הנשף

הארי וג'יני נכנסו לאולם הגדול.

כוו-לם הסתכלו עליהם. ללא יוצא מן הכלל. גם המורים.

אי אפשר היה לזהות את האולם; כולו היה-

"ורוד?!" שאלה ג'יני בתדהמה. "מה הקשר ורוד?"

אבל האולם לא היה סתם ורוד; בכל מקום היו תמונות של הארי וג'יני, שהביכו את הארי מאוד; כי התמונות, כמו בעולם הקוסמים, נעו, אז זאת לא היתה סתם תמונה. אם זאת היתה תמונה מוגלגית, אז זה היה ננעל כל הזמן על אותה תמונה וזה היה פחות מביך, אבל בעולם הקוסמים ראו לדוגמא תמונה של הארי וג'יני מחזיקים ידיים- אז התמונה זזה וזה היה נראה יותר מוחשי. תדמיינו תמונה שלהם מתנשקים- בתמונה של קוסמים ראו ממש את תנועות השפתיים שלהם.

הארי רצה להיקבר באדמה.

"הפתעה!!" צרח כל בית הספר. קונפטי נזרק עליהם מכל עבר. ג'יני נהנתה מעצמה, אבל הארי היה סמוק ברמה. הוא היה רגיש יותר ממה שדמיין לדברים כאלה; הוא גילה שהוא מסמיק ה-מוון(לפי התמונות שהרמיוני צילמה).

הארי וג'יני ניסו לפלס דרך בין המברכים ולהגיע אל מקומותיהם בשולחן של גריפינדור. כשהגיעו, ותאמינו שזה היה ממש קשה, הם התיישבו מול רון והרמיוני.

"למה כל בית הספר עושה מזה כזה עניין?" שאל הארי. "אף פעם לא התארס פה מישהו מזמן הלימודים?"

"לא," אמרה הרמיוני בפשטות. "קראתי על זה ב-"

"תולדות הוגוורטס." השלים אותה רון.

"כן, נו." היא אמרה בחיוך. "בכל אופן, אני חושבת שעושים מזה כזה עניין גם כי זאת פעם ראשונה שזה קורה וגם כי, נו, זה אתה, הארי."

"אתה לא נהנה מזה?" שאלה אותו ג'יני.

"אה, כן- כלומר, קצת, ממש קצת, כי- טוב, זה מאוד מביך," הוא אמר. ג'יני חייכה אליו.

"רוצה להתאוורר?" היא אמרה לו.

"משווע," הוא אמר. ג'יני תפסה בידו והם חמקו בשקט האולם, וזה לא היה קל. הם יצאו אל האוויר הצח בחוץ.

"אהה..." אמר הארי בתענוג. "קצת שקט."

"ש-לום!" נשמע קול חזק מאחוריהם והארי וג'יני קפצו.

זאת הייתה ריטה סקיטר.

"או, שלום, הארי! מה דעתך לבוא עם החברה המתוקה שלך לראיון קצר לנביא היומי?"

"אה- אני..." הוא גמגם. הוא רצה ללכת לבקר את האגריד. "אני מצטער, לא עכשיו."

"המ, חבל. אבל אולי תקבע איתי למאוחר יותר? מה דעתך על השעה חמש?"

הארי הבין שאם הוא לא יסכים הוא לא יצליח להפטר ממנה.

"בסדר, קבענו," הוא אמר. "נתראה."

הוא וג'יני הלכו לכיוון ביתו של האגריד. הם הגיעו ודפקו בדלת.

"רק רגע!" נשמע קולו של האגריד מבפנים. נשמעה גרירת חפצים, ואז נפתחה הדלת והאגריד הופיע בפתח.

"הארי!" הוא קרא בקול רועם וחיבק אותו חיבוק מוחץ עצמות במיוחד. "מזל טוב גדול לך! אתה לא יודע כמה אני שמח, איזה יופי! ועוד עם ג'יני וויזלי!" הוא שיחרר את הארי וחיבק את ג'יני.

"תודה, האגריד." אמר הארי בחיוך.

"אז מה, אתם פה נהניתם בחופשה שלכם?"

"מאוד," אמרה ג'יני, והם סיפרו להאגריד הכל- מה הם עשו, ההצעת נישואים, התחרות והוויכוח שלהם עם רון והרמיוני.

הארי שמח מאוד. לא רק בגלל שהוא התארס סוף סוף עם אהובת ליבו- אלא בגלל שתמיד, הדבר שהכי שימח אותו זה לראות את האגריד שמח.

והנה הוא עשה זאת שוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא