זוויות שונות

דראקו, הרמיוני ונרקיסה עמדו מול לוציוס בשרביטים שלופים, בעוד ללוציוס אין שרביט; שרביטו היה בידו של דראקו. 

ידה של הרמיוני רעדה, ודמעות זלגו חרשית על פניה. 

דראקו חשק את שיניו בזעם. אביו כבר נמאס עליו!

רק נרקיסה נראתה שלווה משום-מה. 

"גם אם תהרגו אותי," נהם לוציוס בקול שקט, פוסע פסיעה אחורה, "יש לי הורוקרוקסים, נכון? לא תוכלו להרוג אותי."

הכעס גאה בדראקו. הוא הרים את שרביטו: לא איכפת לו שזהו אביו. 

"קרושיו!"

עיניו של לוציוס התרחבו בהפתעה רגע לפני שהוא נפל בצעקות על הארץ. 

דראקו הביט אל הרמיוני; דמעות עדין זלגו על פניה. 

נרקיסה הרימה את שרביטה אל לוציוס השוכב בכאב על הריצפה. 

"איפה ההורוקרוקסים?"

"ולמה שאגיד לך, אשה טיפשה שכמותך?" נהם לוציוס. 

"קרושיו!" אמרה נרקיסה. 

לוציוס צעק, אבל אז נעמד וחטף במהירות את שרביטו של דראקו. 

אבל הרמיוני פעלה מהר: לוציוס לא הספיק להשחיל מילה והיא צעקה, "שתק!"

לוציוס נפל אחורה. 

"גברת גריינג'ר, בתוך האוהל יש את התיק שלי, יש בפנים בקבוקון וריטסריום, הביאי אותו! אני הבאתי אחד כזה מההתחלה. הצתיידתי היטב," אמרה נרקיסה, שמץ גאווה בקולה. 

הרמיוני הנהנה וכנסה לאוהל. 

"דראקו," אמרה נרקיסה. "אתה אוהב אותה?"

דראקו ידע שהוא אוהב את הרמיוני בכל ליבו. אף שפעם שנא אותה. הוא משוגע אריה. הוא ידע שגם היא אוהבת אותו.

"כן."

נרקיסה הידקה את שפתיה. 

"תיזהר שהיא לא תאכזב אותך," אמרה בשקט. 

דראקו הביט בה.

"מה?! תאכזב אותי?"

נרקיסה הניחה יד על כתפו. 

"היא ואתה - "

אבל בדיוק אז הרמיוני יצאה, הוריטסרום בידה. 

"תודה," אמרה נרקיסה, לקחה את השיקוי ושפכה לפיו הפתוח-למחצה של לוציוס המשותק, ושיחררה את לוציוס מהשיתוק. 

הבעתו של לוציוס הייתה חלולה.

"האם ההורוקרוקסים נמצאים בסביבה?" פנתה נרקיסה. 

"כן," ענה לוציוס בהבעה לא ממוקדת ובקול חלול. 

"איפה? הגד את המיקום המדויק!" אמרה נרקיסה בקול רם. 

"בתוך האוהל, יש כספת המוגנת בלחשים שלי, והם בפנים, בחדר שלי, עמוק בארון, שגם הוא מוסווה בלחשים."

"ואיך מתירים את הלחשים ההם?"

לוציוס נקב בשמות של לחשים אחרים המתירים אטת לחשי-ההסוואה שעשה. 

נרקיסה נכנסה במהירות לאוהל, והרמיוני ודראקו נכנסו אחריה.

ההתרגשות בערה בדראקו: אולי עכשיו, אחרי כל המסע הזה יעשו לזה סוף?

נרקיסה ניגשה לארון, התירה אל לחשי-ההסוואה, פתחה את הכספת בלחשים ושרשרת, צמיד זהב והאות S מזהב טהור ניגלו אליהם. 

"מעולה" מלמלה נרקיסה בהתרגשות. 

"הורוקרוקסים!" ציצה הרמיוני. "איך - איך לנו משהו שמשמיד - "

נרקיסה גלגלה עינים. 

"מיס גריינג'ר, נדמה לך שלא חשבתי על זה? אמרתי לך שאני מצויידת בכל הדברים הנחוציום. חכו פה - " היא יצאה מהחדר. 

דראקו הביט בהרמיוני וחייך. אבל למה התכוונה אימו מקודם? למה שהרמיוני תאכזב אותו? 

הרמיוני הניחה את ידיה על כתיפיו של דראקו וחייכה גם היא. 

"אני אוהבת אותך, דראקו," היא לחשה.

