תאומות. אבל יותר

ביום הראשון ללימודים, הולי קמה נמרצת ונרגשת.

היא התעוררה, זרקה מעליה את שמיכות הפוך, ורצה למקלחת.

היא התקלחה בזריזות, קלעה כ-6 צמות דקיקות בשערה ואת השאר פיזרה על כתפיה.

היא לבשה את התלבושת האחידה של הוגוורטס, בצבעי ירוק וכסף, אבל לסמל שלה של סלית'רין נוספה מסגרת בצבעי הקשת שסבבה אותו.

היא יצאה אל חדר המועדון, שם חיכו לה שלוש בנות.

"הולי." אמרה אחת מביניהן, בעלת שיער בלונדיני בבקבוקים, עיניים גדולות תכולות ואף קטן, בקיצור ממש נסיכה. "אני קיירה, ואלה מיה ולי." 

"היי, נעים להכיר אתכן," אמרה הולי בחיוך והושיטה את ידה ללחיצה, שלא נענתה.

"אני מבינה שאת חושבת שאת יותר טובה מאיתנו רק בגלל שאת בבית הוריה, אבל זה שיש לך חדר משלך לא הופך אותך ליותר טובה מאיתנו. את לא תפריעי לי להיות התלמידה המצטיינת, את לא תפריעי לי להיות המחפשת של הנבחרת, ובבוא הזמן את גם לא תפריעי לי להיות המדריכה הראשית. כי אני שולטת כאן. את בטריטוריה שלי, וכדאי שלא תפריעי." 

בסיום זה קיירה הניפה את שיערה והלכה משם, ומיה ולי, שנראו זהות אחת לשנייה, יפות אבל לא מספיק בשביל להאפיל על קיירה, צעדו מאחוריה.

"היי," אמר סקורפיוס, שהגיח מאחורה, שיערו הבלונדיני פרוע קלות, והוא נראה חמוד למדי. "מה קרה?" הוא שאל כששם לב שבעיני העופר של הולי עומדות דמעות.

"כלום." היא אמרה, וניגבה את דמעותיה. "זה פשוט שאני מרגישה כאילו אף אחד לא רוצה לא להיות חבר שלי בזמן האחרון. האחיות התאומות שלי כועסות עליי, ונראה שכל הבנות בשכבה שלנו לא מחבבות אותי במיוחד, כי הן כבר טרחו לאיים עלי…" היא אמרה והדמעות שבו לעיניה.

"היי, הולי. הכול יהיה בסדר." הוא אמר וחבק את כתפה. "יהיה בסדר."

היא הנהנה, בעיקר לעצמה, והרימה את ראשה. "הכול יהיה בסדר." 

היא צעדה החוצה והלכה אל השיעור הראשון שלה באותו יום.

~בארוחת הצהריים~

"היי, סקורפיו. חשבתי על משהו." היא אמרה בעודה נוגסת בתפוח עץ. "למה בעצם אנחנו לא יכולים לשבת עם ילדים משאר הבתים?" 

"כי זו תחרות. את מתחברת רק עם ילדים מהבית שלך…" הוא הפסיק באמצע. "יש בזה משהו."

"היי, ג'יימס!" הולי נעמדה וקראה לעבר שולחן גריפינדור. 

האולם השתתק.

"רוצה לבוא לשבת איתנו?" היא הרימה את קולה.

ג'יימס הסמיק, והנהן. "בטח!" 

הוא לקח את ארוחת הצהריים שלו ורץ לעבר שולחן סלית'רין, אך בדרך חסמו אותו.

"ג'יימס! מה אתה עושה?" קראו נערים שככל הנראה היו קרובי משפחה או חברים שלו.

"הולך לשבת עם חברים שלי." 

"חברים מסלית'רין?" הם נחרו בבוז.

"כן, פרד, חברים מסלית'רין." הוא עקף אותם והתיישב ליד הולי וסקורפיו, חולצה אדומה בין רבות ירוקות.

בכל השולחנות התחילו התלחשויות, עד שחולצה אדומה אחת קמה.

"היי! אתם! כן, אתם! שקט. אני חושבת שזה מדהים שלהולי היה את האומץ להזמין את ג'יימס ושלג'יימס היה את האומץ לבוא. זה שאנחנו בבתים שונים לא אומר שאסור לנו להיות חברים! להפך. אנחנו צריכים להיות חברים! מה, מה הרעיון בלהיות חבר רק של מי שדומה לנו? איפה העניין? אני בעד שכל הבתים יתחילו לחשוב קצת מחוץ לקופסה ויבינו שזה שיש לנו תכונה בולטת מסוימת לא אומר שאנחנו חייבים להתחבר רק עם מי שיש לי אותה תכונה!" הנערה התיישבה ליד הולי וחיבקה אותה. 

"היי, סיס." 

הולי פערה את פיה אל מול לוסי.

"לוסי, אני…" אבל היא לא הספיקה לסיים.

פתאום נערה אחת מהפלפאף קמה והתיישבה ברייבינקלו. 

וקבוצת נערים מסלית'רין קמה ועברה לשולחן האדום.

וקבוצה מעורבבת מכל הבתים החלו לדחוף את השולחנות הצידה, ולהתיישב בקבוצות מגובשות וצבעוניות על הרצפה.

"וואו, זה… וואו. רק רציתי לשאול את ג'יימס איך היה לו היום!" צחקה הולי.

פתאום הסתערו על הולי ולוסי שלוש נערות, מחבקות אותן. 

"הולי, אנחנו כל כך מצטערות! היינו ממש מגעילות. ג'יימס, רוז, טדי, סקורפיו… זה לא היה יפה מצידנו להניח עליכם דברים סתם בלי סיבה. אנחנו מתנצלות ומקוות שתסלחו לנו." אמרה בת'.

רוז חיבקה את בת', וצחקה.

"כמובן שאנחנו סולחים לכן!"

וכך הקבוצה המעורבבת של צבעי אדום, ירוק, צהוב וכחול צעדה לה מגובשת אל היציאה.

~~~~

אני יודעת שיצא לי קצר וקצת חסר משמעות אבל יהיו פרקים טובים יותר, פרק הבא או אולי עוד שניים אני עוברת לשנה הרביעית או החמישית, כי אין לי הרבה מה לעשות עם השנה הראשונה, אני רוצה להכניס רומנטיקה וקחו בחשבון שהדירוג יעלה כנראה.

לא מוגזם אבל כנראה יהיה נשיקות וקללות ברמה גבוהה בהרבה, וגם הפיק יהפוך להיות יותר רומנטי וכו'. 

בבקשה תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא