זוויות שונות

ג'ורג' וויזלי לא ציפה שיבינו אותו. 

הוא ראה את מאלפוי בחצר שלהם, וכעס הציף אותו: הוא אחד מאוכלי-המוות. פרד... בגללם הוא נהרג...

אז הוא פשוט כלא אותו, ואז ראה מה מאלפוי מתכנן והתגבשה בראשו תכנית:

להרחיק את מאלפוי מההורוקרוקסים, לגרור אותו למצוא את אוצאות-המוות ואז ימצאו את אבן-האוב והוא יחזיר את פרד! מה שיקרה אחר כך - טוב, סביר להניח שיעצור את מאלפוי. אבל פרד הוא בעדיפות ראשונה.

הוא לא הכיר את עצמו מאז מותו של פרד. 

הוא לא היה הנער הצוחק, העליז והבדחן והקליל. הוא היה בן אדם אחר:

עצבני, עצוב ומדוכדך. לא היה איכפת לו מכלום, הוא היה יושב בבית ולא עושה כלום, וצועק על כולם. אימו הייתה בוכה לו, שיחזור להיות מה שהיה, שלא יהיה כזה עצבני... אבל הוא רק היה מחזיר לה מבט אטום, וממשיך כאילו כלום. בני הבית ניסו ללא הצלחה לנחמו, להצחיק אותו, ולדבר איתו מלב אל לב, אך אוזניו היו אטומות, הוא היה מסתגר בעצמו וחושב על פרד. אף אחד לא יבין אותו! לעולם! הוא היה יודע, בליבו, מה הוא עושה ושזה לא מוצדק להתנהג ככה לכולם, אך באותם רגעים לא היה איכפת לו. הוא היה שבור. עצוב מדי. 

כעת, הוא ניסה לחזור לעצמו רק מתי שהוא בתוך התכנית. 

הוא ניסה לשלהב את הרמיוני בתכניתו. אבל הרמיוני רק אמרה לו:

"ג'ורג', עזוב את זה! טוב לפרד, אני בטוחה."

טוב, מה היא מבינה. הוא יעשה את זה בעצמו. לבד. 

הוא רק רצה שהמוות לא יפריד בינו לבין פרד כל כך מהר, הוא רצה, לפתע, להביס את המוות, לחזיר מישהו מהמוות עצמו, להראות לכולם ששום דבר לא ייקח ממנו את פרד: אפילו לא דבר עצמתי כמו המוות! שום דבר!

דראקו ישב לבדו בחדר, ושקע במחשבות.

כמובן שאביו תהה כיצד השתחררו מהחבלים, והם נאלצו לספר לו, הוא כעס, אבל לא עשה משהו מיוחד בנידון. 

דראקו שקע במחשבות על הוויזלי שהגיע. על מה שאמר להרמיוני.

הוא רוצה להחזיר את אחיו מהמתים. 

דראקו הרגיש רע עם זה. 

מה הוא שונה ממי שהרג את התאום הוויזלי השני? גם הוא קרע משפחות. גם אם הוא לא אמר את הלחש בעצמו; אנשים נרצחו לו מול העיניים, ולא היה לו האומץ להגן עליהם. 

דראקו כבר שקע במחשבות האלה מאות פעמים, אבל לא יכל להוציא אותם מהראש שלו. 

המוות. 

רק אומרים לחש פשוט אחד, מכוונים את השרביט - 

וזהו. 

גזלת ממישהו את נשמתו. את חייו. אתה לא יכול לדעת מה עוד גזלת ממנו, מה היה עתיד לקרות בהמשך חייו.

כל כך קל, כל כך פשוט... להרוג. 

מוות.

מילה כל כך חזקה, עצמתית, ועם זאת...

פשוטה....

הפרק הקודם		הפרק הבא