כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 19: זה פשוט עניין של השקפה

בערב למחרת רוז הגיעה אל מרלוט'ס במהירות הבזק כשהיא מותירה אבק מאחוריה.  "היי סאם." אמרה רוז. סאם הביט בשעונו "הקדמת." הוא אמר בחיוך. "ככה זה כשאני בכושר." היא קרצה אליו. "והקטנה?" שאל סאם. "יש לה אבא." היא אמרה בחיוך ופנתה אל המטבח.

"מה העניינים לאפייט?" שאלה רוז. "בסדר, את נראית אותו דבר." אמר לאפייט. "כן, רק לבנה יותר, ומתה יותר." אמרה רוז בחיוך. "אה, צמררת אותי ילדה." אמר לאפייט ועורר את צחוקה. "היי רוז!" קרא סאם מבעד לחלון ההגשה. היא הרימה את מבטה ותפסה בקבוק של "דם אמיתי" שהוא זרק לכיוונה. "תודה סאם." אמרה רוז.

"סליחה, סאם?" ניגש אחד האנשים אל הבר. "כן טימותי?" שאל סאם. "האם ערפד מבשל במטבח?" שאל טימותי. "כן, יש לי שפית שהיא ערפד. יש עם זה בעיה?" שאל סאם. "אני לא רוצה שערפד יבשל את האוכל שלי." אמר טימותי. "חשבתי שאתה בעד מתן שוויון זכויות לערפדים." אמר סאם מופתע במקצת. "אממ... אני כן, אני רק... זאת אומרת... דיי מגעיל אותי שאדם מת מבשל את האוכל שלי." אמר טימותי. צלחת התרסקה במטבח ואוושה קלה בישרה לסאם שניביה של רוז נשלפו.

"רוז!" הזדעק לאפייט. "מצטערת, אני לא יכולה לשלוט בזה עדיין, כשאני מרגישה רגשות חזקים הם נשלפים." הסבירה רוז. דמעות של דם גלשו על לחייה והיא יצאה מהמטבח. "אני מצטערת סאם, אני לא יכולה להישאר, אני לא רוצה להרוס לך את העסק." אמרה רוז והניחה את הסינר על הדלפק. "רוז! רוז חכי רגע!" קרא סאם ורץ אחריה. "לי לא אכפת!" אמר סאם. "ללקוחות אכפת." אמרה רוז ונעלמה כשהיא מותירה אחריה את סאם עומד לבדו בתוך ענן של אבק.

רוז הגיעה אל המועדון וחלפה על פני פאם היישר אל תוך החדר. "היי, מה קרה?" שאל אריק ברכות והעביר את אנדריאה אל איזבל שנשארה כדי להיות עם רוז בתקופת ההסתגלות לחייה החדשים בעוד גודריק חזר לדאלאס. אריק מחה את הדמעות בידו. "התפטרתי ממרלוט'ס, והניבים האלה לא חוזרים חזרה!" היא קראה בתסכול. "ששש... הירגעי והם יחזרו פנימה." אמרה איזבל והחזירה את אנדריאה אל אריק. "תנשמי עמוק." אמרה איזבל. רוז נשמה עמוק מלוא ריאותיה ואוושה קלה בישרה לה שהניבים חזרו למקומם. "רואה?" חייכה איזבל. רוז התרפקה עליה ואיזבל כרכה את זרועותיה סביבה בחיבוק מעודד.

"מה קרה במרלוט'ס?" שאל אריק לאחר שרוז נרגעה. "סאם העביר לי "דם אמיתי" למטבח ואחד הלקוחות שאל אם ערפד מבשל במטבח, סאם אמר לו שכן, והוא אמר שהוא לא רוצה שערפד יבשל את האוכל שלו כי מגעיל אותו לאכול אוכל שבושל על ידי אדם מת." אמרה רוז.

אריק נהם ושלף את ניביו. "אריק! היא רוצה להשתלב בקרב בני האדם, אתה לא יכול להגיב בצורה כזאת, זה יגרום לה לשנות את מה שהיא רוצה להיות." אמרה איזבל. "תראי איך מתייחסים אליה כי היא ערפד! למרות שלפני יומיים היא בישלה את אותו הדבר והם אכלו בלי בעיות בגלל שהיא הייתה אנושית. למה שנרצה להיות כמוהם? כבר עדיף להיות מי שאנחנו, בלי מסכות." אמר אריק. "הבת שלך חצי אנושית! אתה לא רוצה שהיא תשתלב בחברה?" שאלה איזבל והתיישבה עם רוז על המיטה.

אריק הביט בבתו. "הבת שלי ניזונה כמו ערפד, אין לה שום צורך להשתלב בחברה." אמר אריק וליטף את פלומת שיערה השחור. אנדריאה הביטה בו בעיניה הירוקות, בעיניים שירשה ממנו כאילו היא מקשיבה לכל מילה ושותפה לשיחה כולה. "אבל החברה שלך רוצה להשתלב בחברה, ואלי גם אנדריאה תרצה יום אחד, לא תוכל למנוע את זה ממנה." מחתה איזבל. "אני אלמד אותה איך להיות ערפד והיא תחיה כמוני." ענה אריק. "היא לא ערפד! היא לעולם לא תהיה! היא תמיד תהיה חצויה."  אמרה איזבל. אריק נהם. "אני היוצרת של החברה שלך אל תנהם עליי," אמרה איזבל.

רוז הביטה באריק. היא תהתה האם הוא יכריח את אנדריאה לשתות דם. אריק נשק לראשה הקטן של אנדריאה. רוז חייכה וידעה שהוא לעולם לא יכריח את הבת שלו לעשות שום דבר שלא תרצה. "רוז בטח רוצה שאנדריאה תלך לבית הספר, מה תגיד על זה?" אתגרה אותו איזבל. "אנדריאה לא צריכה בית ספר, היא חכמה כמו אמא שלה." קבע אריק. רוז חייכה. "אנדריאה תלך לבית הספר אריק." קבעה רוז. "את לא סיימת ללמוד ואת בסדר גמור." התנגד אריק. "אני למדתי אחת עשרה שנים בבית הספר, זה עדיף מכלום." אמרה רוז. "אני לא למדתי." אמר אריק. "בתקופה שלך לא היה בית ספר! אתה למדת להיות נסיך, להיות מלך, להיות לוחם. אנדריאה תמלוך על השפה ותילחם במתמטיקה." אמרה רוז. "אנדריאה לא צריכה בית ספר." קבע אריק. רוז נאנחה.

"אתה כזה מקרה אבוד." אמרה איזבל. אריק נהם עליה שוב והפעם היא נהמה חזרה. "אריק! מספיק עם זה." נזפה רוז. הוא הזעיף את פניו וחזר להביט באנדריאה. "אני לא חושב שהיא תצטרך להשתלב בחברה, היא תהיה ערפד לתפארת." אמר אריק. "גודריק חושב אחרת." אמרה איזבל. "ממתי את  יודעת מה גודריק חושב?" אמר אריק בלעג. "מאז שאני חולקת אתו את חיי הנצח ואת המיטה." ענתה איזבל ונעצה בו מבט נוקב. רוז פערה את פיה למשמע העובדה המפתיעה. "את צוחקת עליי נכון? את מאוהבת בבוגד האנושי ההוא." אמר אריק. "כבר ממזמן לא." אמרה איזבל.

"אוף!" מלמל אריק ורוז צחקה. "הוא מקנא באישה החדשה של אבא שלו." אמרה רוז. איזבל צחקה. "ממש מצחיק רוזי, אצל ערפדים זה לא כמו אצל בני האדם." אמר אריק. "למה לא? אתם מתאהבים, אתם שונאים, אתם הורגים ואתם יוצרים חיים, או צאצאים במקרה הזה." אמרה רוז. "החברה שלך חכמה. הרבה מהערפדים, גודריק ואני ביניהם, כבר הבינו שאי אפשר לאבד לחלוטין את האנושיות שלך, כי אפילו כשאנחנו רוצחים אנחנו דומים לבני האדם כי גם בני האדם רוצחים." אמרה איזבל.

"זה עניין של השקפה. כל הערפדים שמתחילים לשתות "דם אמיתי" במקום לצוד בני אדם, פשוט הבינו שפעם הם היו חלק מבני האדם ולא כל כך פשוט להתנתק מזה רק בגלל שהדיאטה שלהם שונה עכשיו. בגלל זה הם מנסים להשתלב בחברה שפעם היו שייכים לה באופן טבעי." אמרה רוז.

איזבל חייכה ואמרה: "היא צודקת, זה פשוט עניין של השקפה."                

פרק נוסף...

לא לשכוח להגיב ולדרג :)

הפרק הקודם		הפרק הבא