הנשף

משחק הקווידיץ' הראשון שלהם לאותה שנה, נגד סלית'רין, נדחה בגלל החופשה וחג מולד, והיה אמור להתקיים בשבת הקרובה. הארי, בתור קפטן הקבוצה, קבע אימון לכל יום השבוע. הם חייבים לנצח.

"אנחנו הקבוצה הכי טובה בבית הספר," אמר הארי לקבוצה לפני שהם התחילו את האימון האחרון לפני המשחק מחר. "אנחנו נכסח להם את הצורה. יש לנו שומר ענק-" הוא הצביע על רון- "-שתי חובטים שאין כמוהם-" הוא הצביע על פיקס וקוט- "-יש לנו שתי רודפות מעולות-" הוא הצביע על דמלזה ועל הרודפת החדשה, אמה ברג'ינס-"ועוד רודפת אחת מושלמת יותר מכל בחורה בעולם," הוא הצביע על ג'יני, והיא צחקה. "אנחנו נעשה את זה!"

הם יצאו אל המגרש המואר באור החלקי של השקיעה. הם התחילו לעבוד. בזמן שהארי חיפש את הסניץ', הוא הרגיש נשיקה מודבקת על לחיו, ואז הרים את ראשו וראה שיער ג'ינג'י ארוך מתרחק בטיסה עם הקואפל בידיים לעבר החישוקים. ג'יני קלעה.

"כל הכבוד, רודפת!" הוא צעק לקצה השני של המגרש. ג'יני חייכה אליו ותפסה את הקואפל שמסרה אליה דמלזה. הארי חייב להודות, שהוא פחות מתרכז באימונים השנה, מאז שהוא וג'יני נהיו חברים שוב והתארסו. שאר השחקנים גלגלו עיניים בכל פעם שהארי זרק הערה על הרודפת המצויינת שתוביל אותם לניצחון.

הוא קרע את הריכוז שלו מהמחשבות והתרכז שוב באימון, ובדיוק ראה משהו זהוב צונח למטה במהירות עצומה. הארי טס וצלל; הוא הושיט את ידו, הוא היה חמישה מטרים מהסניץ'- שני מטרים- מטר- תפס. הוא פנה עם המטאטא למעלה, מרים את הסניץ' מעל לראשו- 

-רגע, סניץ'?

הארי הסתכל בין אצבעותיו וראה שלא את הסניץ' הוא תפס, אלא טבעת זהב שחרוט עליה 'ג'יני'. 

"סליחה, הארי!" צעקה לו ג'יני והתקרבה אליו. "הטבעת כנראה החליקה לי מהאצבע כשמסרתי את הקואפל לאמה!"

הארי צחק וענד את הטבעת על אצבעה של ג'יני. היא נישקה אותו חפוזות על שפתיו וחזרה לאימון. הארי המשיך לחפש את הסניץ'.

כעבור חצי שעה, הם נחתו.

"כל הכבוד, כולם. אנחנו נאכל את סלית'רין חיים!" הוא עודד אותם. השחקנים פשטו את מדי הקווידיץ' שלהם וחזרו לעבר הטירה.

"הארי, אתה יכול לפתוח לי את הרוכסן של המדים מאחורה?" שאלה אותו ג'יני.

"בטח," אמר הארי ופתח לה את הרוכסן. ג'יני פשטה את המדים שלה, הרכיבה את הנימבוס 2000 על כתפה, הארי לקח את אש המחץ שלו והתקדם עם ג'יני לכיוון מחסן המטאטאים. הם הגיעו לשם, איחסנו את מטאטאיהם ואז הארי אמר: "את רודפת מעולה, ג'יני. אנחנו הולכים לנצח. אני  מרגיש את זה."

ג'יני הסתובבה, משכה אותו אליו ונישקה אותו. הארי נישק אותה בחזרה, והם שקעו ונמרחו אחד על השני לגמרי, עד שהשעון של הארי ציפצף והודיע שהשעה שמונה.

"צריכים ללכת לאכול," הוא אמר. "אבל נוכל להמשיך בפעם אחרת." ג'יני התגלגלה מצחוק.

הוא תפס בידה והם התקדמו לעבר הטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא