מחשבות אחרות

ביום האחרון לסיום הלימודים סיום שנת הלימודים

קרני השמש של הבוקר ליטפו את פניו בעדינות.

הוא לא רצה לקום. הוא אהב לשכב ככה במיטה

הוא היה ביישן, למרות שלא נראה ככה.

הוא לא אהב להיות כזה, כזה רשע.

הוא שנא את משפחתו, את שושלת משפחתו. הוא בהחלט העדיף להיות כמו האח הבוגד של משפחת בלק.

להיות ידיד של הארי, ולא כל הזמן נגדו, אולי אפילו להיות חברו.

אבל, הוא אהב את הכוח, את הכוח של השליטה, של הפחד, של הטוהר.

הוא לא באמת שנא בוצדמים, מוגלגים ובוגדי דם, פשוט ככה הרגילו אותו להיות.

הוא ינסה לפתוח דף חדש בשנה הבאה.הוא החליט, לנסות להיות טוב יותר.

הוא יתחיל בכך שיקרא לפוטר, לגרינג'ר ולוויזלי בשמותיהם: הארי, הרמיוני ורון.

הוא קם בשקט מהמיטה. הוא תמיד התעורר לפני כולם.

הוא אהב לחשוב מתחת לזרם המים הקרירים במקלחת.

הוא החליט כך, וחיוך עלה על שפתיו.

דראקו הרגיש טוב יותר עם עצמו.

הארי התעורר לקול צעקתו של רון.

"עכביש" רון צעק. הארי ידע שרון מפחד מעכבישים מאז שהיה בן חמש כאשר אחיו הגדול הפך את הדובי שלו לעכביש גדול ושחור.

הארי שמע את קול צחקוקם של הבנות ואת ההתנשפויות של רון.

"אני שונא אתכן" צעק רון כשהארי הרכיב את משקפיו. "לכו מפה זה היום האחרון של הלימודים אני רוצה לישון!!!"

"אי אפשר לישון" אמרו הרמיוני וג'יני יחדיו. "צריך לארוז הכל וללכת לרכבת".

"טוב" נאנח רון וקם ממיטתו. "אני הולך להתקלח, הארי אתה בא?"

"כבר" ענה הארי. "אני רק צריך למצוא לאן נעלמו הבגדים המוגלגים שלי"

"נו באמת" אמרה הרמיוני. "אציו בגדים של הארי". "תודה הרמיוני" אמר הארי והלך בעקבות רון להתקלח.

היה לו עדיין קשה עם המוות של סדריק. הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על מה קרה באותו היום.

"סוף כל סוף נוסעים הביתה" אמר רון.

"כן" אמר הארי. "אני רק מקווה שהחופש הזה יעבור בשלום".

הפרק הקודם		הפרק הבא