האחים פוטר

נראה שהאגריד שכח להגיד להם משהו שצריך לעשות, כמו לנקוש על הלבנה השלישית משמאל כדי לעבור לסימטת דיאגון.

הארי תהה אם כדאי לו להוציא את השרביט ולהתחיל להקיש על מכונת הכרטיסים בין רציפים תשע ועשר.

באותו רגע עברה מאחוריהם קבוצה של אנשים, הם הצליחו לקלוט כמה מהמילים שהם אמרו.

"- הכל מלא מוגלגים, כמובן -"

הם הסתובבו בבת אחת. הדוברת הייתה אישה שמנמנה שדיברה אל ארבעה ילדים, כולם עם שיער ג'ינג'י בוער.

כל אחד מהם גילגל מזוודה כמו זו של הארי וסופי - והיה להם ינשוף

בלב הולם הם גילגלו את העגלה שלהם בעיקבות הקבוצה. הם נעצרו 

וגם סופי והארי, קרוב מספיק כדי לשמוע מה הם אומרים "מה מספר הרציף אמרנו?" אמרה האישה השמנמנה

"תשע ושלושה רבעים" צייצה ילדה קטנה גם ג'ינג'ית "אמא גם אני רוצה ללכת!" היא המשיכה "את עוד לא מספיק גדולה ג'יני. שקט בבקשה.

טוב, פרסי אתה ראשון" מי שנראה כמו הגדול בילדים צעד לעבר הרציפים והארי וסופי נזהרו מאוד שלא למצמץ את רגע המעבר-

אבל בדיוק כשהילד הגיע למחיצה, קבוצת תיירים גדולה הגיעה בבת אחת והסתירה אותו, ועד שפינו משם את התרמיל האחרון,

הילד כבר נעלם."פרד, עכשיו אתה," אמרה האישה השמנמנה

"אני לא פרד, אני ג'ורג'," אמר הילד "באמת אישה1 את קוראת לעצמך אימא שלנו? את לא רואה שאני ג'ורג?"

"סליחה ג'ורג' מתוק" היא אמרה

"סתם עבדתי עליך, אני פרד" אמר הילד ויצא לדרך. אחיו התאום קרא אחריו שיזדרז, וכנראה שכך עשה, כי תוך שניה הוא נעלם- אבל איך?

ועכשיו האח השלישי התקדם בזריזות לעבר מחסום הכרטיסים - הוא כמעט הגיע לשם- ואז לפתע פתאום, הוא פשוט לא היה שם.

לא נותרה להם ברירה

"סלחי לי," אמרה סופי לאשה השמנמנה

"שלום חמודה," היא ענתה. "פעם ראשונה שלך בהוגוורטס? גם רון חדדש שם."

היא הצביעה על האחרון והצעיר שבבניה. הוא היה גבוה, רזה וגמלוני, עם נמשים, כפות ידיים וכפות רגליים גדולות ואף ארוך.

"כן, אני ואחי" היא הצביעה על הארי שעמד לידה "העניין הוא- העניין הוא שאנחנו לא יודעים איך ל..."

"איך עלות על הרציף?" היא שאלה בנועם וסופי הנהנה בראשה 

"אל דאגה," היא אמרה "כל מה שצריך לעשות זה ללכת ישר לתוך המחסום שבין הרציפים תשע ועשר.

אל תהססו ואל תפחדו, כי אחרת תתנגשו בו. זה חשוב מאוד. עדיף לעשות את זה בריצה קלה אם אתם קצת מתרגשים. לכו, לכו עכשיו, לפני רון

"אממ - בסדר" אמר הארי\

נקודת מבט סופי

סובבתי את העגלה וראיתי את המחסום. המחסום נראה מוצק מאוד לפתע.

התחלתי ללכת לקראת המחסום. אנשים נתקלו בי בדרך לרציפים תשע ועשר.

הלכתי מהר יותר. אני מרגישה שאני הולכת להתנגש במכונת כרטיסים,ואז זאת תיהיה הפדיחה הכי גדולה בחיים שלי!

נשענתי על העגלה, פתחתי בריצה - המחסום הולך ומתקרב - אני לא יכולה לעצור - העגלה שלי יצאה משליטה - הייתי איזה שלושים סנטימטר מהמחסום - 

עצמתי את עיני והתכוננתי להתנגשות - היא לא הגיעה... אז המשכתי לרוץ... פקחתי את עיני.

קטר בצבע שני עמד סמוך לרציף הומה אדם. שלט מעל אמר אקספרס להוגוורטס, יוצא בשעה 11.00. הבטתי לאחור וראיתי שער ברזל שממנו יוצא הארי עכשיו בדיוק איפה שהייתה מכונת הכרטיסים.

השער נשא את המילים רציף תשע ושלושה רבעים. עשיתי את זה.

הפרק הקודם