זוויות שונות

דראקו, הרמיוני ונרקיסה התקדמו לעבר בית הוויזלים. הם הגיעו לחצר, ולא ראו משהו חריג. 

"הרמיוני," לחש דראקו, "תדפקי אצלם, תשאלי אם הוא היה אצלם!"

"לא!" אמרה הרמיוני. "רון שם!"

"אז מה? מצידי תני לו בעיטה! תדפקי כבר! אני ואמא שלי נתחבא מאחורי השיח." הוא הצביע על שיח גדול שהיה שם, ולא הבין למה לעזאזל כל כך קשה להרמיוני לדפוק ולשאול! אם רון יציע לה לחזור לאהוב אותו, שתגיד לא ותסתלק בתירוץ שהיא ממהרת! דראקו היה מאד עצבני משום מה, והוא שם לב לזה, אך דחק את זה מראשו וגרר את אמו מאחורי השיח הגדול, וסימן להרמיוני לדפוק כבר. 

הרמיוני דפקה בהיסוס. 

רון פתח לה. 

למה רון?!

"הרמיוני!" אמר רון בהפתעה. "את - מה שלומך?" פניו עטו גוון אדום-ורדרד. 

"אני - בסדר - אני... ממהרת. רק רציתי לשאול אם היה פה משהו חריג לאחרונה? אמ... עברתי בסביבה ושמעתי מפה רעשים..."

"רעשים? לא, הכל בסדר, מוזר," אמר רון. "טוב, רוצה להיכנס לכוס תה או משהו?"

"לא, תודה, רון. אני ממהרת."

"אה, אמר רון באכזבה. "בי." הוא סגר את הדלת. 

דראקו ונרקיסה יצאו מהשיחים וניגשו להרמיוני. 

"טוב, הוא לא היה פה. רון היה אומר לי," היא אמרה והסמיקה מעט. 

"סביר להניח. שנתעתק חזרה לאוהל?" שאלה נרקיסה בקוצר-רוח. 

הם החזיקו ידיים, והתעתקו. 

הארי הציץ בשעונו. 

"אסטוריה!! הרכבת יוצאת עוד חמש דקות!!!! בואי! מהר!"

אסטוריה זנחה את העמידה מול הראי, ורצה עם הארי במסדרונות. 

באקדמייה זה לא היה כמו הוגוורטס; פה היה אפשר לשוטט וברוב הפעמים לא היו תופסים אותך. 

אסטוריה נכנסה לרכבת שלה, והארי לרכבת שלו (הם נסעו ברכבות שונות, מפני שהרכבות היו די קטנות במג'קסר), לאחר נשיקה זריזה ולחש זימון כדי שהמזוודות שלהם יגיעו אליהם. 

ברכבת, מחשבותיה של אסטוריה שוב החלו להתנגן בראשה. 

בטח הראי שבור. 

זה לא הגיוני. 

היא כבר לא אוהבת אותו. 

אולי היא ראתה את זה, כי היא מקוה שהוא לא אוכל מוות, כי היא לא רוצה שיהיו יותר אוכלי-מוות - ועוד ששכן שלה היה, והיא ראתה שהוא אוהב אותה, כי היא בטח תהנה לשבור לו את הלב. 

כן, זה ההסבר. 

אבל זה משאלתה הכמוסה ביותר?!

הפרק הקודם		הפרק הבא