לא כל-כך זהות

סורי שלא עדכנתי מלא זמן.........
אבל הנה פרק 3:)

--

כשנכנסתי לכיתה שבה לימדו היסטוריה הבנתי שהגורל אוהב לשחק איתי.
בשורה השלישית ישבה הנערה ההיא.היא הבחינה בי גם.לקחתי נשימה ארוכה והתיישבתי בכיסא פנוי.המורה שנכנס הביט בי ובה בצורה מוזרה.
"את התלמידה החדשה?"הוא שאל אותי.
"ג'סיקה."הנהנתי.
"קרבה משפחתית למיס גילברט?"
"לאלנה?"מישהו שאל.
המורה כיוון את מבטו על הבחורה ההיא.אלנה?החתיך המסתורי דיבר עליה?
"לא שאני יודעת."השבתי.
"טוב,בגלל שאת חדשה,את יכולה רק להקשיב היום,אבל בפעם הבאה תדעי שאני יכול לבחון אותך על החומר,זה ברור?"הנהנתי.
המורה התחיל לדבר.בהתחלה ניסיתי להקשיב,אבל הבחורה-אלנה-לא יצאה לי מהראש.הסתובבתי וראיתי כיצד היא מחליפה מבטים עם הבחור שהיא הייתה איתו מקודם.
"מיס גילברט?"המורה שאל את אלנה.
"מה?"
"את יודעת אולי כמה חללים יש מהקרב?"בדיוק כמוני,היא לא הקשיבה בדיוק בשיעור,לכן הייתי בטוחה שהיא לא תדע את ההתשובה.
"250,אם לא לכלול את האזרחים."הבחור איתו אלנה החליפה מבטים אמר.כל הכיתה הייתה מופתעת.
"תודה מיס גילברט."הכיתה צחקה.
"נכון,אבל לא היו שום אזרחים שנפלו בקרב."המורה המשיך.
"האמת היא..."המורה הביט בבחור,"שהיו.באותו לילה החיילים שרפו כנסייה כי חשדו שמוחבא בה נשק.בתוכה היו 27 אזרחים.זו הייתה ליל אבדות.בספרייה ניתן למצוא מידע על-כך,מר טאנר."הבחור הזה היה יותר חכם ממה שהוא נראה.המורה,מר טאנר,היה מופתע.
הצלצול נשמע.
התחלתי לארוז את הדברים שלי כשראיתי רגליים לפניי.הרמתי את הראש וראיתי את אלנה.
"אממ...היי.זה מוזר.אני אלנה."היא אמרה במבוכה.אני מבינה אותה.לא כל יום מדברים עם כפילה של עצמך.
"ג'סיקה,אבל תקראי לי ג'סי."
"נעים להכיר,ג'סי.זה סטפן."היא הצביעה על הבחור.
"שלום."הוא אמר לי בחיוך.בחור נחמד.למרות שהוא הביט בי במבט מוזר.
"נעים להכיר."חייכתי בחזרה.כל הסיטואציה הזאת הייתה מוזרה.
"אוקיי,אני יודעת שזה ממש מוזר,כל הקטע הזה של הדמיון בנינו..."היא התחילה.
"מאוד מוזר.כאילו אני אפילו לא נולדתי פה.בחיים לא דמיינתי שיש מישהי שזהה לי כמעט לחלוטין."אמרתי.
"גם אני.תקשיבי,אני אורחת היום ארוחת ערב עם החברה הכי טובה שלי וסטפן.את תרצי לבוא?אולי נוכל  להבין למה אנחנו..אמ...נראות ככה?"אלנה הייתה הרבה יותר נחמדה ממה שחשבתי שהיא תהיה.
"נשמע לי טוב."השבתי לה.
היא הוציאה דף והתחילה לכתוב שם את הכתובת שלה.
"תבואי ב-8,אוקיי?"היא אמרה.
"מחכה בקוצר רוח."הושבתי.היא נתנה לי את הדף ולאחר שחייכה אליי,היא וסטפן יצאו מהכיתה.
אני לא יודעת למה הסכמתי.אולי זה היה כי סוף סוף התחלתי לחשוב באופן הגיוני כמו שדן לימד אותי.מה כבר הייתי יכולה לעשות?להתחבא במשך כל חיי בחדר?לברוח?הייתי צריכה להבין מה הקטע של זה.
אני שונאת כשדן צודק.היום הזה באמת נהיה הרבה יותר נורמלי.באופן יחסי.

--

"לאן זה?"דן שאל אותי.הוא רק חזר מהעבודה ואני התכוונתי ללכת לארוחה שאלנה הזמינה אותי אליה.
"זוכר את הבחורה שנראית כמו הכפילה שלי רק עם שיער חום?"שאלתי.הוא הנהן.
"היא הזמינה אותי לארוחה אצלה בשביל שננסה להבין למה אנחנו נראות ככה.היא ממש נחמדה,אתה יודע?"
"אני לא רוצה לומר את זה,אבל אמרתי לך."הוא אמר בטון מנצח.
"כן,כן.דן תמיד צודק.ייאי!"אמרתי בתסכול מזויף.הסתכלתי במראה שהייתה ליד הדלת.הייתה לבושה בשמלה אדומה פשוטה(לא כמו זאתי שלבשתי בחלום שעוד לא הצלחתי להוציא מהראש.זאת הייתה פשוטה שמתאימה ליום-יום.אני לא אחת שמתלבשת כמו זונה.אלא אם אני ממש רוצה להרשים מישהו.כן זה קרה.)עם חגורה חומה.השיער שלי היה פזור וחלק,כמו תמיד.
"אוהבת אותך.אל תשתה הרבה בירה.אתה לא רוצה שתהיה לך כרס."אמרתי לו ויצאתי.
"אני לא שמן!"הוא צעק לי.
"ברור שלא!"צעקתי חזרה.
נכנסתי למכונית והכנסתי את הכתובת של אלנה לGPS.מצאתי את הבית שלה דיי מהר.אלנה ברכה אותי בחום.הציגה אותי לבוני.זאת,לאחר שבחנה אותי במשך כמה זמן התחילה לדבר איתי,אבל לא בגלל שרצתה.היא התחמקה מסטפן.משום מה היא לא אהבה אותו.
"בוני אולי תספרי לסטפן על המשפחה שלך."אלנה הציעה.ישבנו ואכלנו.היה שקט מביך שאלנה ניסתה בכל כוחה להפר.
"הורים גרושים,גרה עם אבא."בוני לא רצתה לשתף עם אלנה פעולה.
"לא...התכוונתי לכל עניין המכשפות."
"את באה ממשפחת מכשפות?"התעניינתי.בוני הנהנה.
"מכשפות סלם?"סטפן שאל.
"כן."היא ענתה בקור.
"זה מאוד מעניין.לדעתי,מכשפות סלם הן דוגמא מצוינת לאינדיבידואליות ."הוא אמר.בוני חייכה.
"כן,הן כן."מאז בוני נראתה זורמת יותר.סטפן ידע איך לגרום למישהו לעבור צד.נחמד.
נשמע צלצול בדלת.אלנה לא אמרה לי שעוד מישהו מגיע.היא נראתה מופתעת גם.
"מי זה יכול להיות?"היא שאלה והלכה לפתוח את הדלת.
"הפתעה!"שמעתי קול של בחורה.
"הבאנו קינוח."קול אחר אמר.קול מוכר.גברי וסקסי.
"פאק."אמרתי.
"מה קרה?"בוני שאלה.סטפן קם והלך לדלת.הלכתי אחריו.בפתח הדלת עמדה נערה בלונדינית ביחד עם הבחור הסקסי המסתורי.כשהוא ראה אותי החיוך המתנשא שלו נהיה רחב יותר.
"מה אתה עושה פה,דיימון?"סטפן שאל.אז קוראים לו דיימון?שם יפה.עתיק.
"מחכה שאלנה תזמין אותי."
"כן,זה בסדר.אתה יכול-"אלנה התחילה אך סטפן עצר אותה.
"לא.אני בטוח שדיימון לא יכול להישאר."
"סטפן,זה בסדר.תיכנס."אלנה חייכה.דיימון נכנס וחייך לסטפן.איך הם מכירים אחד את השני?שמתי לב שמבטו הופנע אליי.
"אתה..."רטנתי.
"שלום,ג'סי."הוא לא הוריד את החיוך מפניו.
"ג'סיקה בשבילך.ואתה אפילו לא הצגת את עצמך."
"נכון!כמה לא מנומס מצידי.אני דיימון סלבאטור."הוא אמר ונישק את ידי בעדינות.יכולתי להרגיש את הסומק עולה על פניי.
"אתם מכירים?"אלנה הופתעה.
"לא ממש."עניתי.
"חשבתי שהיא זאת את.ואם אני יכול לציין אלנה,את תראי נהדר בבלונד."הוא אמר בחיוך טיפשי וסקסי.
את כל הקטע של ה-כמעט נשיקה שלנו הוא שכח לציין.לא שרציתי שהוא יעשה את זה.

--

"אז איך אתה וסטפן מכירים?"שאלתי את דיימון.
ישבתי יחד עם סטפן,קרוליין(שהתגלתה כנחמדה,למרות שהיא דיברה הרבה והייתה חסרת טקט.גיליתי שהיא הקפטן של נבחרת המעודדות,אז הבנתי שאסור שהיא לא תאהב אותי,או שאני בחוץ) ודיימון.הוא היה הרבה יותר נחמד ממה שחשבתי שהוא.בהתחלה הוא עזר לאלנה עם הכלים,ולאחר שבוני החליפה אותו הוא הצטרף אלינו לשיחה.
"סטפן הוא אחי החמוד והקטן."דיימון אמר בדאגה סרקסטית.
"לא אמרת שיש לך אח."הפנתי את מבטי לסטפן שנראה דרוך.
"טוב,סטפן לא אוהב להשתחצן."דיימון חייך וחזר להיות מתנשא.
"אתה באמת חושב שאתה כזה טוב?"שאלתי.
"הכי טוב."
גלגלתי את עיניי.
"אממ...קרוליין?"החלפתי נושא.
"כן?"
"אני מאוד רוצה מעודדת.את יכולה לארגן לי מבחני קבלה?אני מבטיחה שלא תתחרטי על זה."התחלתי לפעול.
"את יודעת משהו על להיות מעודדת,גס'י?"היא שאלה.
"טוב...הייתי הקפטן בבית-הספר הקודם שלי."
"אני חושב שזה רעיון מעולה!"דיימון נכנס לדברינו.הוא הביט בקרוליין,"אני בטוח שאת תרצי לקבל את ג'סי לקבוצה."הוא אמר לה בקול עמוק.סטפן השתעל מעט.
"ברור!אני אשים אותך בינתיים בסוף,אבל אני בטוחה שתלמדי מהר מאוד!"קרוליין אמרה באנרגיה רבה.
"ממש תודה!"הייתי שמחה שקרוליין קיבלה אותי אפילו בלי לבחון אותי.מאוד נחמד מצידה.
דיברנו עוד קצת וכאשר השעון הראה על 12 וחצי,ג'נה,דודתה של אלנה,שהגיעה הביתה מדייט,הראתה לכולנו בנימוס את הדרך החוצה,בעודה מסבירה ש'מחר צריך ללכת לבית-הספר'.

-

נקודת מבטו של דיימון

"תיסעי הביתה,אני הולך לדבר קצת עם ג'סיקה."אמרתי לקרוליין.היא הייתה מאוד קלה לכפייה.
היא חייכה חיוך סתום של ברבי ונכנסה למכונית.לאחר שראיתי אותה נוסעת הסתובבתי.
"ג'סי!"חייכתי לנערה.היא הייתה יפה.העתק מדויק של קתרין,חוץ משיערה הזהוב,אבל היה בזה משהו.אני לא יודע מי הייתה מושכת יותר-אלנה או ג'סיקה.זאת הייתה החלטה קשה.
"אם לא אכפת לך,אני מעדיפה שתקרא לי ג'סיקה."היא אמרה בקור.ידעתי שהיא נמשכת אליי,היא אמרה לי בעצמי אתמול,אבל היא העדיפה שלא להראות את זה.כנראה שהילדה הטובה לא רצתה להתעסק עם הילד הרע.
"אני מצטער על מה שקרה בסמטה ההיא.הייתי קצת שיכור ונזכרתי באקסית שלי,קתרין..."אמרתי לה עם חיוך עצוב וביישני.אם הייתי בן אנוש,קרוב לוודאי שהייתי הופך להיות שחקן.יש לי את הכישרון ואת המראה בשביל זה,"התנהגתי ממש מגעיל."הפנים שלה התרככו מעט.
"זה בסדר."היא אמרה,"אבל תשתדל שלא לעשות דברים כאלה,אוקיי?"הקול שלה הזכיר את קולה של קתרין.הוא העביר בי צמרמורת קטנה,בדיוק כמו בפעם שבה שמעתי את אלנה מדברת.
התחלתי להשתעמם.רציתי לעשות משהו,להנות קצת.ועם ג'סיקה פה,זה הולך להיות מעניין.
התקרבתי אליה.היא נשארה במקומה והביטה בעיניים שלי.קרוב לוודאי שהיא טבעה בתוכן.תמיד אהבתי כשבנות טבעו בעיניים שלי.גרם לי להרגיש מעליהן.לא שאני לא.
"בפעם הבאה שאת תראי אותי,ג'סיקה,הדבר הראשון שתעשי הוא לנשק אותי.לא משנה מתי,איפה וליד מי זה יקרה.עד אז את לא תזכרי שאמרתי לך לעשות את זה."כפיתי עליה.היא הייתה יותר קשה להשגה מאשר קרוליין,אבל היא הנהנה באיטיות כמו שכל מי שנמצא תחת ההשפעה שלי עושה,"ושתהיה סקסית.אני רוצה להנות."חייכתי.
"עכשיו תסעי הביתה.את ממש צריכה לחזור."אמרתי לה.היא התעוררה מהטראנס אליה הכנסתי אותה.
"אני ממש צריכה ללכת,דיימון.דן יהרוג אותי!"דן?זה היה אח שלה,איתו היא עברה לפה?כנראה שכן.
"זה היה תענוג להכיר אותך,ג'סיקה."אמרתי ונישקתי את ידה.היא הייתה מאוד עדינה.בדיוק כמו של קתרין.וכמו של אלנה.
ראיתי כיצד היא מסמיקה.
"גם אותך,דיימון."היא נכנסה למכונית שלה-זה היה קאדליק ישן,ונסעה,כנראה לכיוון ביתה.זה מה שאמרתי לה לעשות.
"אתה לא יכול פשוט לשחק בה!"שמעתי קול מוכר ומעצבן.
"סטפן,אחי."הסתובבתי עם חיוך על פניי.פשוט אהבתי את איך שהוא התווכח איתי.זה גרם לי להרגיש חי.זה היה מהנה לענות אותו.
"למה לא?אתה אמרת לי להתרחק מאלנה,ולא נגעתי בה.אולי הפעם זה יהיה שונה,אחי.עכשיו יש 2 מהן.למרות שג'סיקה שונה קצת מקתרין,אבל אולי זה אפילו טוב יותר.אחרי הכל,אנחנו יודעים שהסוף הוא טרגי כשקתרין בסביבה."
"אתה לא רוצה לדעת למה היא כל-כך דומה לה?"הוא שאל אותי.
"יהיה נחמד לדעת."
"זה יהיה הרבה יותר קשה אם היא תהיה מתה."הוא צדק.אני שנאתי כשסטפן היה צודק.
"היא לא מתה.בינתיים."אמרתי.
"פשוט תתרחק,דיימון.מה התוכנית השטנית שלך?להשתלט על העולם?"הוא צחק לגביי המילים האחרונות,נכון?
חייכתי חיוך שטני.
"זה,אחי הקטן,בשבילי לדעת,ובשביך ל-נקודה,נקודה,נקודה."אמרתי לו והסתובבתי,בעודי נעלם לתוך החשכה.

--

מקווה שאהבתם=]
פרק 4 בקרוב!

הפרק הקודם