"גם אני, ואת יודעת את זה," לחש דראקו בחזרה, הניח את ידיו על מותניה ונישק אותה. 

שפתיה היו רכות יותר מאי-פעם ומגעה רך. שפתיו התעמקו בשפתיה, ולשוניהם התנגשו בפיהם - 

"חזרתי."

נרקיסה עמדה בחדר עם שיני בסיליסק. 

הרמיוני ודראקו התנתקו מהר. 

"אה, יופי," אמר דראקו בעינייניות. 

"מאיפה השגת שיני בסיליסק, גברת מאלפוי?" שאלה הרמיוני.

"אה, כן... בלחש זימון," אמרה נרקיסה בקלילות. "מהוגוורטס," הוסיפה.

"אבל אני ורון - אה לא, נשארו כמה," אמרה הרמיוני במהירות, ולא גמרה את המשפט.

דראקו רצה שהרמיוני בחיים לא תגיד 'רון'.

"טוב, אני מתחילה," אמרה נרקיסה.

היא הרימה את השן ותקעה בשרשרת.

יצאה מהשרשרת מין צווחה עמומה, והיא התנפצה. 

ההתרגשות של דראקו הגברה. אביו אפילו לא הצלח להגיע לשילטון בסוף!

"דראקו, רוצה את העונג?" שאלה נרקיסה. 

"לא, זה בסדר," אמר דראקו במהרות. משום מה, הוא מעט פחד להשמיד הורוקרוקס. 

"טוב, אני אעשה את כולם," אמרה נרקיסה.

היא תקעה שוב את השן בצמיד זהב, והוא התנפץ לאבק-זהב. 

היא המשיכה כך עם האות S המוזהבת וזהו. 

אין הורוקרוקסים. 

"מה נעשה עכשיו?" שאלה נרקיסה. 

התשובה הייתה ברורה: או להרוג את לוציוס, או להסגיר אותו למשרד הקסמים. 

"אני חושב - ש..."

הרמיוני קפצה:

"המעצר לא משפיע על לוציוס, כפי שנוכחנו לדעת; ואולי הוא יצליח גם לברוח ממאסר אם נסגיר אותו. אז מה  יותר בטוח - "

"נהרוג!" קבעה נרקיסה בהתרגשות. "זה גם מגיע לו, אחרי כל האנשים שהרג."

דראקו בלע רוק וליבו פעם בחוזקה: כמה קל זה לראות את אביך מת לנגד עיניך?

הם יצאו החוצה, ונעמדו מול לוציוס, שהשפעת הוריטסרום עדין חלה עליו. 

"דראקו, רוצה?" שאלה נרקיסה. 

"אני - "

"הכבוד כולו שלך," נרקיסה הורתה לו עם היד על שרביטו. 

הרמיוני הביטה בו בדאגה. 

רוצח.

רוצח את אביו בדם קר.

הוא שלף את שרביטו. 

חזהו געש. 

"אני - א - "

קולו גווע.

הוא חייב לעשת את זה. 

פחדן. 

רוצח. 

שתי המילים התמזגו. 

מה יותר טוב להיות? פחדן או רוצח?

נרקיסה הזיזה את דראקו בקוצר-רוח. 

"אני אעשה את זה."

היא הרימה את שרביטה. 

דראקו הפנה לה גב, בדיוק כששמע את הקללה יוצאת מפיה.

ליבו פעם. 

פחדן. 

רוצח. 

הוא לא יכל להביט את הגופה של אביו. לא יכל. 

הוא עדין אבא שלו. לא משנה מה הוא עשה. 

התברר שכשמתי שלוציוס מאלפוי מת, הלחשים המגינים על האוהל התפוגגו, ואנשי משרד הקמים הגיעו וביקשו את הסיפור המלא. 

דראקו ישב בחדרו בזמן שהרמיוני ונרקיסה דיברו והראו לאנשי משרד הקסמים את הראיות (כגון, המכתב ששלח לוציוס לדראקו, ההורוקרוקסים השבורים, והדף שג'ורג' גב מלוציוס). 

ואז, באמצע שמשרד הקסמים חוקר את העיניין, באה הרמיוני והתיישבה ליד בדראקו בחדר. 

"הכל בסדר?" היא שאלה.

דראקו הנהן. 

הוא עדין לא שכח את דברי אימו... למה היא התכוונה?!

"לא, אתה לא בסדר," קבעה הרמיוני.

"גם אני לא הייתי בסדר אם אבי היה נרצח מולי."

דראקו הביט בה. 

היא מבינה אותו. 

הוא נישק אותה שוב, בפעם השנייה באותו היום, וידע, שעכשיו הזמן לחזור הביתה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא