אליזבת ריין לירווי

"היא מוכרת לי..." מלמל בכעס. "מיהו אביך?" שאל.
"רודולף. לירווי."
"מה שמו האמצעי?"
"אלכסנדר." מלמלה. היה נראה כאילו הלורד וולדמורט הולך להתפוצץ מרוב זעם. ליז קמה על רגליה וצעדה לאחור. "אלכסנדר לירווי... את ביתו של אלכסנדר לירווי. הוא אנימאגוס... שלאחר שאישתו ילדה אותך, ומתה, הוא התחתן עם אישה חדשה. ואת בטוחה שהיא אימא שלך, כי את לא מודעת לעובדה שהיא לא אימך האמיתי." הוא כמעט צחק. "את יודעת למה אני לא אוהב אותו?" שאל. ליז לא ענתה. "כי אישתו, זו שילדה אותך, היתה לוסי בריאן. והיא הייתה עוף חול. עוף חול ששירת אותי. שעזר לי... בכל מיני דברים." מלמל. "אבא שלך התאהב בה כשהיה ציפור. היא, התילה ביצה." אמר במרירות. אבל ליז כבר הספיקה לרוץ. היא הייתה כבר ממש בפתח הטירה. וניכנסה בשקט. איך הוא לא שם לב? כנראה גם הוא היה מאוהב בעוף החול האגדי, שהטיל ביצה עם בת אדם. בערך.

"לאן את חושבת שאת הולכת? ועוד בשעה כזאת?" עצר אותה פרופסור דמבלדור באולם הגדול. "אדוני, אני מצטערת..." אמרה בפחד. הוא תפס בזרועה. "את פגשת את הלורד וולשמורט. אני צודק, נכון?" שאל ביובש. ליז הנהנה בראשה. והוא הוביל אותה לחדרו בשקט.

"שבי." אמר כשנכנסו. היא התיישבה מול השולחן, וחיכתה. "אז מה הוא סיפר לך?" שאל.
"לא יודעת. ישר ברחתי כשאתחיל."
"את רוצה שאני אספר לך?"
"כן."
"טוב. אז, את, אליזבת לירווי, את לא ילדה רגילה. בתוכך נמצאת ליבת עוף החול, שזו הפעם השנייה שהופיעה מאז התגלה עולם הקוסמים. המון אנשים רוצים להשיג את הליבה. כי יש אגדות שמספרות כי הליבה מחזיקה בתוכה כוח רב-"
"איך יש בתוכי את הליבה?" שאלה.
"בזכות אימך. ריין לירווי. היא, עוף חול. זהו לא שמה האמיתי-"
"עוף חול?" קטעה אותו שוב.
"תני לי להסביר לך. כן, היא עוף חול. ואביך, הוא אנימאגוס, של נשר. הוא התאהב בה, והיא התילה ביצה. יצא ממנה עוף חול אדום, ולא כחול כמוה. מוזר, אבל זה לא הכל. עוף החול הקטן הזה גדל עם הזמן, ובאחד הימים הפך לילדה בת שנה. באותו יום, כשניגלית לעולם, ליבת עוף החול ניגלתה. ומאות אנשים חיפשו דרך לקחת אותך. אימך, מתה, כי איכשהו הבינה את מה שקורה, והבינה שיותר קל יהיה אם לא ידעו שהיא אימא שלך. אז היא נהרגה בכוונה, ואז אביך התחתן שוב, אך לא גילה לך. בינתיים, גם הלורד וולדמורט מנסה להשיג את הליבה, גם מהסיבה שיש בה את הגנים של עוף החול שהיה שייך לו. מבינה? בגלל זה הוא זיהה אותך. השרביט שלך, היה שייך לאביך, ואת, כמובן לא יכולה להיות דומה לאימך, את נראית בדיוק כמו אביך, שבתקופתו בבית הספר, שמו היה אלכסנדר לירווי, ולא רודולף. לכן וולדמורט לא זיהה את שמו בהתחלה. את, צריכה הכי שבעולם להיזער מהלורד וולדמורט-"
"אדוני, אני מבטיחה שאהיה זהירה בעתיד. אפשר ללכת לישון?" שאלה. הפרופסור חייך. ודלתות חדרו ניפתחו. ליז רצה החוצה בשמחה, ועלתה לחדרה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא