אהבה מעבר לפינה

אמה קמה משולחן האוכל בפתאומיות וזרקה להם מהר "אני עולה לחדר" ויצאה מהאולם. `אני לא יודעת מה אני מרגישה,אוף`,היא חושבת לעצמה`אני נדלקתי עליו מהרגע שנפלתי עליו,הוא חתיך בטירוף,הוא היה ממש נחמד אלי.. למרות שהרמיוני אומרת שהוא סתם שחצן, מגעיל ומתנשא,לא יודעת.. וחוץ מזה,הנשיקה הזאת.. כאילו רק ראיתי אותו וזה פשוט קרה, למה לא עצרתי את זה? טוב נוו.. לא הייתי מסוגלת לעצור, זה היה מדהים.. ועכשיו? אסור לי לראות אותו,לא לדבר איתו, ולא כלום! אוווף עם זה כבר... שמשהו טוב קורה לי, זה תמיד חייב להיהרס?!` הרגשות הציפו אותה בזמן שעלתה למגדל גריפינדור, כבר דמעות ירדו מעיניה. היא הלכה מהר ורצתה כבר פשוט להסתגר,להיות לבד.

**

"מה קרה לה?" שאל הארי בהפתעה והתעניינות לאחר שאמה קמה מהשולחן ומיהרה ללכת. "כן, באמת,היא מתנהגת מאוד מוזר. היא מתנהגת כמו.. כמו.. כמו הארי!" אמר רון וחייך,"ברור! הדבר הראשון שבטוח קרה לה זה שוולדמורט נכנס לראש שלה ומנסה לעשות שם מהפכת עולם!" אמר הארי בנימה צינית נזכר בשנה שעברה."הרמיוני, למה את כזאתי שקטה? את בדר"כ תמיד יודעת מה קרה או לפחות חוקרת את העניין." המשיך הארי בהרמת גבה, "לא,הארי היא פשוט יודעת שהיא לא תקבל על זה ציון שיעזור לה בבגרות!" אמר רון בנימה מתגרה ופרץ בצחוק והארי גיחך איתו. הרמיוני תקעה בו מבט ארסי, "אוי רונלד תהייה בשקט! אני חושבת שאתם פשוט צריכים לעזוב אותה לנפשה" אמרה הרמיוני בנימה בוגרת וקמה מהשולחן.

רון נתן בהארי מבט שואל והארי השיב לו במשיכת כתפיים. שהרמיוני יצאה מהאולם רון שאל, "מה לעזאזל קורה איתן?" "אני באמת לא יודע, ומפחד לדעת מה באמת." ענה הארי,"ככל שהן מתבגרות הן נהיות יותר מפחידות או מוזרות או שילוב של שניהם" אמר רון בקצרה. "אבל תראה, מה אתה אומר על אמה הזאת?"  שאל רון בהתעניינות וחייך חיוך ממזרי "אממ.. לא יודע,היא יפה, ויש לה עיניים כמו שלי" הוא גיחך והמשיך "היא כזאתי, חמודה,אנחנו צריכים להכיר אותה קצת יותר. אבל משהו בטוח עובר עליה; מה אתה אומר עליה?" שאל הארי, "אני? אממ.. היא מאוד יפה והיא שותקת, ככה שהיא יפה ושותקת, אז מושלם, אתה לא חושב?" רון צחק, "אוי, אתה כזה שטחי" אמר הארי בצחוק."כמה שנים עם הרמיוני גרמו לי להודות על כל נערה יפה ושתקנית, לא שהרמיוני לא יפה, היא מאוד יפה" ואז רון הסמיק וכיסה את פיו בידיו והארי צחק,"בסדר,ממני אתה לא צריך להסתיר מה אתה מרגיש!" הארי גיחך ואמר, "מהשנה השנייה כבר ידעתי שאתה מטורף עליה" ,"לא אני לא!" אמר רון מתעצבן ומאדים "נוו אל תשקר תודה!" המשיך הארי לגחך למראה רון שמאדים ופרצופו בצבע של שיערו, "לא. אני. לא." אמר בכעס. "טוב-טוב,תרגע" אמר הארי עדיין צוחק, ושניהם קמו מהשולחן ופנו לצאת מהאולם. שהיו ממש ביציאה הארי אמר "תראה שם את מאלפוי הוא,מה הוא עושה בכלל? הוא ובלייז שניהם מה הם מחפשים?",רון הסתכל על מאלפוי ובלייז משך את כתפיו ואמר, "לא יודע, אבל תראה את מאלפוי זה נראה כאילו זה ממש חשוב הוא נראה כזה כועס, במהירות שהוא מסובב את הראש עוד ייתפס לו הצוואר! יאללה מאלפוי תמשיך לסובב את הראש שלך!" רון עודד אותו, "זה יהיה נפלא שייתפס לך הצוואר והראש המתנשא שלך יהיה תקוע!!!",הארי פרץ בצחוק ורון צחק איתו.  דראקו, בלייז,קראב וגויל קמו ומיהרו לכיוון רון והארי. "פוטר, וויזלי" ירק דראקו לכיוון הארי ורון, "מאלפוי" אמרו רון והארי ביחד. "רק שתדע, וויזלי, אני מחפש מישהי, ובשבילה שווה לי לסובב את הראש! כי אני כן משיג בנות לא כמוך,אפילו גריינג`ר הבוצדמית לא בקטע שלך!" צחק עליו דראקו ובלייז,גויל וקראב צחקו איתו "סתום את הפה שלך נמייה שחצנית!" צעק עליו רון שכבר האדים והתאים לצבע שיערו בפעם השנייה. הארי ניסה להרגיע את רון להגיד לו שזה לא שווה את זה, "פוטר" אמר דראקו בקור "ראיתה ילדה עם שיער חום ארוך, עיניים ירוקות, לא גבוהה, אממ קצת מעל לממוצע ורזה?" בלייז נתן בדראקו מבט של `אתה-כל-כך-נואש-שאתה-שואל-את-פוטר-?!`

ודראקו השיב לו מבט של `היא-שווה-את-זה` "נוו פוטר?" אמר מאלפוי באותה קרירות,"לא! מאלפוי לך תחפש במקום אחר" אמר הארי, הסתובב ופנה עם רון לכיוון מגדל גריפינדור. בזמן שהלכו, הארי אמר, "את מי אתה חושב שהוא מחפש?", "מי?" שאל רון לרגע מבולבל, "מאלפוי" אמר הארי, "את מי הוא מחפש?" ."לא יודע,מה הוא אמר, נוו שיש לה שיער חום ארוך" אמר רון "לא פלא שאתה זוכר את הקטע של השיער החום" אמר הארי ועשה *שיעול*"הרמיוני"*שיעול* וצחק "חה חה מצחיק מאוד" אמר רון והסמיק. "אממ וכן, היו לה עיניים ירוקות" הוסיף הארי ,"לא פלא שאתה זוכר שיש לה עיניים ירוקות,כי זה צבע העיניים שלך" אמר רון בהתגרות ,"זה היה אמור להצחיק אותי?" שאל הארי מגחך, ורון האדים והזעיף פנים. "הוא אמר גם שהיה לא ממש גבוהה אבל היא קצת יותר מהממוצע והיא רזה" אמר הארי, "אז? מכיר כזאת?" שאל רון "אממ..לא יודע ואתה?" אמר הארי "לא,לא נראה לי" אמר רון. הם הלכו עוד כמה צעדים לכיוון המגדל ואז רון נעצר ואמר, "אֶמַה!!", "מה?" שאל הארי בבלבול "מאלפוי חיפש את אמה!" אמר רון בהתרגשות מההברקה שלו. "לא,אין סיכוי" אמר הארי ברצינות "בטח שכן! תראה היא עם שיער חום ארוך,עיניים ירוקות,גבוה יותר מהממוצע ורזה! והיא חדשה אז לא פלא שאין לו מושג איפה היא! זה גאוני!!!" אמר רון מחמיא לעצמו. "יש בזה משהו, אבל למה את אמה? כאילו..אה! אולי בגללו היא הייתה מבואסת בארוחה?אולי הוא עשה לה משהו? כי נראה לי שהיא הסתכלה לכיוון שולחן סלית`רין!" אמר הארי שסופסוף קלט, "כן!! נו אמרתי, הרמיוני בטוח יודעת משהו! בגלל זה היא אמרה לנו לעזוב את אמה בשקט!" אמר רון ופתאום כאילו הכל התחבר, "אבל רגע, מה שחסר לנו זה, מה מאלפוי רוצה ממנה? ומה הוא עשה לה?" אמר הארי בסקרנות "אם הוא פוגע בה בכל דרך שהיא אני אהרוג אותו!" אמר רון, "כן, גם אני,כי אחריי הכל היא חדשה והיא חברה שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליה,והיא יפה.." אמר הארי בזהירות, "כן,אז כדי שבנים לא ינצלו אותה ויציקו לה בגלל שהיא יפה!" אמר רון עוזר להארי.

הם עוד המשיכו לדבר על אמה ולנסות להבין מה הוא זומם בזמן שכבר הגיעו וישבו בחדר המועדון.

**

אמה נכסה לחדר שלה ושל הרמיוני,לבנדר ופרוואטי ושמחה שהוא ריק. היא נפלה על מיטתה טומנת את ראשה בתוך הכרית ובוכה,חושבת לעצמה `שמצד אחד אני חושקת בנער עד מאוד,ומצד שני אני טיפשה בגלל שאני פתאום באשליות מרגע קצר אחד. ואולי הרמיוני צודקת? וכאילו,היא למדה פה לפניה, היא יודעת איך הוא,הוא בטח סתם ניצל את הרגע כדי להשיג עוד בת. אבל לא! זה היה מיוחד, אני רוצה אותו.אז מה, אז אני אהיה עוד אחת, אבל יהיה לי אותו. לא!! איך את אומרת דבר כזה?! מה את טיפשה?! לאא!!!`  שני הקולות בראשה בלבלו אותה וגרמו לדמעות רק להתגבר מרוב ייאוש. היא לא הבינה מדוע היא כל כך בוכה,מבולבלת ומיואשת מדבר קטן?! זה פשוט דפוק.

היא שמעה צעדים מתקרבים לכיוון החדר ומיד סגרה את הכילות של מיטתה והעמידה פניי ישנה. הרמיוני נכנסה לחדר ושאלה בזהירות "אמה? את פה?". היא הסיטה את הכילות של המיטה ושאלה "את ישנה?" היא לא שמעה כלום אז היא נאנחה,סגרה את הכילות,  ופנתה לכיוון המיטה שלה בעצב, על זה שאמה כה מיואשת. אמה בכתה בשקט,נותנת לדמעות לזרום חופשי. שכבה במיטה מנסה לא לעשות יותר מדיי רעש. תוך כדי המחשבות היא נרדמה.

אמה קמה למחרת מוקדם היא הסיטה את הכילות וראתה שכולן ישנות חוץ מהרמיוני שתמיד קמה מוקדם. "אוה בוקר טוב אמה" אמרה הרמיוני בשילוב של חשש ולבביות "בוקר טוב הרמיוני" ענתה אמה בעייפות וייאוש.  "איך את מרגישה?" שאלה הרמיוני בחשש מוחלט, "אני.. בסדר.. באמת" אמר אמה ובכוח עצרה את הדמעות שאיימו לפרוץ מעיניה. "אני יורדת לארוחת בוקר, את רוצה להצטרף אלי?" שאלה הרמיוני "לא, לא תודה,בתאבון" אמרה אמה וחזרה לשכב, "תודה" אמרה הרמיוני ויצאה מהחדר. לאחר כמה זמן גם פרוואטי ולבנדר קמו (אמה עשתה את עצמה ישנה כדי שיעזבו אותה) והן ירדו לאכול ואמה שוב הייתה לבד. היא בכתה קצת, את מה שהחזיקה בכוח בזמן שדיברה עם הרמיוני. זה היה יום שבת, אין שיעורים היום, היה לה את כל הזמן להישאר סגורה בחדר ולבכות.

הרמיוני לאחר ארוחת הבוקר עלתה שוב לאמה, אך אמה שוב לא רצתה לצאת אז הרמיוני הלכה לספרייה לכתוב את החיבור של 5 עמודים לפרופסור סנייפ, לבנדר ופרוואטי ישבו בחדר המועדון וריכלו.

אז אמה הייתה לבדה מהבוקר עד לצהריים ושמחה על כך.

"את יודעת להסתגר בחדר לא יעזור לך הרבה" אמרה הרמיוני שבדיוק נכנסה לחדר, אמה הרימה את ראשה מהכרית פניה אדומות ועיניה נפוחות מבכי. "בואי לאכול ארוחת צהריים, את לא צריכה לייסר את עצמך בגללו-"  "אוּוּוּוּוּוּ בגלל מי????" לבנדר שבדיוק נכנסה לחדר עם פרוואטי ,קטעה את הרמיוני. "מה?! אממ.. אה.. כלום!! טוב יאללה הרמיוני נרד לאכול!" אמרה אמה וקפצה מהמיטה מנגבת את פניה וסוחבת את הרמיוני למחוץ לחדר. שהן יצאו מטווח השמיעה של לבנר ופרוואטי אמה התפרצה על הרמיוני "תזהרי אם מה שאת אומרת!" ונגבה את עיניה "זה מגיע ללבנדר או פרוואטי זה מגיע לכולם!" אמרה בנחישות, בקצת זמן ששהתה בהוגוורטס כבר הבינה אמה, שלבנדר ופרוואטי הן רכלניות שלא להאמין. "אני מצטערת, מה יכולתי לעשות?" שאלה הרמיוני בתמימות,"אני מניחה שכלום, טוב עזבי בואי לאכול" אמרה אמה ושהן עברו דרך חדר המועדון, רון והארי הצטרפו אליהן וארבעתם ירדו לאולם הגדול לארוחה.

**

אמה יודעת שאסור לה שום קשר או להרגיש שום רגשות לילד הבלונדיני-טוב נו, אם כבר אז שנאה. היא עצרה את עצמה מלחפש אותו במבטה בשולחן סלית`רין. רק עכשיו היא קלטה שהיא לא אכלה המון זמן והבטן של כאבה מרעב, אז היא אכלה בשר,אורז,עוף ושתתה מיץ דלעת. הרמיוני,רון והארי היו מרוצים. היא יצאה מהאולם, אחריי שהרמיוני השביעה אותה לא לחזור להסתגר החדר ולבכות. היא יצאה מבטה נעוץ בריצפה, במחשבות של מה יהיה איתה עכשיו? מה היא תרגיש? מה יקרה אם היא תפגוש אותו? היא עצרה כאשר ראתה זוג נעליים יפות שחורות עומדות לפניה, היא הרימה את מבטה וראתה את הילד השרירי עם העור החיוור,העיניים האפורות והשיער הבלונדיני הכסוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא