אלי אנדרסון ופרח האיזון

כותב: Tumelo
הגולש כתב 3 פאנפיקים.

פרק מספר 3 - צפיות: 5601

(4.5) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: זהו סיפור, ולא מבוסס על שום יצירה. - זאנר: בעיקרון פנטזיה, אך עוד הרבה ז'אנרים. - שיפ: אהמ. תקראו ותגלו. - פורסם ב: 17.05.2011 - עודכן: 28.06.2011

המלץ!

ID : 2106

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

שוב, מצטער על חוסר העיצוב הברור של הפרקים.. אין לי וורד... מכאן אביגיל ממשיכה לכתוב, ואני אכתוב רק אם יצוצו לי רעיונות. אני מבטא את הפיק הזה. הערות ייתקבלו בברכה. קריאה מהנה. לא לשכוח להגיב.
[נקודת מבט: כללי] "אאו!" נאנקה אלי, "כואבות לי הרגליים!" הם המשיכו ללכת במדבר כמה ימים לאחר שהאלף הבריא מן הפריחה. "מה את מתלוננת?" צעק הגמד באוזנה. הנודניק הזה חייב לצעוק, חשבה. "אנחנו הולכים סך הכל שמונה וחצי שעות." אמר. "סך הכל." אמרו אלי והאלף יחד.
[נקודת מבט: אלי] סוף סוף. מקימים מחנה! מעולם לא היתי שמחה להיות מחנאית כמו עכשיו. היא הדליקה מדורה, התיישבה על סלע, ועיסתה את רגליה הכואבות. "לאן בכלל אנחנו אמורים ללכת?" שאלתי. "אה.. לפי רמזים." אמר האלף. "אה נו, ברור, איך לא חשבתי על זה." אמרתי. קולי נוטף ציניות. "איזה רמזים בשכל?" אמר הגמד."עשבים ואבנים?!" "בהתחלה לא רואים אותם, פשוט ממשיכים ללכת. ואז הם מופיעים." מניין לנו לדעת איזה מהמפלצות גנב את הפרח? הרי יש מלא!" "כן מניין לנו?" שאלתי בתסכול. כל המסע הזה מעייף אותי ברמות. אני רוצה לישון. לא נורא, שירעבו. הם לא ריחמו עלי כשכאבו לי הרגליים. נשבכתי על שק השינה ונרדמתי.
[נקודת מבט: כללי] אלי קמה מוקדם. היא החליטה לפצות על כך שלא הכינה ארוחת ערב, והכינה ארוחת בוקר גדולה. היא הניחה את כל הכלים על סלע גדול, כמו שולחן, ומסביב סידרה סלעים קטנים שישמשו ככיסאות. היא החליטה לא להכין יותר מרשמלו, והכינה ביצי עין, סלט וטוסט חמאה. היא הכינה לגמד קפה, כמו שהוא אוהב, וחלטה לאלף תה. היא שתתה בשקט לפני שכולם התעוררו שוקו חם עם מרשמלו, כי האלף והגמד לא רוצים לראות מרשמלו יותר במחנה. "בוקר טוב!" אמר האלף. אלי נבהלה. היא הסתירה מייד את שקית המרשמלו. "אני עדיין כועס שלא הכנת אוכל אתמול. הרי זה תפקידך!" אמר הגמד. "שובנסיטים." מלמלה אלי, אך הם לא שמעו אותה. שניהם נרגעו כשראו את השולחן המאולתר המלא כל טוב. הם התחילו לזלול, בעוד אלי מתחילה לארוז. כשהכל היה מוכן, הם יצאו.
הם הלכו כשתי קילומטרים ונעצרו להפסקת שתייה. אחר כך, כרגיל אלי ארזה, אבל כשהתכוננו ללכת להמשיך, הם ראו את דבר המפחיד ביותר שראו אי פעם. נשמת שלושתם נעתקה.