הנשף

היא השתפכה עליו. היא פאקינג השתפכה עליו, הזונה הזאת. אני... היא פשוט בלתי נסבלת. בלתי נסבלת! ברצינות! היא פשוט סיפרה לו את כל מה שקרה אתמול בלילה אחרי שהגענו. והיא סיפרה לו שהיא פגועה. למעשה, היא מספרת לו את זה ממש עכשיו. בארוחת הבוקר.

אבל משהו קרה אחרי שאני ולילית׳ רבנו. הו, כן. משהו די רציני.

.......

"היי, רוז," זה מאלפוי. הוא מחייך אליי ואני מחייכת אליו.

"היי, בלונדי." 

"אז... אה... את יודעת ש... היי, בסופו של דבר שכנעתי אותך... את יודעת, להישען עליי."

לא. לא, אתה לא. אני חשבתי על זה לגמרי לבד, חתיכת חחתיך שכמ - רוזלין, תסתמי את הפה שלך תכף ומיד!

"כ-כן, נכון." אני מגמגמת ומסמיקה.

"היה די כיף היום."

"נראה לי שאני ואתה מפרשים כיף אחרת לגמרי." אני מחייכת.

טוב, זה היה רציני.

"לילה טוב." אומר מאלפוי אני מחייכת והולכת לחדרי.

.......

"היא פשוט התנפלה עליי," אומרת לילית׳. "אני לא יודעת מה לעזאזל עבר עליה!"

טוב, את לא צריכה לצעוק! גם אני יודעת לעשות את זה, את יודעת! 

"לילית׳, הירעי, " אומר מאלפוי. "הכל בסדר. את רוצה שאדבר איתה?" הוא שואל בגלגול עיניים.

"כן." היא עונה בילדותיות. אני ממהרת לחזור לחדרי לפני שאתפס.

"היי, רוז," אומר מאלפוי, בעודי יושבת על המיטה.

"היי, בלונדי."

"אנחנו צריכים לדבר."

הפרק הקודם		הפרק הבא