית התרוקנה בטני לגמרי והתמלאה בחלל ריק ענקי שלתוכו נדחס עכשיו גם חזיר צלוי ממולא בתפוחי אדמה ובצלים על הגריל, זה היה פשוט מעדן, אפילו המים היו מיוחדים היה להם טעם לא כמו של מים והם גם היו בעלי צבע תכום, ניקול הסבירה לי שזה מיץ תפוזים, וגם את הזיכרון לגביו מחקו לי, הוא היה מעדן ואז הגיע הקינוח, על צלחת 3 צלחות ענקיות נערמו כדורי גלידה בכול הטעמים שתוכלו לדמיין, בקערה שליד היו כול מיני דברים בעלי מרקם מוזר, והסבירו לי שאלה הם מרשמלואים וסוכריות גומי, ובקערה השלישית היה סירופ שוקולד זך ורותח, טבלנו הכול אחד בשני והתענגתי על כול ביס, מילאתי בטן שריקה כבר 9 שנים, אחרי שאכלנו הייתי כול-כך מפוצצת שישר הלכתי לישון.

"צעקות הדהדו ברחבי העיר, אנשים רצו אנא ואנא, חיפשו מקום מסתור, לפתע ניצתה אש ונורתה אל מרכז העיר, ואז לאט לאט אל בתי העיר, העיר החלה להישרף ולעלות בלהבות, אנשים החלו לצרוח, תינוקות החלו בוכים, לפתע הרגישה אלין צביטה חזקה בכתף", אלין התעוררה בבהלה מלאה בזיעה, מולה עמד רוברט:" אנחנו חייבים לזוז מכאן, עכשיו"....

הפרק הקודם