ביקשתם המשך וקיבלתם!
אני שמחה שאתם אוהבים את הסיפור שלי.
הנה הפרק השלישי:
הלכנו אל האגם כדי לשוט בסירות בדיוק כמו שסבא אמר לי שיקרה. הוא גם הזהיר אותי מהדיונון.כל הדרך אני ואשלי לא הפסקנו לדבר על הוגוורסט. מתברר שהיא ממש יודעת על הוגוורסט. ג'ייק ודיוויד בזמן הזה דיברו על קווידיץ' (וגם על כדורגל שזה משחק מוגלגי כלשהו) כשהגענו לשפת האגם האגריד חילק אותנו לרביעיות ופיצל אותי, אשלי, ג'ייק ודיוויד לארבע סירות.די העציב אותי לא להיות עם אף אחד מהם בסירה. בסוף הייתי בסירה עם ילד אחד עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות-תכלת כאלה וצבע עור שזוף שנראה כמו נסיך מהאגדות שכל בחורה תרצה אותו. עם ילדה עם שיער שחור וחלק שנראה כמו הלילה ועיניים ירוקות-אפורות כאלה וצבע עור בהיר כמו של ערפד. היא נראתה כמו מלכת הלילה. והשלישי היה ילד עם שיער חום קצוץ ועיניים חומות שנראה רגיל ליד שני האחרים. התחלנו לשוטת באגם והחלטתי שאני צריכה יותר משלושה חברים. "היי" פתחתי בשיחה ביישנית. הרגשתי ששוב נועצים בי מבטים ולא דווקא מהסירה שלי. זה היה מהסירות האחרות. כל הבנים כמעט הביטו בי וחלק אפילו נפלו למים בגלל זה. הבנות הביטו בי בקנאה או בציפייה להיות חברות שלי. לי בכל אופן זה העיק. "היי" השיבו לי הילד עם השיער הבלונדיני והילדה עם השיער השחור. "קוראים לי רייצ'ל. איך קוראים לכם?" שאלתי אותם. "לי קוראים אנה" ענתה הילדה. "לי קוראים דילן" ענה הילד הבלונדיני. "לי קוראים מייק" ענה בביישנות הילד החום. "תגידי, לא מפריע לך כל המבטים שיש עלייך?" שאלה הילדה בביטחון עצמי רב מידי. "כן קצת. לך זה גם קורה?" שאלתי מסקרנות. "כן. הרבה יותר מלך רוב הסיכויים." ענתה לי בשחצנות מובהקת. "רדי ממנה אן. את לא חייבת לרדת על כל ילד שאת רואה" אמר דילן. "רד ממני די! אתה מעיר לי מהרגע שנולדנו!" ספק אמרה ספק צעקה עליו. נראה שכל תשומת הלב נמשכה אליה והיא, נראתה מאוד מסופקת מזה. היא ממש עשתה פוזות. "אתם אחים?" שאלתי. "כן, תאומים לא זהים. ת'אמת שעדיף לא להיות אחים בכלל" אמר דילן "שתוק די. כאילו אתה לא נהנה מלהיות אח שלי" אמרה בשחצנות מובהקת בלי מסכות בכלל. "לא אני לא!" צעק עליה דילן. הבטתי בחברי החדשים בבקשת עזרה. אשלי שלחה לי "מבט של מקווה שתשרדי" ג'ייק שלח מבט לסירה שהראה לי שהוא רוצה להיות שם איתי. דיוויד הביט מהופנט בי ובאנה וזה היה לי מוזר שככה הוא מגיב לשחצנית הסנובית הזאת. דילן ואנה המשיכו לריב עד שסיימנו את השיט. כשיצאתי הלכתי אל אשלי דיוויד וג'ייק וגיליתי איתם חברים חדשים. לאחת שאשלי פגשה קוראים סוני שהייתה עם שיער חום כהה ועיניים חומות גדולות ואפורות שנראו כמו עיניי זכוכית מדהימות. לשניה שהיא פגשה קראו סוזי והיא הייתה ג'ינג'ית כזאת עם מלא נמשים על הפרצוף ועיניים ירוקות כמו אזמרגד שנראתה ילדה מקסימה ונחמדה במיוחד. ג'ייק ודיוויד הביאו כל אחד חבר אחד. החבר החדש של ג'ייק היה עם שיער שטני ועיניים חומות כהות מאוד. הוא קצת הזכיר לי את אשלי. קראו לו ניק. לזה דיוויד הכיר קרוא צ'ארלס והוא היה כהה עור עם שיער שחור ועיניים חומות נעימות מראה. הכרנו אחד את השני והבנים כרגיל לא האמינו שזאת החברה החדשה שג'ייק ודיוויד הכירו ברכבת. הגענו לאולם הכניסה ופרופסור מקגונגל הציגה את עצמה ואמרה שעכשיו אנחנו צריכים להיכנס לאולם הגדול ולא לעשות פשלות כאלה ואחרות. אז היא הכניסה אותנו לאולם הגדול. הוא נראה הרבה יותר יפה עכשיו עם ילדים בתוכו והכל. זה הזכיר לי את טום. לא ידעתי מה עלה בגורלו אחרי המפגש שהיה לנו כשחזרתי בזמן. ראיתי את סבא שלי בשולחן הסגל מביט בי ובכל שאר התלמידים. כרגיל המבט שלו אמר את הכל. את כל ההזהרות והתקוות והפחדים שלו מזה שנכדתו היחידה מתחילה ללמוד בהוגוורסט. פרופסור מקגונגל הובילה אותנו אל הבמה והביאה את השרפרף עם מצנפת המיון שאיתה אהבתי לדבר כשהייתי במשרד של סבא בביקורים השנתיים שלי. המצנפת שרה את השיר השנתי שלה שהיה יפה אבל די רגיל ושגרתי שדיבר על המיון והמייסדים. אז פרופסור מקגונגל התחילה לקורא בשמות.
בפרק הבא דרמה גודלה הולכת לקרות אז תמשיכו לעקוב!
5 תגובות ואני ממשיכה את הסיפור אל הדרמה הראשונה בסיפור ובטוח שלא האחרונה!
|