זוויות שונות

שלווה. 

סוף-סוף. 

ג'ורג' ראה הבזק אור ירוק, ובשנייה הבין שזה מה שהוא רוצה. שלווה. לא עוד יגון, מלחמות, כעס, עצב וכל הרגשות הרעות - 

רק שלווה. 

אהבה. 

שימחה...

הוא מת. 

אבל זה מה שרצה מאז שפרד מת. 

הוא רוצה להתאחד עם פרד, ולעזוב את כולם. 

פרד זה הכל בשבילו.

עכשיו, הוא לא יצטער יותר לעולם. 

סוף-סוף יש לו שלווה.

למה אנשים כל כך מפחדים מהמוות? 

הוא לא מפחיד.

מוות זה עולם מקביל, שבו יש רק שלווה. בלי גוף. בלי קליפה שעוטפת את הנשמה. 

רק נשמה. 

מעשים. 

מחשבות. 

רגשות. 

ג'ורג' ידע לפתע, שטוב לו, וטוב לפרד. 

הוא יראה אותו, והם יהיו ביחד לנצח. 

המוות לא הפריד ביניהם. 

רק הידק את הקשר ביניהם.

כי כעת, 

הם יהיו לנצח יחד, במות. 

בחיים, אפשר להיפרד, במוות לא. יש לך רק זה את זה. 

את האהובים שלך. 

ג'ורג' הרגיש בושה על כך שרצה להחזיר את פרד, כי לפרד טוב. פרד ידע שג'ורג' יבוא. 

ג'ורג' היה שמח, ונינוח, אף שידע שאימו תחווה עכשיו צער רב. 

כשהוא נשאר בחיים, לפחות נשאר לה במקום 2, 1. ועכשיו, לא נשאר לה מהתאומים האהובים שלה כלום.

הם עזבו. 

לתמיד. 

ולא ישובו לעולם. 

המעשים שלהם והזיכרונות של האנשים מהם - 

זה מה שנשאר מהם. 

צחוק שכבר גווע על השפתיים. 

חכמת חיים. 

אומץ. 

חברות. 

נאמנות. 

ועצב. 

הפרק הקודם		הפרק הבא