זוויות שונות

"רוצה לרוץ מפה איתי?" 

עיניו של דראקו מאלפוי נצצו כשהביט בעיניה של הרמיוני, וחיוכו התרחב. 

אך עיניה של הרמיוני קדרו. 

"זה אפשרי!" אמר דראקו בקול רם יותר, "הכל אפשרי אם אנחנו רוצים!" 

אך דמעות עלו בעיניה של הרמיוני. 

דראקו הביט בה וחיוכו נמוג. 

"אני אוהבת אותך," אמרה הרמוני, "אבל אני לא יכולה."

דראקו הביט בה והרגיש משהו נשבר בתוכו. הוא לא האמין. 

בעיניה של הרמיוני היו דמעות, והוא הרגיש כאילו גם הוא עומד לבכות. 

הוא אהב את הרמיוני בכל ליבו. 

הוא אהב אותה מהרגע הראשון שראה אותה. בשנה הראשונה בהוגוורטס. 

הוא תמיד פחד שהיא לא תחזיר לו אהבה, למרות שלא הראה לה אהבה. 

וכשהיא הופיעה פתאום, זו הייתה ההזדמנות שלו. אבל עכשיו - 

הרמיוני הביטה בו, עיניה מלאות דמעות, ובלי מילים, הוא ידע, שכעת היא תחזור לרון וויזלי. הפחד הגדול שלו. 

הוא הרגיש דמעות עולות בגרונו. הוא חייב לעצור אותן! דראקו מאלפוי לא יכול לבכות!

הרמיוני הניחה יד על כתפו, נישקה אותו נשיקה אחרונה ויצאה. 

דראקו ישב והשעין את ראשו על ידו, הדמעות היו חזקות ממנו. ליבו נשבר. תמיד הוא אהב את הרמיוני, היה לוטש בה עיניים בסתר, אבל כעת אין סיכוי. זה נגמר. 

כל נשיקה עם הרמיוני הייתה בשבילו משהו שהוא לא יכל נגדו: כל רגשותיו היו נכנסים לנשיקות איתה. 

השמחה שהסבה לו כשהחזירה לו אהבה הייתה גדולה מנשוא. 

הוא כיסה את עיניו בידו: הוא בכה.

ממש בכה. 

הפעם האחרונה שבכה הייתה בשנתו השישית, כשפחד. 

כעת, ליבו נשבר. 

הוא הביט אל הדלת שבה יצאה הרמיוני, וידע, שהיא לא תשוב לעולם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא