לילי וג'יימס לעולמי עולמים

בתוך החדר הקטן שהיה צמוד לאולם הגדול, בערה אש באח; דמבלדור ופרופסור מקגונגל ישבו על שתי כורסאות ממול לאח ושוחחו על נושא מסוים. כאשר לילי וג'יימס נכנסו לחדר, שניהם חייכו והפסיקו את שיחתם. לילי וג'יימס התיישבו על הכורסאות שממול למוריהם.

"אני מאוד גאה לברך את שניכם, מדריך ומדריכה ראשיים," דמבלדור חייך לעברם. "אני בטוח שהוריכם מאוד גאים בכם." לילי חייכה והנהנה. ג'יימס לא אמר דבר.
"הדבר הראשון שעלינו לשוחח עליו הוא חובותיכם כמדריכים ראשיים. אתם תצטרכו להיפגש עם המדריכים ולדסקס על דברים כאלו או אחרים שנוגעים לחובותיהם. אתם גם תצטרכו להיפגש עם אחד מראשי הבתים או איתי. העלמה אוואנס, את כבר יודעת על מה יש לשוחח בפגישות לכן אשמח אם תוכלי לעדכן את מר פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל. לילי הנהנה בראשה. "בנוסף, אתם גם חופשיים לרתק ולהוריד נקודות בשעת הצורך. אך אל תאמצו זאת כמנהג." מקגונגל הביטה בג'יימס, הוא הנהן. "אתם תמיד יכולים ללכת אלי אם אתם צריכים עזרה בחובותיכם." הם הנהנו בשנית.
"הדבר השני שעלינו לשוחח עליו, הוא המסדרון הקומה השביעית." דמבלדור הביט בשניהם ברצינות. "אני בטוח ששניכם יודעים על כוחו הגודל של וולדרמורט." אף אחד לא זע כשאמר את שמו, "ובכן, נראה שעיסוקיו בזמן האחרון הם להרחיב את כוחו. בנוסף, הוא מקווה להפוך את עצמו לבן-אלמוות." לילי וג'יימס בהו בו בבהלה.
"זה בכלל אפשרי?" לילי שאלה בתדהמה ברגע שהתאוששה.
"חוששני שכן, העלמה אוואנס. וולדרמורט קיבץ את כל המרכיבים החשובים שהוא צריך, מלבד מרכיב אחד חיוני," דמבלדור אמר. ג'יימס הביט בו. הוא נראה זקן, אך נשמתו הייתה צעירה, ניתן היה לראות זאת בעיניו.
"ומהו?" לילי שאלה בסקרנות.
"זהו גלגל של שיקוי פלא. ישנו אחד כזה בעולם כולו. הוא שמור כרגע במסדרון שבקומה השביעית," דמבלדור השיב. פניהם של ג'יימס ולילי נפלו; הדבר שוולדרמורט כנראה רצה יותר מכל היה שמור בבית-ספרם.
דמבלדור השתגע? הוא לא מבין שבית-הספר לא מספיק בטוח? לילי חשבה לעצמה.
"לא העלמה אוואנס, אני לא משוגע." דמבלדור חייך, לילי הסמיקה מבושה.
"כשחושבים על זה, הוגוורטס זה מקום בטוח לשמור על זה," ג'יימס אמר מושך בכתפיו.
"הסיבה שאני מספר לשניכם את זה היא בגלל ששניכם צריכים לשמור שהתלמידים יתרחקו משם. וכמובן, להרחיק משם את חבריכם." את המשפט האחרון דמבלדור אמר בעיקר אל ג'יימס.
"אני ידאג שהם לא יתקרבו לשם," הוא השיב, מחייך.
"עכשיו, אני מציעה ששניכם תלכו ישר לחדר המועדון," פרופסור מקגונגל אמרה, מביטה בהם במעט הבנה, כאילו ידעה משהו. לילי וג'יימס נעמדו, הם בירכו את המורים בלילה טוב ועזבו את החדר. מאותו רגע שלילי וג'יימס עזבו את האולם הגדול, ג'יימס תפס בידה ומשך את לילי לתוך ארון חומרי ניקוי שם החל מנשק אותה בתשוקה רבה, עד שהיא זזה הצידה, מחייכת.
"אנחנו צריכים לחזור. מקגונגל אמרה לנו לחזור ישר אל חדר המועדון. טכנית, אנחנו מפרים את החוקים," לילי דקלמה. ג'יימס הביט בה בהבעה מוזרה.
"ראשית, אם נחזור עכשיו אני לא אוכל לנשק אותך." ג'יימס השיב, מנשק את צווארה. היא צחקקה. "שנית, חוקים נועדו בשביל להפר אותם." הוא עצר, מנשק אותה על שפתיה. "ואם ניתפס, נוכל פשוט לומר שהלכנו... לאיבוד," ג'יימס אמר, מביט אל תוך עיניה בחיוך, והיא החזירה לו מבט.
"פילץ' לא יאמין לזה. אחרי הכול, אנחנו כאן כבר שבע שנים," היא אמרה, מרימה את גבותיה. הוא משך בכתפיו.
"ובכן, אנחנו מדריכים ראשיים ואנחנו יכולים לעשות מה שנרצה. בכל מקרה, אני רוצה להמשיך לנשק אותך," הוא אמר לפני שנישק את לילי במתיקות על שפתיה; היא ויתרה. היא צנחה אל תוך זרועותיו, מנשקת אותו.

לאחר כעשרים דקות הם יצאו מארון המטאטאים. ג'יימס לא היה יותר מידי מאושר; הוא רצה להמשיך לנשק את לילי, אך היא גלגלה את עיניה כלפיו ולקחה את ידו. היא לקחה סיכון גבוה בכך: כל מי שיראה אותה הולכת יד ביד עם אחד מהנערים הנחשקים ביותר בבית ספר ישנא אותה לשארית חייה. היא חייכה לעצמה וחשבה כמה היא ברת מזל שיש לה אותו. כשהם הגיעו לפינה שלפני דיוקן האישה השמנה, היא נעצרה ונישקה את ג'יימס פעם אחרונה לאותו הלילה. לילי נשענה על הקיר והסתכלה אל תוך עיניו.
"לילה טוב, ג'יימס." היא חייכה אליו.
"לילה טוב, ליל." ג'יימס חייך. לילי הביטה בו; בדרך כלל היא הרביצה למי שקרא לה כך, היא חשבה ששמה מספיק קצר מבלי שיקצרו אותו עוד יותר, אך מסיבה כלשהי היא הרגישה שונה כשג'יימס קרא לה כך. היא חייכה ונישקה את ג'יימס פעם נוספת. הם התרחקו אחד מהשנייה ופסעו מסביב לפינה. למזלם הרב הם לא החזיקו ידיים יותר; רמוס עמד שם, מתמזמז עם איזו נערה שאותה לילי זיהתה כלורה דיגורי, השומרת של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. היא הייתה בשכבתה של לילי והן הסתדרו מצוין מכיוון שחלקו חדר. לורה לא בילתה עם לילי וחבריה הרבה כיוון שהיו לה חברים משלה, גם כן מגריפינדור מאותה שנה. לילי לא הכירה אותם טוב כך שלא יכלה לשפוט אותם. ג'יימס ניסה לבלוע צחקוק, אך ללא הצלחה. הוא נכנע וצחק כשלורה ורמוס התרחקו במהירות. לורה הסמיקה בזמן שרמוס האדים מכעס. הם התקרבו אליהם.
"מה לקח לכם כל-כך הרבה זמן?" רמוס שאל.
"הייתה לנו איזושהי עבודה לעשות. מה יש לכם?" היא שאלה, מרימה את גבותיה.
"רק רצינו לוודא שלא ניסית להרוג את ג'יימס." רמוס משך בכתפיו, לילי גלגלה את עיניה. "הסיסמא היא 'אוסקה'. עכשיו, אם תסלחו לי..." רמוס אמר, מרמז להם לעזוב. ג'יימס הנהן, תפס את לילי בזרועה והנחה אותה אל תוך חדר המועדון. רק כשעמדו בתוך חדר המועדון, גילתה לילי שג'יימס עדיין אוחז בידה. לילי חשבה שזהו זמן טוב לזייף מריבה. היא יצרה קשר עין עם ג'יימס שגלגל את עיניו; הוא ידע מה עומד להתרחש. לילי משכה את זרועה מתוך אחיזתו של ג'יימס.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" לילי אמרה בכעס.
"נותן להם קצת פרטיות." ג'יימס משך בכתפיו.
"אני יכולתי לעזוב לבד, אני לא צריכה אותך שתאבטח אותי!" לילי אמרה, מסובבת את גבה אל ג'יימס ומתרחקת. היא הלכה אל עבר חבריה והתיישבה ליד מישל, מניחה את ראשה על בחיקה של חברתה. סיריוס ופיטר, שישבו במרחק כמה מושבים מהן, חייכו כשלילי עשתה זאת. ג'יימס התיישב ליד חבריו.
"אני אוהב את המראה של זה," סיריוס אמר, מרים את גבותיו כלפי מישל ולילי. ג'יימס נענע את ראשו בשעשוע. לילי ומישל נעצו בהם מבט כעוס.
"אל תהיה כל-כך לא בוגר, סיריוס," לילי אמרה. סיריוס רק חייך.
"אז לילי, לא ראיתי אותך ואת ג'ורדן מבלים הרבה על הרכבת היום. הדברים לא הולכים חלק לנסיך ולנסיכה?" סיריוס שאל בטון מלגלג. לילי הביטה בג'יימס לחלקיק שנייה, מסירה את מבטה במהירות. הוא הביט בה בלי שום רגש על פניו, אך היא יכלה לראות את הכאב בעיניו.
"הדברים הולכים בדיוק איך שאני רוצה. אז תעזוב את זה." לילי ירקה לכיוונם.
"הו... צרות בגן-עדן, אה?" סיריוס שאל בהתחכמות, היא התעצבנה.
"סיריוס, תעזוב את זה," ג'יימס אמר בכעס. סיריוס הביט בחברו; הוא ידע מתי ג'יימס כעס, וכעת הוא כעס מאוד, סיריוס ידע לא לחצות את גבולו.
"אני הולכת למיטה." לילי הודיעה ונעמדה, מתרחקת. ג'יימס צפה בה הולכת אל חדרה.

"אם רק הייתה לי הזדמנות איתה..." סיריוס אמר, מביט בחברו. ג'יימס החזיר את ראשו וחפן את ידיו בפניו לאחר היום הארוך שעבר עליו. הוא הסתכל על חברו.
"אני הולך למיטה. זה היה יום ארוך," הוא נעמד וצעד אל חדרו. סיריוס צפה בחברו הולך, ואז הסתכל על מישל וצחק.
"נראה ששנינו נשארנו לבד," הוא אמר, מרים את גבותיו. פרצופה נעשה קר.
"חסר לך שסיפרת משהו למישהו," היא אמרה בבוז.
"אין מה לספר," סיריוס אמר בתמימות. מישל לא השיבה דבר; היא נעמדה והלכה אל חדר השינה שלה.
"לילה טוב, מישל!" סיריוס צעק אל הצד השני של החדר.
"תתאבד!" מישל צעקה בחזרה, סיריוס גיחך לעצמו. למעלה, בחדרי השינה, לילי שכבה על מיטתה, לכודה במחשבות על ג'יימס, לא שומעת את מישל הנכנסת לחדר, בוכה. מישל אטמה במהירות את האזור סביב מיטתה מקול ונרדמה, בוכה אל הכרית.

הפרק הקודם		הפרק הבא