הספרייה המוזרה

האיש עם העיניים הכחולות ליטף את הספר ועיניו הבזיקו ברשעות.

הוא המשיך לשוטט בספרייה והלך למדף ספרים טורפים

הוא הלך לספר האחרון, שהיה אסור בשלשלאות וכוסה בוילון כהה.

האיש קרא את התווית החייך.

הוא זכר בדיוק את הספר הזה...

רובי נכנס לחנות הספרים, לחייו אדומות מקור ותלתליו השחורים מכוסים שלג.

המוכרת הדקיקה והאלגנטית חייכה אליו כאשר ביקש את הספר שרצה: "אני רוצה בבקשה, את הספר הכי מיוחד שלכם!"

בטח חשבה שהוא סתם טיפש, כמו כולם.

להפתעתו, היא ענתה לו: "בטח, חכה כאן דקה, אביא לך אותו."

הוא יצא החוצה וצעק לעבר מכונית אדומה שחנתה שם "אמא, כבר חוזר!"

רובי היה ילד דקיק וגמלוני שתלתליו השחורים ועיניו המכוסות בזגוגיות משקפיים שיוו לו מראה של... בואו נגיד שהוא לא היה הכי מגניב.

לא בניו יורק, התפוח הגדול שכולם רוצים 'לנגוס' ממנו.

כולם בטח חשבו ששם הכל נוצץ, חדיש, כל האנשים יפים ועשירים וכל המכוניות מפוארות, החנויות נוצצות ורבות קומות, רבבות בניינים מפוארים שהתנשאו לגובה של עשרות מטרים.

טוב, זה לא היה כל כך רחוק מהמציאות, אבל גם לא כל כך קרוב.

רובי הקיש על הדלפק וחיכה.

בינתיים, המוכרת הלכה לתא האחסון.

היא הלכה עמוק בפנים ושלפה... שרביט.

היא הזיזה ארגזים וחבילות עד שהגיעה לספר אסור בשלשלאות.

פטרונוס של אריה הופיע במחסן.

"כן, הוא נפל לידינו כפרי בשל. המשימה הושלמה!" אמרה וניתקה את הספר משלשלאותיו והביאה אותו לרובי, נזהרת שלא לפתוח אותו.

רובי היה מלא התרגשות.

הוא ישב במושב האחורי במכוניתה של אמו והביט בספר.

ברגע של חוסר יכולת להתאפק, פתח את הספר וקרא בו.

"רובי, מתוק, לא בזמן נסיעה" אמרה אמו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

היא חיפשה את בנה ולא מצאה דבר מאחור, חוץ מהספר.

היא עצרה בצד וקראה את כותרתו.

הכותרת הייתה: הרפתקאותיו של רובי והספר הטורף

הפרק הקודם